|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אין צרכן תקשורת בישראל, שהוא בעל השקפה אידיאולוגית מרכז-ימין, שלא מכיר את תחושת חוסר האונים מול תקשורת עוינת... בסדרה הזו, אביא דוגמאות המאששות את הטענה
|
"האתיקה ירדה לכביש", זאת הכותרת שהחליט עליה עורך מעריב, כדי לתאר את סלידתו, לכניעת עיתון הארץ ליבואן שמייבא את מכוניות "ביואיק" (מעריב / 20.9.06). ולמי שלא העמיק, "האתיקה ירדה לכביש", פירושה: "הארץ הוריד את מקצוע העיתונות לזנות".
הסיפור בקצרה: הכתב תומר הדר, ערך למכונית מדגם "ביואיק לה-קרוס" נסיעת מבחן מת"א לאילת ובחזרה. את התרשמותו מביצועי הרכב, הקליד למערכת, והכתבה הלא מחמיאה, הודפסה במגזין הרכב של הארץ "דה-דרייבר". אחרי ההדפסה, ובטרם יצא המגזין, "הביעו" יבואני הרכב את מורת רוחם מהכתבה. בהארץ הבינו את הרמז, ואלפי גיליונות שכבר הודפסו, נחתו בתחנת המיחזור.
הכתבה הסתיימה בהתפארות של מעריב, שפרסם בעבר כתבה לא מחמיאה על אותה מכונית, למרות שהיבואנים (umi) איימו, ואח"כ מימשו- חרם מודעות על העיתון. שורה תחתונה: עיתון הארץ, כדרכן של זונות, מקושש את מעותיו "בכביש", ולעומתו, אנחנו במעריב עמדנו בפיתוי/לחץ.
על הקשר בין הון לשלטון נשפכו אלפי גלונים של דיו. על הקשר בין תקשורת לשלטון נכתב מעט, ועל הקשר בין תקשורת להון - עוד פחות. בכל הוורסיות, תקשורת שנכנעת ו/או משרתת, הון ושלטון, היא תקשורת מתמסרת. ואם הכניעה לגורם עסקי יש לה מטרה כלכלית, הרי ששירות פוליטיקאים מלמד שגם לזונות יש אידיאולוגיה.
התקשורת בישראל היא "תקשורת מתמסרת". לא מגויסת כפי שמקוננים בימין - מתמסרת! והכוונה במילה "מתמסרת" - נותנת את גופה!!! עובדת בכביש, אליבא דא עורך מעריב. ומי שנותנת את גופה, ויתרה על כבודה. התקשורת הישראלית, ויתרה מזמן על כבודה. היא "מופקרת". כל סקרי האמינות מוכיחים זאת.
שורות אלה עניינן, אתיקה עיתונאית. כניעת עיתון ללחץ של גורם עסקי, נתפסת בעיני אמנון דנקנר, כ"הורדת האתיקה לכביש". שאלה: האם "הכביש" איננו מקור הכנסה נפוץ בין רוב ערוצי התקשורת בישראל? דעתי החד-משמעית היא - כן! גם מעריב.
ואם יש למר דנקנר סקרנות לדעת, מי הגורם האחראי להורדת מעריב לכביש בתקופה האחרונה, שיביט במראה. ההתקפה על מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, לא היתה ביקורת מקובלת, אלא סגירת חשבון (מעריב / 29.9.06). ביקורת כותבים מהטריבונה והיא מנוסחת בריחוק קל. ההדלפות (זה לא חדש) היוצאות ממשרד מבקר המדינה על החקירה בעניינו של ידידו המושחת אולמרט, גרמו לדנקנר לזנק מהטריבונה לאמצע הזירה. החבטות שחבט במבקר יש להן תכלית - הפחדה. בדיוק כמו שהבריון של ביה"ס הולך לסגור חשבון, עם מי שמאיים על אחיו שלומד שתי כיתות מתחת.
ההתנפלות הזאת היא זנות עיתונאית. מפני שהיא מטילה דופי, באחת ממלונות השמירה האחרונות במדינה. החברים של אברמוביץ', דנקנר, ודייוויד לנדאו - עושים מלאכתם רמייה. מבחינתם של אזרחי ישראל, מבקר המדינה מר לינדנשטראוס, היועץ המשפטי לממשלה מנחם מזוז, ופרקליט המדינה ערן שנדר - הם המשלט האחרון מפני פוליטיקאים. הגנה על מושחתים דוגמת שרון ואולמרט כמוה כהתקפה על אלה בינינו שרוצים ישראל אחרת. "איפה הבושה", כבר שאלנו?
(במאמר הבא בסדרה, אתייחס להודאתו של עורך הארץ, דייוויד לנדאו, בהעלמת עין מהשחיתות של שרון).
|
| תאריך:
|
03/10/2006
|
|
|
עודכן:
|
03/10/2006
|
|
נרי אבנרי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הניה
|
3/10/06 17:04
|
|
|
|
2
|
|
מזרחן
|
3/10/06 17:12
|
|
|
|
3
|
|
ישראל ו
|
3/10/06 18:22
|
|
|
|
4
|
|
חרד
|
3/10/06 18:29
|
|
|
|
5
|
|
שחיתות זה מושג יחסי
|
3/10/06 19:52
|
|
זהו רגע האמת של החברה הפלשתינית. שעת המבחן האמיתית. "יום ראשון השחור" הוא הביטוי לסערת הנפש הרעיונית של תושבי השטחים. האם עליהם להישאר נאמנים לדרך אותה הם קבעו בבחירות דמוקרטיות, דרך אשר מציבה אותם בפני מבוי סתום של רדיקאליזם איסלאמי, או שמא יודו כי טעו, יודו כי השינוי הרעיוני אכן נחוץ, ויחזירו את הכוח לידי יו"ר הרשות, לידי הכוח המתון.
|
|
|
|
|
מבקר המדינה בודק, כידוע, את העסקה שבה רכש ראש הממשלה אהוד אולמרט דירה בבניין ברחוב כרמיה בירושלים. המבקר חושד שהדירה האמורה נרכשה על-ידי אולמרט במחיר נמוך באופן משמעותי מערכה בשוק, כאשר בתמורה לכך - כך החשד - פעל אולמרט לטובת הקבלן להשגת היתרי הבנייה הדרושים מעיריית ירושלים - היתרים שיאפשרו, כמובן, לבנות את בית הדירות כולו - בהן דירתו של אולמרט.
|
|
|
|
|
הכתובת היתה על הקיר, והכל העדיפו להמשיך במשתה. לא הרבה קראו אותה והבינוה. הראשונים היו, כנראה, אסא קדמוני, גיבור הקרב בסרפאום[1], ויעקב חסדאי[2] מהצנחנים. אחריהם - עמנואל ולד[3], הסוציולוג האמריקני ריצ'ארד א' גבריאל[4], אורי מילשטיין ועוד מעטים, וביניהם גם אנוכי, אלפי הדל במנשה.
|
|
|
|
|
חקירה פלילית כרוכה לעיתים בפגיעה בזכויות יסוד שונות של החשוד ובהן חופש התנועה, זכות הקניין וזכויות אחרות אשר חלק מהן קיבלו עיגון חוקתי בחוקי היסוד. פגיעות אלה נתפסות כמותרות נוכח העובדה שמטרתן היא חקירה ומניעה של עבירות פליליות שהן תכליות חשובות וראויות מבחינה חברתית ומשפטית. עם זאת, ובמיוחד נוכח העובדה שבשלב החקירה טרם נגזר דינו של החשוד הנהנה מ"חזקת החפות", מצאו המחוקק ובית המשפט לנכון להגביל את סמכויות רשויות החקירה לפגוע בזכויות החשוד.
|
|
|
|
|
לא הספקנו להתאושש ולעכל את האג'נדה המהממת של שרת החוץ שלנו הגברת צפורה לבני, אותה חשפה לעינינו בראיון מרתק לנחום ברנע במוסף השבת של ידיעות אחרונות. והנה כבר למחרת, זכינו במוסף יום הכיפורים של העיתון המתחרה, בראיון ארכני של בן כספית, שחשף בפנינו את האג'נדה של עמיתתה למפלגת העורקים קדימה, יו"ר הכנסת, הגברת דליה איציק.
|
|
|
|
|
