כיאה לעסקות שהבושה עולה בהן על הצדק, שמענו על הסודיות האופפת את ההחלטה להכניס יד לכיס שלנו כדי לשלם מיליוני שקלים של פיצויים למשפחות הצעירים הערביים שהתפרעו בכביש ואדי ערה ונורו על-ידי שוטרים שהוזעקו לפזר אותם, באוקטובר 2000.
ועדת השופט אור, שבדקה את האירוע הקשה, קבעה (בעמוד 111 בדוח שלה) כי הגורם הדומיננטי שהוציא את המתפרעים לכביש היה סרטון טלוויזיה שהופץ ביום שלפני, על-ידי צוות הטלוויזיה הממלכתית של צרפת, ובו תיאור איך צה"ל רוצח, כביכול בכוונה, ילד בן 12 בשם מוחמד א-דורה, בצומת נצרים. כזכור, הסרטון והסיפור שנלווה לו, שהתבררו כעלילת דם שפלה, זעזע לא רק אותם אלא את כל העולם, ובמיוחד - כשמשתפי פעולה יהודים נתנו לו גיבוי, וסייעו ללבות גל אנטישמי, בקנה מידה עולמי, שפגע במיצוי יכולות הלחימה של צה"ל, ותוצאותיו מורגשות עד היום.
במדינה נורמאלית היו מבשלי ומפיצי עלילת הדם מובאים למשפט פלילי, ובנוסף - מחויבים לשלם פיצויים לא רק למשפחות הערבים שנהרגו אלא גם לאלו של היהודים שנרצחו בלהט התגובה הערבית על "רצח הילד" שראו בטלוויזיה (שני חיילי מילואים ברמאללה ואזרח בכביש ת"א-חיפה). והאשמה רובצת כאן לא רק על צוות הטלוויזיה הצרפתית אלא גם על משתפי הפעולה היהודים שלו - מדרג דגי הרקק בתקשורת ועד ללווייתנים בצמרת השולטת במדינה - שנתנו (ונותנים) לו גיבוי.
כל אלה יצטרכו להסביר איזו תמורה הם קיבלו או ציפו לקבל עבור שרותם הנבזי לאוייבי ישראל. כשוועדת חקירה ממלכתית תחקור ברצינות ולעומק את סיבת התבוסה המבישה במלחמת לבנון 2, אין לי ספק שתמצא את הקשר הישיר בין התנהגות הממסד הישראלי בפרשה זו ואי-הפקת הלקחים שהתבקשו ממנה לבין הצלחת ההצגה של "טבח הילדים" בכפר קנא על-ידי החיזבאללה, שגרמה להכתבת הפסקת האש מטעם האו"ם, בתנאים מסוכנים לישראל.
הכנסת יד לכיס שלנו כדי לשלם פיצויים (בסכומים הנשמרים בסוד) על אסון שהאשמים האמיתיים בו לא נושאים בשום אחריות היא סימפטום נוסף לטירוף המערכות שפשט במערכות השלטון של ישראל.