אם זה הוא, מה זה אומר עלינו? ואם זה לא הוא - מה זה אומר? האם זה הוא? רק הוא יודע. אפל וחידתי, בלתי מפוענח, תלוי הרצח של תאיר ראדה על וו - או זיז - דק, עמום, נסתר, מייסר.
חודש עבר - מחר ייתמו גם ה"שלושים", במרכאות ובלעדיהן, וככל שינקוף הזמן יחדד השטן את ציפורניו ומלאך המוות - אם למוות יש מלאך - את מלתעותיו. אחד (אחד?) חטא, עדה שלמה מוכתמת. השאלות הפתוחות כמו פצעים, מייסרות בהעדר תשובות: משהו לא מסתדר, אם זה הוא ומשהו אינו מסתדר אם זה אינו הוא. כך או אחרת, יהיה אשר יהיה הרוצח, חוסר האונים נוכח אי-פענוח הרצח ואי-גילוי הרוצח, משווע, זועק בשתיקתו לשמים, שאין בהם אל.
הנה הילדה רוקדת במסיבת בר המצווה שלה, מעכסת כרקדנית מתחילה, מנוצנצת בנצנצים שהשליכו אליה החוגגים, כולה לבנה, כולה רוך ומחמדים. כולה עדנה וחיוכים, פיה שאין טובה ואין יפה ממנה.
השבוע הוארך מעצרו של החשוד רומן זדורוב בפעם הרביעית. הציבור חצוי בין המשוכנעים שהוא הרוצח לבין מי שסבורים שהוא אינו הרוצח. באופן מוזר, עוועי, על-טבעי, בחוטים מגואלים בדם, נרקם קשר בין אשת החשוד ובין הורי הנרצחת. טעון, סבוך, אנושי גם בפלצות הנסיבות שבעטיין נרקם. מה יש להגיד? מה אפשר להגיד? מה טעם להגיד? מה הן המלים?
והשאלה מייסרת, מנסרת, טורדת מנוחה, מייסרת: האם זה הוא? האם זה לא הוא? אם זה הוא, איך לא עלו על עקבות שהוא הותיר? אם זה לא הוא, מה מחייב מעצרו זמן ממושך כל כך?
הזירה ידועה. שעת הרצח ידועה. אם כן, מקום הרצח ומועדו ידועים. נותרו בה עדויות. הכול קרה מתחת לעין ובכל זאת - איש לא ראה. הכול היה מואר ובהיר ובכל זאת הותיר חושך עמום. וחידה אחת גדולה - האם זה הוא? האם זה לא הוא? ביום השלושים ואחד להירצחה של תאיר ראדה עולה ומתעצמת, חדה ומהדהדת, שאלה איומה ונוראה: מי רצח את תאיר ראדה?
