התוכנית המדינית שהגה, יזם ופרסם שר הביטחון הנוכחי, עמיר פרץ, לא תעלה ולא תוריד: איש לא יידרש אליה בכל הכבוד ובכל הרצינות המגיעה לה בכלל ולו, אביה מולידה, בפרט. היא תתאדה ותימוג כהבל פה.
פרץ יודע טוב מכל אחד אחר, מה שרבים יודעים: התוכנית החפוזה הזו, הבלתי מבושלת מספיק, החצי-אפויה, הבלתי גמורה, היא לא יותר מאשר ניסיון שקוף, אולי אחרון, להיאחז, כבקרש הצלה או, אולי בקנה קש, שנותרו לפליטה במים האדירים הגועשים וסוערים סביבו, מאיימים להטביעו. עמיר פרץ עושה תנועות - גלים ובועות - משמיע קולות, מגלה אותות חיים, מראה סימנים, כאומר - הנני כאן, מוקדם ומיותר להספידני. אני עוד אקום על הקמים עלי ואראה להם שאולי צוחק מי שצוחק ראשון אבל קם (ולא נופל) מי שקם אחרון. זה מיותר. זה חסר תוחלת וחסר סיכוי. זה לא יילך.
עמיר פרץ אינו מדינאי. הוא לא יהיה כזה, גם אם יהיה - הוא לא יהיה - ראש הממשלה. הוא, אולי, פוליטיקאי ממולח - ספק - אבל מן הבור שכרה וחפר לעצמו ואליו נכנס בשקיקה איש לא יחלץ, אפילו לא הוא.
העצה המועילה ביותר שאפשר להשיא לו, לאיש שהאמביציה שלו מרקיעה שחקים ומגיעה עד למאדים, היא לעשות את המעשה הפשוט, הטבעי, המתבקש כיום: להתפטר מהתפקיד המזיק לו ולנו! - יותר מכל אדם שעלול להזיק לו - כשר ביטחון ולהסכים להתמנות לתפקיד שאין מתאים ממנו במדינה למלאו - שר רווחה.
במשרד הרווחה, שתפור-בול למידותיו של עמיר פרץ, איש בעל תפיסה חברתית עמוקה, מהותית, עקרונית ומגובשת, יוכל להפוך עולמות, לשנות סדרי בראשית, לעטות חיוך של תקווה על פניהם של מאות אלפי בני-אדם מיואשים במקומותינו, עניים מרודים, חרופים ונטולי-עתיד.
אם יואיל האיש המוכשר והרציני הזה להסכים להסתפק בכבוד מופחת - אבל עדיין מכובד מאוד! - ולהתמנות למשרד, שבו הוא יוכל להועיל תועלת רבה, הוא יעשה שירות מצוין לו ולנו. הוא ימלא, אי-אז, תפקיד שנועד למלאו; תפקיד חיוני מאין כמוהו; תפקיד אשר אין איש ממלא אותו כיום בשיעור ובמידה המתחייבים מעצם קיומו. עמיר פרץ במשרד הרווחה יוכל לחולל רפורמות אדירות, היסטוריות. הוא האיש שמסוגל, עם התעצומות הנפשיות, עם תועפות הרגש, עם כל הלהט והחזון הענקיים שלו לשנות - לא פחות - את פניה של החברה הישראלית לדורות. הוא, אולי, האיש היחיד שמסוגל, כמעט לבדו, להאט את מירוצו הדורסני של הקפיטליזם החזירי שממאיר את החברה הישראלית בחוליו, מפרק את אחרוני חישוקיה, הרופפים בלאו הכי, של הלכידות החברתית, קורע את רקמותיה, מפורר ומפוגג את שאריתה.
גם בהיאחזותו בקרנות המזבח של משרד הביטחון הוא תלוי על בלימה: נשיפה קלה והוא ייפול. אין לו אופק במשרד הזה ואין שום סיכוי שהוא יתמיד בכהונתו הנוכחית. טוב יעשה עמיר פרץ אם על משכבו בלילות הבאים, בשעות המעטות מאוד שבהן הוא שרוי עם עצמו, באישון ליל, בשקט החשוך של ביתו, יניח יד על לבו ויקשיב לפעימותיו העמוקות. המיית הלב לא תשקר לו. היא תגיד לו, גם אם במלים אחרות, או, אולי, בשתיקה, את הדברים הנכתבים כאן.
