קהל יקר,
זו שעה קשה לכולנו, לכל אוהבי הספרות העברית. אנו מוליכים היום לבית עולמו את המשורר יעקב בסר. זו שעה של חשבון נפש.
המשורר יעקב בסר ייצג כל חייו ביצירתו את כאב הדור הזה, דור של קיבוץ גלויות ועקירה מן הגולה לארץ ישראל. שירתו ביטאה עבור כולנו את כאב העקירה וההיאחזות מחדש בארץ חדשה, בארץ המולדת הישנה. הוא, כמו משוררים אחרים, חווה את "כאב שתי המולדות" והוא נתן לכך ביטוי הן ביצירתו והן בהגות שפרסם.
יעקב בסר זכרו לברכה היה אחד ממנסחיו של מאניפסט "הממשות הכפולה" שנתן ביטוי לדור שלם של יוצרים שחוו את תופעה הדו- שורש, הממשות הכפולה. הוא כתב: "אני נע משורש אל שורש, תינוק חוטף פטמות אמו".
בכל יצירתו ביטא בסר את כאב ההיקלטות בשפה העברית ואת כאב ההיקלטות באדמה החדשה. הוא חש את הזרות של השפה, הוא חש את הזרות של האדמה.
היינו פעילים באגודת הסופרים העברים מספר שנים ושותפים לוועד האגודה. אני מודה שהיינו לא פעם בני פלוגתא, וכמובן אינני שוכח את המחלוקת שבעקבותיה פרש מאגודת הסופרים העברים. עם זאת, לא יכולתי שלא לכבד את האיש שדבק באמיתותיו, ולחם למען העקרונות שבהם האמין. היינו חלוקים רעיונית, אך ידעתי שהוא איש אמת. וברגעים כאלה אומרים רק אמת. לא במקרה קוראים חכמינו למצוות ההליכה אחר המת "גמילות חסד של אמת", כיוון שזוהי נתינה שהמת לא יגמול לך עליה.
הוא היה איש של עשייה, של מעורבות חברתית. גם בעיסוקיו. בצעירותו עסק בחינוך, בעבודה שיקומית עם בני נוער, בניהול בתי נוער בלוד ובבית דגן. הוא שימש ראש מדור קהילתי בעיריית רמלה והיה גם ארכיונאי בגנזים. מלבד היותו משורר ברוך כישרון, היה גם מתרגם ועורך של ספרים רבים.
המשורר יעקב בסר שב היום אל אדמתו. הוא חווה את האירועים הגדולים של המאה העשרים: את הנדודים והתלאות, אך גם את הגאולה והשיבה. חוויות הדור עיצבו אותו ואת יצירתו. הוא נרתם לפעילות ציבורית מתוך אמונה בדרכו. הקים את עיתון 77, כבימה לתרבות העברית, ובו-זמנית יסד כתב עת לתרבות היידיש, עדות חיה לכאב השורשים הכפולים: לשון כפולה וכאב שתי המולדות.
היום, יעקב בסר, אתה שב אל האדמה, שלא פעם חשת שהיא מתנכרת אליך. הסופרים העברים וכלל סופרי ישראל מלווים אותך בכאב בדרכך האחרונה. ינעמו לך רגבי האדמה הזאת. יהי זכרך ברוך.
