טבח שעושה טעות, חושש מתגובת הסועדים. רופא שעושה טעות, חושש מתגובת החולה ו/או ממשפחתו. נותן השירות אם ייטעה, חושש מהלקוח. השופט אם יטעה- חושש מערכאה גבוהה יותר. הפוליטיקאי שעושה טעות- חושש מיואל מרקוס. ואם יואל מרקוס טועה- הוא מצפצף על כולם, מפני שאין דרך להעניש אותו בגין הפצה של טעות או דעה מסוכנת. אמרתי יואל מרקוס, והתכוונתי לכל הפובליציסטים השמאלנים.
הפובליציסט נחשב ע"י עורכי ערוצי התקשורת כאיש חכם, דעתן, בעל יכולת לנסח בכתב (או בע"פ) את הגיגיו, רעיונותיו, עצותיו ובקיצור: תחנה של איש אחד שתכליתה, הפצת עצות טובות או דעה נכונה. בפועל, הפובליציסט מעמיד את תבונתו לרשות הציבור. כמו שהטבח נבחן בזכות איכות טעמו של האוכל שהכין, וכמו שאיש העסקים נבחן בזכות הרווחים שהציג, הפובליציסט נבחן על יכולתו לנתח את האקטואליה, ואיכות עצותיו.
לא אצלנו! כאן, מעמדו של הטועה השמאלני איתן ועמיתיו מימין, גם אם יתבררו כצודקים, לעולם לא יזכו בהערכת יריביהם מהשמאל או בהכרה. מקור הטעות של יואל מרקוס וחבריו להשקפה השמאלנית, הוא האמונה שהפלשתינים יסכימו לעשות שלום, עם מי שנתפסים בעיניהם כגזלני אדמתם.
הפובליציסט השמאלני אוהב להתהדר בנוצות של הרציונאליסט. הניסיון מלמד, שמדובר ברציונאליזם מזן בלתי מוכר: יהיר, פנאטי, בולשביקי, אכזרי (כלפי אחים), ורופס (כלפי אויבים). בדומה לעמיתו הדתי "שסולח" לאלוהים אם אמונתו נכזבת, גם יואל מרקוס סולח לטרוריסטים אם הם רוצחים את השלום שלו.
אין מציאות שיכולה להביא את יואל מרקוס להודות שעמיתו מימין (למשל) אורי אליצור, צודק - והוא טועה. גם אם תשוו בין מה שאמרו ו/או כתבו שניהם, אחרי שנחתם הסכם אוסלו, ולפני הקריסה ביולי 2000, גם אז לא יודה מרקוס, שאליצור צדק והוא טעה. מפני שעל-פי "דתו" של מרקוס- אליצור לעולם בצד של הטועים - גם אם הוא צודק, והוא בצד של הצודקים - גם אם יוכח אלף פעם שטעה.
אפילו אם מחמוד א-זהאר יצרח עליו ממרחק סנטימטר: "גזלן, אתה חי על האדמה שלי, אתה נושם את האוויר שלי - ולעולם לא אשקוט ולא אנוח, עד שאמחק את מדינתך, ואשיב לעמי את האדמה שנגזלה ב-48" - גם אז יואל מרקוס לא יודה שטעה. אפילו ננסה את ההמלצות המדיניות שלו, וניקלע כולנו למדורה ענקית, גם אז לא יודה: טעיתי, ואליצור צדק! יואל מרקוס וחבורת האתרוגיסטים, מאוהבים בטירוף שלהם.
שורות אלה עניינן: הקרב על התודעה! שוב ושוב הוכח, שהטירוף בגיבוי המאסה מנצח את ההיגיון. בישראל, דעתני השמאל השתלטו על רוב המיקרופונים, המצלמות והטורים בתקשורת הכתובה. מדי בוקר, הם יוצאים לעמל יומם. המשימה: דחיסת השקפתם התמוהה לתודעת האזרחים.
תוכנית ההינתקות ש(חילצה את שרון מכלא, ו-) הכניסה את החברה הישראלית לצרות צרורות - לא שכנעה את "המרקוסים" שנסיגות חד-צדדיות, מדרבנות את הטרוריסטים, ומטעינה אותם באנרגיות רצח. עכשיו הוא והחברים שלו, לוחצים על ראש הממשלה אולמרט: "הבטחת, תקיים - רוצים התכנסות"!
האירנים מרוכזים בפרויקט הגרעין שלהם, החיזבאללה והחמאס משקמים במהירות את יכולתם הצבאית - ויואל מרקוס רוצה עוד עקירה, עוד גירוש, ועוד שסע. אני לא יודע איך קוראים לשיבוש הגנטי שגורם לווייתנים לשחות אל החוף - בטח חיים רמון יודע - אבל אני בטוח, שיש את הדפקט הזה גם בבני אדם...
