המתיחות חוזרת להר הבית. התנועה האיסלאמית בראשות השיח' ראיד סלאח מפרסמת קריאה לעולם הערבי והאיסלאמי להכריז על יום שישי הקרוב (9.2.07) כיום תמיכה במסגד אל-אקצה, כיוון התפילה הראשון של המוסלמים והמקום השלישי בחשיבותו לאיסלאם. הודעת התנועה האיסלאמית כוללת ביטויים חריפים ביותר נגד ישראל, המואשמת בחתירה להרוס את מסגד אל-אקצה, למחות כל שריד היסטורי איסלאמי ולהקים את בית המקדש על חורבות אל-אקצה. הקריאה פורסמה כמחאה על תחילת העבודות להריסת מעלה המוגרבים הצמוד למתחם מסגד אל-אקצה בידי ישראל, הכוונה להקים גשר תלוי המקום והמשך החפירות הארכיאולוגיות המבוצעות ע"י ארגונים ישראלים בעיר דוד ובמתחם העיר העתיקה.
השיח' ראיד סלאח באמצעות התנועה האיסלאמית ומוסד אל-אקצה לפיתוח ירושלים והמקומות הקדושים פועל נמרצות בשנים האחרונות להציב את מסגד אל-אקצה בראש סדר היום של העולם הערבי והאיסלאמי. פעילות התנועה האיסלאמית ענפה ביותר וכוללת בין היתר גיוס כספים לחיזוק הזהות האיסלאמית של ירושלים, עידוד העמידה האיתנה של התושבים המוסלמים, סיכול רכישת אדמות ע"י יהודים, ארגון ביקורי קבוצות מוסלמים מכל רחבי בארץ באל-אקצה, שיפוץ המסגדים בהר הבית, עריכת כנסים שנתיים למען ירושלים (בהר הבית ובנצרת) וקמפיין תעמולתי הנמשך כל השנה.
בפעילות זו, ויתכן כלקח מהעמדתו לדין לפני מספר שנים, נזהר השיח' ראיד סלאח שלא לעבור ברגל גסה את הקווים האדומים של חופש הביטוי. עם זאת, ראוי להקשיב הקשב היטב לדבריו ולטיעוניו המבטאים את חזונו באשר לדרך שבה יש לסלק את "הכיבוש הישראלי" מכל אדמת הקדש איסלאמית. בציבור הישראלי, יהודים וערבים כאחד, היו וישנם פוליטיקאים המטיפים לממשלה לראות בערביי ישראל את הגשר לשלום בין ישראל לערבים. השיח' ראיד סלאח כנראה איננו המנהיג המתאים בהקשר לכך.
סלאח אינו רואה כל אפשרות לדו קיום בשוויון בין יהודים למוסלמים ב"פלשתין". המציאות הקיימת נתפסת בעיניו כגזרת שמיים שדינה לעבור מן העולם כאשר המוסלמים יתחזקו באמונתם, ילכדו כוחות ואז יהיו ראויים לשחרר את הארץ מידי "כובשיה", שהם בראייתו מדינת ישראל. בנאומו בנצרת ב-10 בנובמבר 2006 ניבא סלאח את ניצחון האיסלאם הדטרמיניסטי: "באדמה הזו, אשר אנו חיים בה, לא ישגשג בה עושק. ההיסטוריה הוכיחה לנו מזה מאות בשנים, כי הכיבוש (הזר) הולך לאבדון ואנו נותרו באדמתנו. ואתה, הו הכובש הישראלי תיעלם! ואנו נישאר בארצנו בעזרת אללה".
התנועה האיסלאמית אינה מבקשת שוויון ביחס המדינה כלפיה לגבי המקומות הקדושים ושוללת באופן קטגורי כל אפשרות לחלוקת ירושלים. היא דורשת בעלות מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור על המקומות הקדושים לאיסלאם ושלילה טוטאלית של כל זכות יהודית בירושלים ואף לא בכותל המערבי. היא "מבססת" את טיעוניה ב"הוכחות היסטוריות" השוללות כל נוכחות יהודית בירושלים ורואה בכל נוכחות כזו פרובוקציה נגד האיסלאם. היהודים, אליבא דראיד סלאח, בעצם קיומם ונוכחותם בכותל המערבי או בעיר העתיקה ככלל "מטמאים" - כך בלשונו - את המקומות הקדושים לאיסלאם. לשון הטומאה בה בוחר סלאח משמשת קוד הרומז לשאלת הדרך בה המוסלמים צריכים לנקוט כדי למנוע את "חילול הקודש".
הפתרון לבעיית ירושלים ולבעיה הפלשתינית בכלל, סבור סלאח, נמצא בליכוד כוחות איסלאמי ובהפעלת לחץ "בכל המישורים" על ישראל. את כוונתו מבהיר סלאח בקריאה להקים ח'ליפות איסלאמית שתבטל את פיצול העולם האיסלאמי למדינות ובבחירת ירושלים כבירתה של הח'ליפות. דינה של ישראל בחזון הזה הינו להיעלם מהמפה ולהיות מוחלפת בשלטון איסלאמי השולט בהתאם לשריעה (ההלכה האיסלאמית). במילים אחרות - השיח' ראיד סלאח מעוניין לראות מציאות בה כוחות האיסלאם מצליחים להכריע צבאית את ישראל. הוא מזהיר את שלטונות ישראל מפני מלחמת דת כתוצאה מפעולותיה בירושלים, אך משתמע מדבריו שאזהרתו היא שאיפתו.
פעילותו של סלאח והתבטאויותיו מחייבים בדיקה משפטית דקדקנית. המערכת המשפטית צריכה לבחון אם ההאשמות המופרכות החוזרות ונשנות בדבר מזימה ממלכתית ישראלית למוטט את יסודות אל-אקצה, להקים את בית המקדש, לגרש את האוכלוסיה המוסלמית ועוד כהנה וכהנה האשמות, יש בהן משום הסתה לפעילות אלימה נגד ישראל, בהתבסס על הידיעה שהר הבית הינו סוגיה רגישה ונפיצה בתולדות היחסים הישראלים פלשתינים.
