פרשת הנשיא קצב זכתה להתייחסות כמעט מכל זווית אפשרית: פוליטית, מוסרית, פלילית, משפטית, חוקתית ומגדרית.
המתלוננת א' ונשים אחרות שהעידו על הטרדות מיניות מצד משה קצב בעבר, הוכיחו אומץ לב בהעידן כנגד "האזרח מספר אחד". המלצת המשטרה להגיש נגדו כתב אישום בין היתר בגין כמה מעשי אונס, מעשים מגונים בכוח, מעשים מגונים ללא הסכמה ועבירות על חוק למניעת הטרדה מינית - מבוססת על תשתית הראיות של עדותן.
אם יש לקח מגדרי שראו שיילמד מפרשה זו הוא "מסר העוצמה הנשית". נשים פשוטות מן השורה, ללא קשרים וממון, ללא סוללת עורכי דין מאחוריהן - הוכיחו את ניצחון החוק והצדק במדינת ישראל. זאת, למרות ההכפשות והניסיונות להשחיר את שמן, ובפרט הניסיונות לקעקע את אמינותה ולפגוע בתדמיתה של המתלוננת א'. הן מהוות דוגמה לנשים שהחליטו להפסיק להיות "הקרבנות" הפסיביות, הסבילות, המתייסרות בהיחבא, חורקות שיניים, נושכות שפתיים ושותקות. נשים אלמוניות אלו, האמינו בעוצמתן ובצדקת דרכן, אזרו את כוחות הנפש והאומץ והתלוננו.
זהו מסר לנשים הסובלות באשר הן, אשר אינן מאמינות ביכולתן להשתחרר ממעגל האימה, ההשפלה, האלימות והניצול. נשים החיות במערכת זוגית משפילה ואלימה - פיזית, מילולית או שתיהן - ושותקות. נשים ונערות שהן קורבן לאלימות במשפחה - וחוששות להתלונן. נשים הנתונות להטרדות מיניות במקום עבודתן - ושותקות מחשש לאבד את מקור פרנסתן. נשים באשר הן, הסובלות פיזית ומילולית מצד הסובבים אותן - ושותקות. נשים שאינן מכירות בעוצמתן וביכולתן לשנות את חייהן ולזכות בהערכה, כבוד ושוויון.
בהקשר זה עלי להזכיר סרט שהוקרן בערוץ סרטי התעודה, והרשים אותי בזכות המסרים המגדריים החזקים שלו. הסרט מספר על חייה של ג'וזי כץ החל מצעירותה, המשך במסכת חייה עם שמוליק קראוס, עזיבתו, חייה בארצות הברית והטרגדיה שעברה כששכלה את בעלה השני. לאחר מכן החזרה לארץ, ההשתקמות, הבעיות החדשות שנתקלה בהן ודרך ההתמודדות איתן.
הסרט מתאר בבהירות כיצד במהלך חייה, עוברת הגיבורה תהליך שבו היא הופכת מפסיבית, מאישה שהאנשים מסביבה והאירועים המתרחשים בחייה מנווטים את חייה, לאישה הלוקחת אחריות על חייה. היא זו שעושה את הצעדים, מחליטה, יוזמת, מבצעת, ואף משלמת מחירים תוך כדי מודעות לצעדיה. בתהליך ההתעצמות שלה, היא מכירה בשגיאות העבר שלה, אך סולחת לעצמה ומביטה קדימה.
עלינו להפנים את ההכרה שרק האדם (ולחילופין האישה) עצמו אחראי לגורלו ולאושרו, בשל כך אסור לו בשום אופן להסכים למצב שבו יסבול מאלימות פיזית, נפשית, או שתיהן. עליו להגיב ולהתנגד, ובשום אופן לא להישאר באותה המסגרת ובאותו המקום. במקרים חמורים יש להתלונן ולערב את רשויות החוק. חוסר התגובה על עלבונות, פגיעה, הצקות, ואלימות - מביא בסופו של דבר להתגברות התופעות.
נקודה נוספת בהקשר זה היא נטילת אחריות אישית בלבד. איננו יכולים בחיינו ליטול אחריות על מישהו אחר, ולחוש אשמים, או לחילופין שבעי רצון בגין התנהגותו והתנהלותו של אדם אחר.
חלק מהנשים חונכו בתהליך הסוציאליזציה "למחוק" את עצמן ואת צרכיהן הרגשיים, ולמלא אחר תפקידיהן המגדריים המסורתיים. לעתים הן מאשימות את עצמן בשל יחס ה"אחר" כלפיהן. מחקרים מוכיחים שנשים רואות עצמן כ"שומרות הסדר הציבורי", ולמרות הסבל והמצוקה הרגשית שלהן, הן חוששות לזעזע את תשתית חייהן (מערכת זוגית משפחתית, קהילתית, מקום העבודה). פעמים רבות הן משלמות מחירים רגשיים ופיזיים כבדים בשל כך.
על הנשים ה"קורבנות" להכיר בעוצמתן. האחריות היא עליהן, כבני אדם, להוציא עצמן ממצבים קשים. חיים בהסכמה ובהשלמה עם פגיעות פיזיות ורגשיות כמוה כפשע כלפי עצמן. אסור לחיות כברווזים במטווח הכעסים והתסכולים של אף אחד. רק להן היכולת לשנות את חייהן. שינוי המציאות מתחיל בשינוי המחשבה והגישה. נשים הרוצות בכך יכולות להסתייע בארגוני הנשים למיניהם שיושיטו להן סעד כנדרש.
ברגע שנשים החוות תחושת "קורבן" יחושו ביטחון בעצמן ולא באחרים, ברגע שהדימוי העצמי שלהן ישתנה והן יראו עצמן כחזקות, עוצמתיות המובילות את חייהן ואינן מובלות, היוזמות ואינן נגררות - או אז יפסיקו להיות "הקורבנות" בתחושה ובמעשה.
"הקורבן" הופך כזה באשר הוא סביל, סופג, נרמס ואינו מגיב על התעללות האחר. ברגע שהוא נחוש שלא להיות עוד "קורבן" - הוא מצהיר שאינו מוכן יותר להיות בעמדה נחותה, מושפלת, נרמסת, מדוכאת. הוא מגיב, עומד על שלו, חושף את האמת, מסיר את מעטה המסתורין מעל המעשים הנעשים כלפיו. ברגע זה הוא חדל להיות "קורבן". ברגע שהוא חדל לרחם על עצמו, ולוקח את גורלו בידיו - הוא מתחיל להמריא (דברים אלו נכונים במידה שווה לנשים וגברים כאחד, החשים שהם "קורבנות").
האנרגיות הנפשיות שהופנו קודם לכן להתמודדות עם האלימות כלפיו, לדיכאון, לכעס, להסתרה ולהדחקה - מופנות כעת לחיפוש כיווני דרך חדשים בחיים. עם אמונה חזקה בכוחו ובעתידו יצליח "קורבן" העבר ליצור תפנית אמיתית ודרמטית בחייו - בכיוון של עוצמה אישית, צמיחה ומימוש עצמי.
