הפגיעה המדומה בהר הבית

לולא כבר היה המחנה היהודי הפייסני אטום לחלוטין למציאות הטופחת על פניו, שוב ושוב, פרשת שער המוגרבים היתה פוקחת את עיניו, מפני שאין כמותה להוכיח את חוסר התוחלת של חלום ההתפייסות עם הערבים. זאת, משום שהפעם גם "מחנה השלום" היהודי יודע שהערבים יודעים את האמת, ובכל זאת אין הדבר מונע מהם להתנפל על ישראל כלהקת כלבים טורפים.

איך להסביר, למשל, את השיח ראאד סלאח עומד באתר העבודות - בפירוש מחוץ להר, רחוק מן המסגדים, ממש ברחבת הכותל - ומכריז לעיני הטלויזיות, הרואות ומראות את המציאות הזאת: "זה פשע! מדובר בהרס של חלק ממסגר אל-אקצה במלוא מובן המילה"! מה עושים לאדם ולתרבות, שהשקר הגלוי הוא האמת שלהם?

תאמרו: מילא, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית - אויב מוצהר. אך מה בדבר המלך עבדאללה, פרטנר לשלום, אהוב ומחוזר, שהודיעו לו מראש על העבודות והוא מכיר כל פרט? למה הוא אומר "אין תירוץ לעבודות החפירה שפוגעות בקודשי האיסלאם?" איך הוא מסוגל לשקר כך במצח נחושה, ביודעו את האמת, וגם - שאנחנו יודעים שהוא יודע.

ומה מסביר לעצמו אולמרט כשאבו מאזן, "בעל בריתו", שקיבל ממנו כסף, נשק ונשיקות, תוקף אותו בפראות: "ישראל משנה את אופי המקום, מייהדת", למרות שגם הוא מודע לאמת? ואם אבו מאזן כך, מה פלא שכוחותיו המזויינים, גדודי אל-אקצה של הפת'ח, כבר מאיימים להרוס בתי כנסת כ"נקמה" על דבר שלא היה ולא נברא?

המחאה השקרית הזאת, על מעשה שהמוחים יודעים שלא נעשה כלל, מקיפה מדינות כמרוקו, קטר, סעודיה, מצרים וירדן - את כל מי ששרת החוץ, במסיבת עתונאים עם שרת החוץ הבריטית, כינתה "מדינות ערב המתונות ומנהיגיהם המתונים", שאיתן "אנו חולקים (שימעו! שימעו!) לא רק אותם הערכים, כי אם אותם האינטרסים, ואנחנו באותו הצד..."

אם אנחנו באותו הצד וחולקים אותם הערכים, איך מסבירה לעצמה הגב' לבני ששותפיה הטריים טופלים עליה עלילת שקר שכזאת? השאלה הזאת, מן הדין שתדאיג את כל "מחנה השלום", מביילין ועד לבני, שכן כנגד מלים וחתימות של אנשים ומשטרים כאלה הם מבקשים למשכן את כל עתידו של עמנו!

שהרי ממה נפשכם: או שכל "הפרטנרים" האלה היו ונשארו אויבים בנפש, נחשים שיכישו בכל הזדמנות, או שלמרות היותם "מתונים" ו"חולקים את הערכים שלנו", על כורחם הם נאלצים להתכחש לאמת בלחץ עמיהם האויבים, ששינאתם בלתי הפיכה?

ובעצם, מה זה חשוב? כך או כך, אנחנו ניתן את לב ארצנו, נמשכן את בטחוננו ונסתכן במלחמת אחים, תמורת התחייבויות ריקות, מפני שהם אינם מסוגלים להסכים אתנו אפילו על עובדה כ'כ גלויה ופשוטה כמו מקום העבודות בשער המוגרבים!

סטירת לחי דומה קיבל אולמרט גם מ"בעל ערכים משותפים" בצפון, ראש ממשלת לבנון סניורה, שאת הכנסת צבאו לדרום הוא מנה בין ה"הישגים" של המלחמה האחרונה. גם לסניורה הודיעה ישראל מראש על כוונתה להכנס לתוך השטח הריבוני שלה שמעבר לגדר, ולמרות זאת, וביודעו את האמת, הוא שלח את צבאו לפתוח עלינו באש, וגינה בפומבי את "התוקפנות הישראלית".

פרשה זו, כמו פרשת מעלה המוגרבים, מעמידה את סניורה, אבו מאזן, המלך עבדאללה והידיד הסעודי האלמוני שעימו המתיק אולמרט סוד בירדן, בשורה אחת עם מי שהיום גם השמאל מודה שהיה נוכל בינלאומי ומרצח המונים - יאסר ערפאת. גם הוא ידע, שחפירת מינהרת הכותל אינה פוגעת במסגדים וביקורו של שרון בהר הבית אינו מסכן את קודשי האיסלאם, ובציניות קרה עשה אותם עילה לשתי מלחמות.

איננו פטורים מלנסות להבין מה מניע אותם לכוף על הזולת קבלת שקר גלוי כאמת?

וזו התשובה: שני צדדים, שכפופים לאמת עובדתית אחת או למערכת התחייבויות הדדית אחת, יש ביניהם שוויון. לא כך, מי שרוצה להכניע את הצד השני.ולהשתלט עליו. ולכן, שם המשחק אינו גדר בלבנון או סוללת עפר ליד הכותל, כי אם אכיפת רצונם עלינו - אילוף, במשמעותו במחזהו של שייקספיר "אילוף הסוררת":

הבעל פטרוקיו: כמה בהיר ...מאיר הירח!
קטרינה: הירח? השמש!...
פטרוקיו: אני אומר שזה הירח...
קטרינה: אני יודעת שזו השמש..
פטרוקיו: בשם בנו של אמי, וזה אני, זה יהיה ירח, או כוכב, או כל מה שארצה, ובטרם אסע לבית אביך - לכו, החזירו את הסוסים!...
קטרינה: אני מתחננת - קדימה, אם כבר הגענו עד לכאן, ויהיה זה ירח או שמש... ואם תרצה - יהיה זה נר-לילה..
פטרוקיו: אני אומר ירח.
קטרינה: מובן, זה הירח..
פטרוקיו: את משקרת, זו השמש המבורכת...
קטרינה: אם כן, זו השמש, וכל מה שתרצה לקרוא לזה, זה מה שיהיה בשביל קטרינה!...

כיום, אחרי ההתקפלות, ניתן לומר ששר הביטחון, ראש עיריית ירושלים, רב הכותל וגם ראש הממשלה (שעל-פי ההגיון שלח את שני האחרונים להוריד אותו מהסולם - ועפ'י הכחשתו רק השלים עם הכניעה המחפירה הזאת) - שכל אלה עשו מישראל, שהיתה פעם מדינה גאה, קטרינה אחת: מסכנה, עלובה ומאולפת.