אם ישנו דבר מצער בגילוי הדעת של חמשת הפרופסורים כנגד מבקר המדינה - הדבר המצער הזה נעוץ בתמיהה כיצד זה התפתו ארבעה מתוך חמשת הפרופסורים הללו לחתום על הנייר המקולקל הזה.
כיצד זה הולכו באפם ארבעה פרופסורים, באמת מכובדים, ונגררו אל הפשקוויל הזה עד שחתמו עליו?
והתמיהה אך גוברת לנוכח העובדה ששלושה מתוך אותם פרופסורים מכובדים הם פרופסורים למשפטים - לא פחות!
שהרי הפרופסורים למשפטים שמעו, מן הסתם, דבר או שניים על דיני הראיות ועל מידת ההוכחה לנכונותו, או אי נכונותו, של דבר.
טוענים הפרופסורים בגילוי הדעת:
"מצטייר הרושם שמידע שצריך להיות שמור בידי המבקר לצורך עבודתו, מודלף לכאורה...".
הייתכן ששלושה פרופסורים למשפטים יחתמו על כתב שיטנה חמור שכזה, כאשר כל ההוכחה שלהם לנכונות האמור בו - כל ההוכחה הזו מסתכמת במה שהם עצמם מעידים עליו בגילוי הדעת כ"מצטייר הרושם"?
היעלה על הדעת שרק על סמך הרושם שמצטייר במוחם של אותם פרופסורים - הם יעזו לבנות כך לעיני הציבור מין מגדל עקום שכזה?
מצטייר הרושם, שמישהו כאן שיבש כהוגן את מוחם של ארבעת הפרופסורים - עד שאיבדו לחלוטין את שיקול דעתם וחתמו. קורה.
וכמה מילים גם לגופו של עניין:
אכן, הדלפות מתוך חדרי החקירות הן דבר חמור העלול לפגוע ולשבש את מהלך החקירה, ולא פחות חמור: לפגוע באיש הנתון לחקירה.
אבל לכל כלל יש, כידוע, גם יוצא מן הכלל.
והיוצא מן הכלל הוא כאשר המדובר בחשד מבוסס לעבריינות סידרתית. כאשר מדובר באדם החשוד שביצע שרשרת של עבירות וחזר שוב ושוב על מעשיו - או אז יש עניין שהציבור יידע - בזמן אמת - על החשדות הללו כנגד אותו אדם, וזאת כדי לעודד מתלוננים פוטנציאליים נוספים לבוא ולהעיד.
העניין הציבורי להביא לידיעת הציבור את דבר החשדות מוכר היטב כאשר המדובר למשל בחקירת חשוד סדרתי בעבירות מין, או בחשוד סידרתי של מעשי הונאה וכו' וכו'.
במילים אחרות, הצורך להביא לידיעת הציבור חשדות כנגד חשוד סדרתי - צורך זה משמש לא פעם בידי הרשות החוקרת ככלי חקירתי של ממש.
בכל הנאמר לעיל אין כמובן לרמוז בשום אופן, שהמבקר משתמש במהלך עבודתו בכלי החקירתי הזה.
לא נותר אלא לקוות שהציבור יבין אל נכון, שאותו גילוי דעת - הגם שארבעה פרופסורים מכובדים הוחתמו עליו - איננו אלא עוד ספין שנועד לגנוב את דעת הבריות.
