הצעה שבאה משנאה

הואיל ופרסמתי באתר זה מספר רשימות שבהן קראתי לפירוק לשכת עורכי הדין באופן שתחדל להיות גוף סטטוטורי ותהיה לארגון וולונטרי, אין לחשוד בי שהזדעזעתי לקרוא על רשימתו של עו"ד אמנון רפאל המתעתד לרוץ בבחירות הקרובות למוסדות הלשכה ואשר סעיף הפירוק הינו הסעיף היחיד במצעו. אני מניח שבאופן, כזה או אחר, יתייחסו לנושא גם רשימות ומועמדים אחרים.

קראתי את הראיון עם עו"ד רפאל ואין לתמוה על כך שחברים רבים חשים עצמם נפגעים עד עמקי נשמתם מדבריו. עקרה של הפעילות בלשכת עורכי הדין הוא ההתנדבות ופעילות המנגנון הינה פעילות שלדית בלבד. כל מי שפעל במסגרתה של הלשכה יודע שהפעילות לא זו בלבד שאינה מתוגמלת, אלא אפילו את הוצאות הנסיעה אין משיבים למתנדב וכמובן שלא הוצאות נלוות אחרות. לפני שמונה שנים עדיין סברו בלשכה שמי שמקדיש מזמנו לפעילות זכאי לקבל לפחות ארוחת צהריים, אך גם נוהג זה הופסק מטעמי חסכון. הדבר האחרון המגיע למתנדבים המסורים הוא דברי הבוז שמרעיף עליהם עו"ד רפאל.

שנאה היא יועץ רע ועסקן המונע על-ידי דחפי שנאה ובוז לזולת ולא על-ידי מניעים של עשייה ורצון לשנות את המציאות, הוא האחרון שבו ניתן וצריך לתת אמון. אני קורא את דבריו של רפאל, את הבוז המפעפע כלפי עורכי דין ה"מורידים את רמת ימי העיון" וכלפי כל העוסקים בפעילות חשובה בנושאים השונים ואיני מבין כיצד הוא מתכוון לבקש את אמונם. כל המעיין בהצעתו לפרוק לשכת עורכי הדין רואה שהיא באה משנאה - שנאת חינם.

הצעתי לשנות את מעמדה החוקי של לשכת עורכי הדין באה ממקום אחר לחלוטין. אני משוכנע כי מעמדה של הלשכה כגוף הפועל על-פי חוק מונע ממנה להגן כהלכה על האינטרסים המקצועיים של חבריה. המעמד הציבורי הוא שמנע ממנה להיאבק בהצפת המקצוע, שהינה הרעה החולה המדרדרת את מעמד עורך הדין ואת איכות השירות המקצועי. אופיה של הלשכה כגוף אחיד הכולל את כלל עורכי הדין מונע כיום מאינטרסים שונים ומקבוצות שונות לתת ביטוי מלא לשאיפותיהן.

לא אחזור כאן על נימוקים שפורטו בהרחבה ברשימות קודמות. אדגיש רק כי הצעתי לפירוק הלשכה הינה הצעה שהיתה מאפשרת לחברים המתנדבים אפשרויות ומסגרות פעולה נוספות שבהן יוכלו לתרום ואשר פעילותם בהן תזכה להערכה ולא לבוז מצידם של עורכי דין כאמנון רפאל. הפיכת הלשכה לגוף וולונטרי תגרום להפחתת יחס הניכור בין עורכי הדין למוסדותיה ועורכי הדין יוכלו לחוש כי הלשכה היא באמת שלהם.

אין ספק שמעמדה של לשכת עורכי הדין הוא נושא חשוב ביותר אך קיימים נושאים מקצועיים רבים נוספים האמורים לעניין את עורכי הדין. רשימה שפירוק הלשכה היא הסעיף היחיד במצעה היא רשימה שתרומתה תהיה מוגבלת ביותר. זו רשימת מחאה בלבד שמניעה שליליים ביסודם והיא עתידה לפוג ככול מחאה ריקה מתוכן ממשי.

דומני שהדבר הנכון ביותר לעשות ביחס לנושא מעמדה של הלשכה הוא קיומו של משאל בין חבריה שבו יוכלו להביע את דעתם. במשאל יישאלו עורכי הדין האם ברצונם בהמשך פעילות הלשכה תחת מטריית חוק לשכת עורכי הדין, או בלשכה וולונטרית. נראה לי שמשאל כזה מחויב המציאות על-מנת שסוף סוף יוכלו עורכי הדין להשמיע את קולם בנושא מרכזי זה. ברור כי קודם לעריכת המשאל מן הראוי לקיים ויכוח ציבורי נוקב בו ילובנו העמדות השונות, כך שהצבעת עורכי הדין תשקף אכן הכרעה אמיתית בויכוח.

יש לתבוע מכל המועמדים הרצים לבחירות התחייבות חד-משמעית לקיים משאל על אופיה ודמותה של הלשכה, שיכריע את הויכוח בנושא זה בתוך מסגרת הלשכה. איני מצפה ממועמד כלשהו לתמוך ברעיון פירוק הלשכה, אך אני מצפה ממנו להתחייבות כי יסכים להעביר את ההכרעה בנושא לחבריה.

נשאלתי לא אחת מה יקרה אם חברי הלשכה יכריעו כי ברצונם להפוך את הלשכה למסגרת וולונטרית אך הכנסת תסרב לשנות את החוק. תשובתי היתה כי המחוקק לא יוכל לחייב את עורכי הדין לקיים שיפוט משמעתי אמיתי ופיקוח על הסמכת חברים, ללא נכונות הלשכה לשאת בנטל זה. ברור לי שאם אומנם ישאפו עורכי הדין כי הלשכה תהיה לגוף וולונטרי הכנסת תבצע את שינויי החקיקה הנדרשים.