כיצד לעצור את פיגועי ההתאבדות?

גל הטרור האסלאמי השוטף את אזורנו ואת העולם כולו, מביא משכילים ואנשי רוח מוסלמים לצאת בקריאה אל הממסד הדתי האסלאמי שזה יפרסם פסקי הלכה המגנים פעולות טרור ובהם פעולות התאבדות.

אימוץ הג'יהאד על-ידי תנועות אסלאמיות קיצוניות כדרך לגיטימית למאבק במערב ובכופרים, מציבים עבור מוסלמים רבים דילמות מוסריות לא פשוטות. אותם טרוריסטים טובחים בגברים נשים וילדים ללא כל הבחנה. יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד, ולרוב, תוך גיבוי ועידוד מצד גורמי דת בכירים. אנשי רוח אלו חוששים כי המשך האלימות ומעשי הטרור על-ידי קבוצות מוסלמיות קיצוניות, יביא להשחרת תדמית האסלאם ותדמיתם של המוסלמים בכלל בעיני העולם. כמו כן, פיגועי הטרור שלא פסחו גם על מדינות אסלאמיות, והמציאות שבה מוסלמים נהרגים בידי מוסלמים אחרים, הגבירו את הגינויים מבית לפעולות אלו. על רקע מציאות זו דורשים אנשי רוח מוסלמים ממוסדות הדת בעולם האסלאם, לפרסם פסקי הלכה המגנים מעשי אלימות. באמצעותם, כך מקווים, יתאפשר מיגור תופעת הטרור העולמי והשימוש באלימות על-ידי מוסלמים קיצונים.

"הגיעה השעה לפרסומה של פַתְוַא (פסק הלכה אסלאמי) המוקיעה את אֻסַאמַה בן-לאדן מדת האסלאם". כותב מאמון פאנדי במאמרו בעיתון היומי "אל-שרק אל-אווסט" (25.7.2005) "הטרור-היכן היא הפתוה הנגדית?". כן הוא מוסיף: "אנו זקוקים לשורת פתוות נגדיות (או הפוכות לפסקי הדין הקיימים היום) שידגישו כי האסלאם אינו תומך באלימות נגד חפים מפשע או כי האסלאם מגנה פעולות כגון אלה...אם לא יופעל לחץ על המוסלמים בכל העולם בכדי שיפרסמו פתוות נגדיות ויכריזו על האנשים הללו כעל משוקצים, המלחמה בטרור העולמי נדונה לכישלון".

בעקבות הפיגועים במצרים באפריל 2006, כתב בעל הטור מחמד אל-חמאדי ביומון מהאמירויות המאוחדות "אל-איתיחאד", מאמר בשם "הטרוריסטים וחיוך המוות האחרון": "מדובר בתרבות ההרג והאובדן, או אולי בתרבות 'המוות המחייך'. המתאבדים או אלו המבצעים את פעולות הטרור מרחוק, הולכים אל זירת האירוע בביטחון מלא כשחיוך פרוש על פניהם מתוך שמחה על מעשיהם... הטרוריסט מחייך מרחוק מכיוון שהוא סבור שהוא מבצע את צו אללה, כפי שמנהיגיו הטעוהו לחשוב. אם יהרוג כופר שאז יזכה בשכרו בעולם הבא...חשוב שהמוסדות הדתיים וחכמי הדת, נאמני האסלאם, יתערבו בעניין ויבהירו את הדברים לכלל הציבור על מנת שעמדתם תהיה ברורה. בהמשך הם גם ייקחו חלק בייבוש מקורות הטרור באופן סופי".

שני הכותבים מדגישים במאמריהם כי קיים צורך בפסקי הלכה נגדיים ולפתוות ברורות שאינן משתמעות לשתי. שכן המציאות מוכיחה כי אנשי הדת הבכירים בעולם האסלאם לא רק שאינם מגנים שימוש באלימות, הם אף מעודדים אותה. אחרים מדברים בכפלי לשון המאפשרים להם לא לנקוט בעמדה ברורה בנושא, או לומר על מעשיהם של בן לאדן ובני מינו "תודה לך מפני שאתה עושה למערב מה שאנחנו רוצים ולא מסוגלים לעשות"'. כפל לשון מסוג זה מתבטא בדבריהם של חכמי דת, שכתגובה להתקפות טרור שכוונו כנגד אזרחים מוסלמים, ניסו להבחין בין מתאבד לבין שהיד.

לעומתם, ישנם חכמי הלכה התומכים בג'יהאד באופן גלוי ונחרץ. יוסף אל-קרדאווי, מהחשובים שבחכמי ההלכה והפוסקים המוסלמים, הצהיר במהלך כינוס חכמי דת מהעולם הערבי בסטוקהולם במהלך אפריל 2003 : "ראשית, החברה הישראלית, בשל הרכבה הקולוניאליסטי ההתנחלותי, הכיבושי, הגזעני, והגזלני, היא חברה צבאית בשר ודם...פעולות מות הקדושים שמבצעים הפלגים הפלסטיניים כדי להתנגד לכיבוש הציוני אינן נכללות בשום פנים ואופן במסגרת הטרור האסור, גם אם בין הקורבנות יש כמה אזרחים".

שיח' אל-אזהר, המנהיג הרוחני החשוב במצרים, מוחמד סעיד טנטאווי (הנחשב לאיש דת מתון שטען כי מבצעי פיגועי ה-11 בספטמבר הינם כופרים) צוטט בראיון לעיתון "אל-ח'ליג'" באומרו: "הג'יהאד למען אללה הוא אחת המעלות שהמוסלמי צריך לבקש בכל עת והוא חובה המוטלת על כל אדם שמסוגל לבצעו. עשרות פסוקי קוראן ועשרות מסורות נבואיות מזכירים את המעלה של הג'יהאד למען אללה...לפיכך, הג'יהאד לשם בלימת התוקפנות ולשם שחרור האדמה הכבושה הוא חובה על המוסלמי בכל מקום ובכל תקופה".

אם כן פרסומם של פסקי הלכה המגנים שימוש בטרור על-ידי על מוסדות האסלאם הרשמיים, יתכן ועשויים לסייע רבות במיגור תופעת הטרור האסלאמי. ובוודאי במציאות שבה דרשנים ואנשי דת מטיפים מידי יום מעל בימות המסגדים להרג. אלימות הינה חלק בלתי נפרד מכל תרבות ותרבות, ואינה נחלתה הבלעדית של החברה האסלאמית. אולם זו גם חובתה של כל חברה ומנהיגיה הבכירים למנוע מאותה אלימות מלהרים את ראשה המכוער. מנהיגות שכזו נראה שחסרה בעולם האסלאם.