דיירי בניין ברחוב הפלמ"ח בטירת הכרמל הגישו לוועדה המקומית לתו"ב מורדות הכרמל תביעה לפיצויים בגין ירידת ערך של דירותיהם עקב אישור תוכנית (תב"ע מב/345/ב'), ותביעתם נדחתה. מכיוון שכך, הגישו ערר לוועדת הערר מחוז חיפה שמינתה שמאי מכריע שיקבע אם נגרמה פגיעה, ואם נגרמה - יקבע את שיעורה.
לאחר שניתנה חוות הדעת של השמאי המכריע הגישה הוועדה המקומית ערר וביקשה לזמן את השמאי לדיון בפני ועדת הערר כדי לקבל הבהרות בדבר קביעותיו. בנוסף טענה הוועדה המקומית לפטור לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבנייה (הפגיעה אינה עוברת את תחום הסביר בנסיבות העניין).
ועדת הערר דחתה את הערר וקבעה, בין היתר, כי החלטת השמאי המכריע אינה טעונה הבהרה. לעניין טענת הפטור (סעיף 200 לחוק) לא התקיים דיון וועדת הערר קבעה כי יש להסתפק בעובדה שהטענה הועלתה על-ידי השמאי מטעם הוועדה המקומית בפני השמאי המכריע. על החלטה זו הגישה הוועדה המקומית עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים חיפה.
בית המשפט קבע כי יש להשוות את מעמד השמאי המכריע לזה של מומחה ובהתאם לכך ועדת הערר אינה חייבת לאפשר את חקירתו. עם זאת קבע בית המשפט כי נראה שחקירה שכנגד היא המכשיר היעיל ביותר לגילוי האמת במשפט ואין למנוע מבעל דין אפשרות לממש את זכותו לגילוי האמת אלא במקרים חריגים. וכלשונה: 'דהיינו - הכלל המתחייב הינו לאפשר לצד לחקור את "המומחה" - בין בדרך של שאלות הבהרה ובין בחקירה נגדית, כאשר חסימת אפשרות החקירה, צריך שתעשה במקרים חריגים בלבד.'
לעניין טענת הוועדה המקומית לפטור לפי סעיף 200 - בית המשפט קבע כי ועדת הערר היתה צריכה לשמוע את טיעוני הצדדים בעניין זה.
לסיום, בית המשפט קיבל את ערעור הוועדה המקומית והחזיר את הדיון לוועדת הערר כדי שתאפשר קבלת הבהרות מהשמאי המכריע ותשמע טיעונים לעניין הפטור מתשלום.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
