נזק שאינו ניתן לתיקון

לפני שבועות מעטים רעשה הארץ וגעשה, בשל המאבק וכיפופי הידיים שבין ועדת וינוגרד ובית המשפט הגבוה לצדק. זהבה גלאון עתרה לבג"צ, לחייב את הוועדה לפרסם את הפרוטוקולים של העדויות שגבתה, עוד לפני פרסום הדוח. טענתה היתה, כי פרסום זה יאפשר לציבור לשקול בעצמו את העדויות ולהסיק מהן את המסקנות הדרושות, באופן עצמאי.

עצם הגשת העתירה והנמקתה היו סטירות-לחי מעליבות ופוגעות ביושרם של חברי הוועדה. אינני מבין על מה, על-פי איזה מידע ומכוח איזו חוצפה העזה גלאון לרמוז, בעצם ההנמקה הזו, כי חברי הוועדה עתידים למעול באמון הציבור ולסלף את העדויות, עד כי ללא קריאתן יקבל הציבור תמונה מעוותת. כבר הזדמן לי לכתוב במאמר אחר, כי התקשורת החטטנית והחקרנית שלנו לא הצליחה למצוא כל רבב במי מחברי הוועדה. חמישתם חפים מכל עוון, עברם והרקע שלהם מלא וגדוש בנקודות לחיוב, וכל אחד מהם רכש לעצמו יוקרה רבה במקצועו ובתפקידו. איש לא טען, כי מי מחברי הוועדה אינו נאמן עד כלות למדינת ישראל.

אך העתירה הוגשה, ולמרבה הצער קיבל בית המשפט את הנמקותיה. פסק הדין מלא וגדוש בדברים נשגבים על חופש הביטוי, על זכות הציבור לדעת ועל החובה לאפשר "זרימה שוטפת של מידע". פסק הדין יפה ואמיץ, נכון ומדויק, כאשר מדובר בחשיפת הפרוטוקולים של ועדת התכנון והבנייה המקומית, כדי למנוע שחיתות במתן היתרי בנייה. ואולם, הרגוני הרוג, לא הצלחתי להבין מהו הצורך ב"זרימה שוטפת של מידע" מהפרוטוקולים של ועדת וינוגרד, ובמה הם שונים מאלה של ועדת אגרנט לחקירת מלחמת יום הכיפורים.

כזכור, ועדת אגרנט קבעה כי הפרוטוקולים שלה יגנזו לשלושים שנה, ולדעתי התבססה אותה קביעה על ארבע תובנות עיקריות:

• האחת - עלול להתברר כי גם הצנזור הצבאי המחמיר ביותר, חשף מבלי משים דברים שראוי להשאירם חסויים, כגון מגעים עם ממשלות זרות, נהלים ודרכי פעולה של מערכות ביטחוניות, שיקולים בקבלת החלטות בנושאי מלחמה, ושאר דברים.

• השנייה - מטרת פעולתה של ועדת חקירה אינה הרשעת נאשם בפלילים, אלא קביעת העובדות לצורך הסקת מסקנות מבצעיות, לגבי העבר ויותר מכך לגבי העתיד. כפי שנהוג בתחקירי פעולה בצבא ובמערכות ביטחון אחרות, מן הראוי לאפשר לעדים לומר את אשר על לבם, באופן חופשי וללא החשש פן דבריהם יחשפו בציבור בתוך זמן קצר. הוועדה מאפשרת התגוננות, גם באמצעות פרקליט, לאדם שהוזהר כי הוא עלול להיפגע מהמסקנות, אך אין בכך לשנות את הצורך באי-פרסומן של העדויות.

• השלישית - אין שחר לטענה, כי חשיפת הפרוטוקולים בגרסה מצונזרת תאפשר לציבור להסיק מסקנות עצמאיות ונכונות. העובדה שנמחקים קטעים שלמים, ומקטעים אחרים נמחקים מילה פה וחצי משפט שם, מבטיחה מראש דווקא את ההפך: קריאת קטעים בלבד תיצור בלב הקורא רושם מוטעה בדבר כוונת הדובר המצוטט, ולפעמים תשלול ממנו את היכולת להבין על מה הלה דיבר בכלל.

• והרביעית - מדובר בענייני מלחמה, וכפי שהיה ברור מראש, דוח הוועדה, על הביקורת הקשה המוטחת בו בבכירי השלטון והביטחון, משמש כלי-נשק כבד בניגוח ישראל ע"י אויביה, ויותר מכך משמש כלי חשוב בהעלאת המוראל של לוחמיהם. העלאת מוראל זו תעלה בדמם של לוחמינו ובהרס בתינו במלחמה הבאה עלינו לא-לטובה. יתר על כן, שר החוץ הלבנוני כבר הודיע לפני שבועות אחדים, כי הוא ממתין לחשיפת הפרוטוקולים הללו במטרה לבסס עליהם תביעות משפטיות נגד ישראל ובכיריה, בטריבונאלים בינלאומיים.

כעת אנו נמצאים לאחר פרסום הדוח, שאף הוא פורסם באופן חלקי מטעמים ביטחוניים. התברר, חד-משמעית, מה שהיה צפוי לדעתי מראש: חברי הוועדה, למרות שכביכול אכלו את לחמם מכף-ידו של אולמרט שמינה אותם, לא חשו מחויבות כלשהי לו או למישהו אחר, אלא אך ורק לטובתם של מדינת ישראל ועם ישראל. רק נודניק מדופלם ידרוש כעת לעיין בפרוטוקול, כדי "להגיע למסקנות באופן עצמאי". די לנו במסקנות הוועדה, וכמובן מותר לחלוק עליהן. העובדה שהחולק על המסקנות לא יוכל להיעזר בפרוטוקול הדיונים במלואו ובכל המסמכים שהוגשו לוועדה, נובעת מכורח בל-יגונה. לא שמעתי שבמדינה אחרת כלשהי חשפו אפס-קצהו של פרוטוקול חקירה ביטחונית כזו, חודשים ספורים לאחר תום המלחמה, בעוד האויב מוסיף לתכנן מלחמות נוספות ואפילו מכריז ברבים על כוונתו להשמיד את מפרסמי הפרוטוקולים.

אומנם, ככל אדם אחר כן גם אני סקרן עד מאוד לקרוא במלואם וללא מחיקה את כל הפרוטוקולים והמסמכים, את דיוני המוסד והשב"כ, את התיעצויות ראש הממשלה ושר הביטחון ואת התוכניות המבצעיות של כל מערכת הביטחון וצה"ל. אך מה לעשות, ומעבר לכתפי יעיינו במסמכים ובפרוטוקולים הללו גם אויבינו, שישתמשו לתועלתם בכל פירור של מידע?

בהקשר זה, אני תמה על שוועדת וינוגרד הורתה להעביר את הדוח הסודי במלואו לכל חברי הממשלה. התוצאה תהא הגעת סודות כמוסים של מדינת ישראל, מגוף דולף ופטפטני זה אל העולם כולו, מה גם שבאותו גוף דולף יש מי שאינו יכול להשלים עם ההימנון ועם הדגל של מדינת ישראל.

למרבה הצער, נראה כי כיום אין עוד דרך לתקן את המעוות שנוצר בפסק הדין של בג"צ, באדיבותה הלא-ברוכה של זהבה גלאון. לוועדת וינוגרד אין כיום מנוס מחשיפת הפרוטוקולים, למרות שבכך לא תצמח תועלת כלשהי אלא רק יגרם נזק.