מי חשף את פרשת הירשזון

פרשת הירשזון התפוצצה בימים אלה ברעש גדול ובכותרות ענק, וכבר מתעוררים אנשי עיתון ידיעות אחרונות וטוענים כי הם-הם שחשפו פרשה זו. לו היה מדובר רק ב"גניבת קרדיט" מגורם שחשף את הפרשה (מבקר המדינה), ושגם הוביל לחקירה, ניחא. אלא שלא כך הדבר.

מבדיקה שערכתי מתברר, כי ידיעות אחרונות לא רק שלא חשף ולא הוביל לחקירת הירשזון, אלא שעורכי העיתון, ובראשם ארנון מוזס (עורך אחראי) ורפי גינת (עורך), מנעו פרסום של הפרשה במשך חודשים רבים. נבהיר זאת להלן:

• העיתונאים מיכל גרייבסקי ואורון מאירי ביצעו תחקיר מעמיק ומקיף בנושא העמותות של הירשזון, שעסקו והפעילו את "מצעד החיים". התחקיר פורסם ערב הבחירות לכנסת ה-17. גרייבסקי ומאירי ביצעו מלאכה גדולה. הם חשפו את שיטת המימון, הצביעו על תנועת הכספים, וגם על כספים שיעדם לא נודע. האצבע המאשימה הופנתה כלפי הירשזון, שעמד בראש פרויקט מצעד החיים. אלא שנראה שהמשטרה בכלל, והיועץ המשפטי לממשלה בפרט, לא התרשמו יתר על המידה מהמידע שפורסם, שחלקו, אגב, פורסם קודם לכן. לראיה: המשטרה לא פתחה בחקירה נגד הירשזון, בעקבות זאת; ואהוד אולמרט מינה את הירשזון לכהונת שר האוצר;

• בעקבות החשיפה הנ"ל קיבלו גרייבסקי ומאירי מידע רב נוסף, על מעשים בלתי כשרים של בכירים בהסתדרות העובדים הלאומית, כולל על מעשים של יצחק רוסו (המנכ"ל) והירשזון עצמו. המידע שקיבלו כלל חשד שיצחק רוסו הטריד מינית עובדת הכפופה לו. מחמת זאת הם הפנו עשרות שאלות נוספות להנהלת לאומית וגם להירשזון עצמו. אלא שאז, אחרי הבחירות, הם נתקלו ב"בעיה": מוזס וגינת מנעו במשך זמן רב מאוד פרסום תחקיר נוסף, שבו ייחשפו מעשיו של הירשזון בעניינים רגישים בהרבה. הדבר גרם למורת-רוח רבה מצד גרייבסקי וכמה גורמים נוספים במערכת ידיעות אחרונות. גרייבסקי ומאירי נאבקו, ללא הועיל. מוזס עסק, באותה עת, בניסיונות שונים מתחת לפני השטח כדי לדאוג לעסקים מסויימים של "הארגון", הוא ידיעות אחרונות. הוא ביקש לשמור על יחסים טובים עם השלטון, ובראשו עם אולמרט ואנשיו הקרובים. על כך כתבנו כאן. גם לאחר שקיבלו גרייבסקי ומאירי מידע נוסף על החשד לגניבת כספים מעמותת ניל"י, ולאחר שהמידע הובא אליהם על-ידי רוסו ואנשיו (בין רוסו להירשזון התפתחה יריבות קשה ביותר) - הדבר נעשה במסגרת "סחר סוסים" ("ראשו" של הירשזון במקום פרסום החשד להטרדה מינית...) וכדי להוריד את גרייבסקי ומאירי מעל גבו של רוסו ולהפנות אותם כלפי הירשזון - גם אז נמנעה משני עיתונאים אלה האפשרות לפרסם את המידע הסנסציוני. התוצאה: בשל שיקולים זרים, בעיקר מצד מוזס, עוכבה חשיפת הפרשה. את פרשת החשד להטרדה מינית פרסמנו כאן, בלעדית, בעת שתנועת אומ"ץ הגישה תלונה. באותה עת, נמנעו כלי התקשורת מלפרסם זאת, לאחר שרוסו ואנשיו הטעו את התקשורת, כשטענו שקיים צו איסור פרסום על מידע זה;

• הירשזון העסיק את התקשורת רבות בשנים האחרונות. גם אנחנו חשפנו כאן ב-Nfc (ובגלובס, בתקופה שכתבתי בעיתון זה, י.י.) שורה של פרשות (2003-2002), שעניינן: פעולות אסורות ובלתי חוקיות שבוצעו בכספי הסתדרות העובדים הלאומית, והגורמים הקשורים אליה. בעקבות זאת הורה בזמנו משרד הבריאות על הפסקת כהונתו של הירשזון כיושב-ראש הסתדרות העובדים הלאומית. הנהלת המשרד אף התנתה הזרמת כספים לקופת החולים בפרישתו של הירשזון. הירשזון אכן עזב, אך דילג, אוי לבושה, לתפקיד יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת. המידע הועבר בזמנו גם למשטרה, אך זו לא עשתה את הנדרש ממנה. המידע שכב במשך זמן רב באגף המודיעין במשטרה, ללא הועיל. עתה נפתח המידע מחדש. חוקרי המשטרה החלו לחקור גם את העברות הכספים ההן, עליהן הצבענו אז, כולל השימוש בכספים לקמפיין של אולמרט-הירשזון. בחודשים האחרונים חשפנו כאן, בלעדית, כי גם לאחר שפרש, המשיך הירשזון לגזול מכספי ההסתדרות: הירשזון ואנשיו "סידרו" לו מכונית חדישה בשווי של 471 אלפי ש"ח, למרות שכבר כיהן באותה עת בתפקיד יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, ולדבריו חדל לכהן כיו"ר ההסתדרות. החשיפה הראשונה בתקשורת, אגב, שהירשזון חשוד אישית בגניבת הכספים (שחלקם שימשו לקמפיין אולמרט), פורסמה ב-Nfc.

• כיצד בכל זאת נחשפה הפרשה הנוכחית, שהציתה את החקירה נגד הירשזון? אלה הפרטים הנכונים, אותם יכול לבדוק כל אדם:

יצחק רוסו, שכבר היה מצוי במלחמת עולם מול הירשזון ומקורבו מיכאל צולר, וכן נגד גורמים נוספים המקורבים אל הירשזון-צולר, הגיש לפני כחצי שנה תלונה רשמית למבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס. רוסו לא התנדב לעשות זאת בשל פרץ פתאומי של צדקנות, או מחמת רצונו העז לגונן על כספי הציבור. נודע לי, כי רוסו עצמו נאלץ לפעול ולהגיש את התלונה, לאחר שהתברר לו, לרוסו, כי כמה גורמים הקדימו אותו והגישו למבקר המדינה תלונה רשמית. בעקבות התלונות גבה המבקר עדויות משורה של אישים וגורמים המעורבים בפרשה. כמה שבועות לאחר מכן, ולאחר שהמבקר שוכנע כי מדובר בחשש למעילה בכספי עמותת ניל"י, והואיל ומדובר בגוף ציבורי (הסתדרות העובדים הלאומית), העביר המבקר את החומר הסנסציוני לידי המשטרה, עם המלצה לחקירה דחופה. אנשי המבקר נפגשו עם החוקרים ועידכנו אותם בכל פרטי הפרשה שכבר נחשפה בפניהם.

המשטרה קיבלה את המלצת המבקר. חקירה נפתחה תוך זמן קצר, עוד בטרם פורסמה מילה אחת בנושא זה בתקשורת. רק לאחר מכן זכתה הפרשה החדשה לכותרות גדולות בכמה אמצעי תקשורת (כולל Nfc), וכן בידיעות אחרונות. ערוץ 10 הוא שפרסם ראשון את דבר הבדיקה אצל מבקר המדינה, לאחר שהמבקר כבר העבירה למשטרה. העיתונאי רביב דרוקר חשף בהמשך פרטים נוספים - לפני הפרסום בידיעות אחרונות, ואף שילם על כך מחיר. הקרדיט צריך אפוא להינתן למבקר המדינה. הוא שפעל בנושא והוא שהתניע את מהלכי החקירה (כמה אירוני, אגב: המבקר קיבל את המידע ביוזמת יצחק רוסו, אך זה האחרון נפל גם הוא בבור שניסה לכרות להירשזון - רוסו נעצר השבוע על-ידי המשטרה כאחד החשודים המרכזיים בפרשת המעילה...).

ידיעות אחרונות ואנשיו מנסים עתה, אוי לבושה, לצאת נשכרים, וזאת לאחר שחטאו במניעת הפרסום. הפרסומים בימים אלה מעל דפי ידיעות אחרונות, שוב ושוב, בהם נטען לגבי פרשת-חקירת הירשזון: "כפי שנחשף בידיעות אחרונות", הם בבחינת שקר גס והוספת חטא על פשע. את השקר הזה ניתן להפריך בנקל, בהצגת שאלה/בקשה פשוטה: אם אתם חשפתם לראשונה את פרשת הירשזון, כטענתכם, אז בבקשה: הציגו את גליון העיתון. מה פשוט מזה?

אנחנו כאן עומדים על המשמר, על-מנת שלא יצא חוטא נשכר, וכדי לחשוף את ההתנהלות הנכלולית של הנהלת העיתון הגדול במדינה. אחרי הכל: מה ההבדל בין הירשזון, שהסתיר את דבר המעילה בעמותת ניל"י, לבין עורכי ידיעות אחרונות, שצינזרו את פרסום דבר המעילה?. לא נאפשר הונאת הציבור, ולטעון שהם-הם שחשפו את פרשת ניל"י, בעוד שהאמת היא שהם דווקא מנעו פרסום הפרשה במועד. עיתונאי ישראל בכלל, ועיתונאים בידיעות אחרונות בפרט, צריכים להוקיע את מוזס-גינת, וכך אולי לצמצם את הסיכון שמוזס ימשיך במנהגו הידוע: צנזור מידע על בכירים, מתוך שיקולים זרים.

מכל מקום, ציבור הקוראים/הגולשים זכאי לקבל מענה מידיעות אחרונות ועורכיו (מוזס, גינת): מדוע מנעתם במשך חודשים רבים את חשיפת פרשת ניל"י ומידע נוסף על החשדות נגד הירשזון; ומדוע מנעתם מגרייבסקי וממאירי לעשות את עבודתם; ושאלה גם לגרייבסקי ולמאירי: מדוע קיבלתם את הדין של "הארגון" ומדוע לא העברתם את המידע לפרסום בכלי תקשורת אחרים.