בתקשורת פורסם, כי השר דיכטר והמפכ"ל קראדי הגיעו להבנה, בדבר העברת חומר החקירה בעניינו של השייח ראאד סאלח לבדיקת היועץ המשפטי מזוז.
אני מקווה שיש כוונה ברוכה במעשם זה של דיכטר וקראדי. אני מקווה כי דיכטר וקראדי מתכוונים לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה להוביל מהלך, שתכליתו שלילת האזרחות הישראלית מאותו סאלח וגירושו מישראל. זה זמן רב מרימים ערבים רבים, בעלי אזרחות ישראלית, את ראשם בהתרסה נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
שיא בולט לעין הושג על-ידם במהומות אוקטובר 2000, שהגאון התורן אהוד ברק הצליח להשפיל ולהביך בו את המדינה במנותו את ועדת אור, שהיה ברור מראש כי, ללא קשר לתוכן המלצותיה, הערבים ישתמשו בהן למריחת בוץ על פני המדינה. כך אומנם עשו, וכל שנותר מהמלצות הוועדה היא המסקנה הנחרצת, שערביינו המסכנים מופלים לרעה ונרדפים, חרף העובדה שלא נמצא מום בהתנהגותם באותה פרשה.
שיא גדול הרבה יותר, אם כי עדיין לא אלים, הושג לפני כחודשיים, בגילוי הדעת של "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל". כפי שכתב בצדק רב פרופ' אמנון רובינשטיין במאמרו במעריב, אותו גילוי-דעת הוכיח כי ערביינו החמודים כבר רואים את הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים", שאפילו הליכוד אימץ ברוב אווילותו ורפיסותו, כנמצאת הרחק מאחורי גבם. הערבים כבר מביטים קדימה, לעבר קיומה של מדינה אחת כאן, שבינתיים אינם מגדירים אותה בגלוי כמדינה ערבית טהורה אלא כ"מדינת כל אזרחיה", דהיינו משוללת כל סממן יהודי, אך כל בר-דעת מבין כי כוונתם להקים כאן עוד יצור מדיני ערבי, אחד מני רבים, שיתן פרנסה לחבורה גדולה של מושחתים.
בדיוק כפי שהקולוניאליזם הבריטי והצרפתי עשה בשאר חלקי המזרח התיכון והקרוב: לקחו עם אחד, העם הערבי, חלקו אותו לחטיבות מדיניות עם גבולות גיאוגרפיים מקריים, ובכך יצרו עמים מדומים חדשים שאינם אלא אותו עם, העם הערבי: כביכול העם הסורי, העם העירקי, העם הלבנוני, העם הירדני, העם הסעודי וכדומה. אין עמים כאלה באמת, אך ריבוי החלוקה מאפשר מתן רסן שלטוני ואמצעי עריצות לחבורות-נוכלים רבות.
ההמשך של אותו שקר עילאי היתה "הקמתו" הבדויה והכוזבת של "העם הפלשתיני", שלא היה ולא נברא ואשר ארץ ישראל היא כביכול מולדתו ההיסטורית העתיקה (אני יודע שמערכת Nfc תתקן כדרכה את הכתיב שלי, "פלשתיני" בסמ"ך ובטי"ת על-פי הכתיב בערבית, ותכתוב "פלשתיני" בשי"ן ובתי"ו, בהיכנעה בכך לתעמולה הערבית המנסה ליצור קשר שקרי ומגוחך נוסף, בין הערבים המתגוררים בארץ ישראל ובין העם הפלישתי).
ראאד סאלח הוא מנושאי הדגל של אותו מהלך ערבי, המיועד לקעקע את מדינת ישראל היהודית, ודבריו הבוטים, החצופים והמתנשאים נגד מדינת ישראל מעידים על הבוז שהוא רוחש לה וליהודים בה ועל הבנתו את כניעותה ואת התרפסותה של ממשלת ישראל, כמו את נכונותה המופלגת להבליג על כל השפלה. ההמשך הטבעי, הבלתי-נמנע והברור מראש, תהיה הדרישה להקים אוטונומיה ערבית, בגליל ואולי גם בכפרי המשולש, ובעתיד גם אוטונומיה לבדואים בנגב. בעצם, תהא זו דרישה צודקת, על-פי ההגיון שממשלת ישראל יצרה בטפשותה רבת השנים והמפלגות.
אם ערביי שכם ורמאללה זכאים לחירות מ"כיבוש" יהודי, שאפילו היהודים הכירו בהיותו גזל של אדמה ערבית, מדוע יאולצו ערביי אום אל פחם, מג'דל כרום ואפילו חיפה ועכו להרכין ראשם תחת מגפו הדורסני של אותו כובש? מה להם ולשירת "התקווה" ולדגל מגן דוד? מדוע ינהגו כמו יהודי בריטניה, המכבדים ללא עוררין את דגל הצלב הבריטי, שרים "אל נצור את המלכה" ואינם מטילים אף לרגע ספק בזכות העם האנגלי לשלוט בארצו? ומה לכובש הזר היהודי בהר הבית, לאחר שהוואקף הקפיד לסלק ממנו כל שריד לנוכחות יהודית, תחת עינה הפקוחה של ממשלת ישראל (במיוחד ממשלת אהוד ברק), שאטמה אוזניה לתחינות הארכיאולוגים ועצמה עיניה מלראות את מאות המשאיות, שהובילו שפוכת של חול, מעורב בשרידים ארכיאולוגיים יהודיים, ממעמקי מסגד אל-אקצה אל המזבלות האזוריות?
אני מקווה כי דיכטר וקראדי הבינו סוף-סוף כי יש לרוצץ את ראש הנחש בעודו צעיר ובטרם הטיל בעורקינו את מלוא תכולת הארס שלו. היחס הסלחני שניתן לסאלח, למרות שצופי הטלוויזיה ראו במו-עיניהם כיצד ירק בפרצופו של שוטר וחבט בשוטרים אחרים, יעודד ערבים אחרים ללכת בעקבותיו. רק טיפול יוצא דופן, חריג בחומרתו ומזעזע את אמות הסיפים, שאינו מחייב שינוי החוק הקיים, יועיל לשמש לקח בל-ישכח. טיפול כזה תהווה שלילת האזרחות מסאלח. הגירוש הכרוך בשלילה כזו, הוא עונש של ממש, נחרץ וחסר רחמים כראוי, שכל ערבי ישקול בעטיו היטב-היטב את צעדיו, אם הם יהיו מיועדים להיות עוינים למדינה ומטילים ספק בזכותה להישאר מדינה יהודית.
אפילו טיפוסים כמו עזמי בשארה, אחמד טיבי ודומיהם, המוגנים כעת ע"י החסינות הפרלמנטרית (שאף היא מטופשת ונרחבת יתר על המידה, במיוחד כשמדובר במעשי בגידה, הבעת אהדה וסיוע לאויב), יחשבו עשר פעמים בטרם ימשיכו במעשיהם אלה, אם יראו כיצד נהג השלטון שלנו בסאלח והביא לשלילת אזרחותו, ויחרדו פן תישלל גם אזרחותם. אפשר בהחלט לחשוב על שלילת החברות בכנסת מחבר בה, העושה מעשים כמעשיהם, ואני מייחל ליום שבו עזמי בשארה יסע לדמשק ובהגיעו לנתב"ג תישלל זכותו להיכנס בשערי המדינה. שינהל את עתירתו לבג"צ באמצעות עורכי-דין.
יתר על כן, אילו היתה הכנסת שלנו ראויה לאמון שהעם נתן בהרכבה הקיים, היתה מסלקת חיש-מהר - אף זאת בהנהגת הממשלה, בעיקר השר לביטחון הפנים שלה - את אחמד טיבי מכהונתו כסגן יו"ר הכנסת. הלב חרד לנוכח הידיעה כי, אם דליה איציק תיסע לחו"ל, תחלה או תלך לפתע לעולמה, חלילה, יכהן אחמד טיבי כנשיא מדינת היהודים. גם למי שלא אהב מאוד את דליה איציק, יש כיום סיבה טובה לאחל לה בריאות ואריכות ימים ולקוות שתבליג על בולמוס הנסיעות לחו"ל.
מי יתן וממשלת ישראל תסתלק מדרכה הרעה עד כה, שבה פטריוט ישראלי כמשה פייגלין (שמותר לחלוק על אמונתו ועל שיטותיו) הוכרז כמסית וכממריד בשל ארגון הפגנות נגד מדיניות הממשלה, והאיש רב החוכמה והתבונה מישאל חשין אף הגדיר את הפגנותיו כמעשה שיש עמו קלון - ולעומת זאת מזוהם-פה ומסית מסוכן כראאד סאלח לא נעצר, חרף האלימות הפיזית שנהג בשוטרים, וכל שנגזר עליו היה התרחקות למשך 60 יום מהר הבית. אפילו לא מתחומי ירושלים כולה, דבר שאפשר לו לשאת את דרשת ההסתה בוואדי ג'וז. אני מקווה כי דרשה זו תהפוך, ביוזמת דיכטר וקראדי, לבור שראאד סאלח כרה לעצמו.
