הרש"פ משענת קנה רצוץ

ושוב חוזר הניגון. ישראל והרשות הפלשתינית מקיימות מגעים לתיאום ושיתוף פעולה ביטחוני. סוגיות אלה ניצבו במוקד הפגישה האחרונה בין ראש הממשלה אהוד אולמרט ליו"ר הרש"פ (15 באפריל 2007), אבו מאזן ובפגישת גורמים ישראלים ופלשתינים בסוף השבוע ביריחו. בפגישת אולמרט ואבו-מאזן הציגו הפלשתינים תוכנית ביטחונית על פיה יפרסמו כוחות של משמר הנשיאות הפלשתיני לאורך ציר פילדלפי כדי למנוע את הברחות אמצעי לחימה, וכן התחייבו להכין תוכנית להפסקת שיגור רקטות הקסאם לעבר ישובים ישראלים.

הממשל האמריקני דוחק בצדדים לקבל תוכנית חדשה, הבנוייה בדומה לתוכניות הקודמות, על סידרת צעדים בוני אמון, ובמסגרתה ישראל אמורה להעביר תחמושת וציוד לכוחות הביטחון הפלשתינים, תקל על תנועת פלשתינים בגדה המערבית ובמעבר רפיח, תקים עם הפלשתינים מרכזים משותפים לתיאום ביטחוני, ותאפשר שירות אוטובוסים בין עזה לגדה. הפלשתינים מצידם אמורים, פעם נוספת, להכין תוכנית פעולה שתביא להפסקת שיגור רקטות הקסאם.

עיתון הארץ דיווח, כי כוחות הביטחון הפלשתינים הנאמנים לאבו מאזן, חשפו ואטמו לפני מספר ימים מנהרה להברחת נשק וסמים בין רפיח למצרים. הפעולה זכתה לשבחים מצד גורמים אמריקניים, שראו בה ביטוי למאמץ ביטחוני פלשתיני נגד המנהרות. האומנם מאמינה ממשלת ישראל שלתוכנית הביטחונית סיכוי כלשהו להפוך לציון דרך ביחסי ישראל והפלשתינים? האם אבו מאזן יכול באמת לספק את הסחורה הביטחונית?

המציאות הקיימת בזירה הפלשתינית מעמידה ספקות כבדים על הנחות היסוד, שהניעו את ממשלת ישראל לנסות פעם נוספת להמר על נכונות פלשתינית להילחם בטרור, כמפורט להלן:

• הרשות הפלשתינית נשלטת כיום הלכה למעשה ע"י תנועת החמאס, המצהירה ומנחה את הזרוע הצבאית שלה וארגוני הטרור האחרים להמשיך בפיגועי הטרור ובשיגור רקטות הקסאם כחלק מהאסטרטגיה הקבועה של ניהול המאבק נגד ישראל.

• הכוח הביצועי של החמאס, הכפוף למשרד הפנים, פרס לא מכבר כוחות לאורך גבול הרשות הפלשתינית וישראל והוא נחשב לחזק יותר מהמנגנונים הנתונים לשליטתו של אבו מאזן.

• אבו מאזן שואב את כוחו הפוליטי מתנועת הפתח בראשה הוא עומד. דא עקא, שהזרוע הצבאית של תנועת הפתח, גדודי חללי אל-אקצה, מבטאים מסר שונה לחלוטין ועיקרו: מחויבות להמשך המאבק המזוין ל"שחרור פלשתין מהים עד הים". נאמנים למדיניות מוצהרת זו ממשיכים גדודי חללי אל-אקצה כמעט מידי יום בשיגור רקטות לעבר ישובים ישראלים ופיגועי טרור בגדה.

האסטרטגיה הביטחונית, שנסמכה על הפלשתינים כקבלני אבטחה וביטחון עבור ישראל, נכשלה כישלון חרוץ בתקופת הסדרי הביניים ואין לה כל סיכוי להצליח בתקופה בה ארגוני הטרור הפלשתינים השלימו את כיבוש הרשות הפלשתינית והפכו אותה לרשות הטרור הפלשתינית. ההסכמה הישראלית לדון עם "הפלשתינים" בתוכנית ביטחונית משדרת חולשה לצד הפלשתיני, הקורא נכון את המפה המדינית והביטחונית. מנקודת מבטו, מבינים הפלשתינים שישראל מוכנה לקנות פעם נוספת סחורה משומשת ושחוקה של "הבטחות" לפעול להפסקת שיגור רקטות הקסאם בתמורה לויתורים ישראלים בתחום הביטחוני, העלולים ע"פ גורמי הביטחון לסייע להתארגנות מחדש של ארגוני הטרור בגדה.

ניתוח יחסי ישראל והפלשתינים, ובפרט מאז פתחה הרשות הפלשתינית במלחמת הטרור בספטמבר 2000 (אינתיפאדת אל-אקצה), מלמד כי הדרך להשיג ביטחון, בהתמודדות עם ישות טרוריסטית, הינה בהסתמכות המלאה על גורמי הביטחון הישראלים וביכולת להעמיד אופציה צבאית לפרוק תשתיות הטרור. המסר העולה מן המציאות הקיימת אינו קל. הסיכוי ליחסי שכנות טובים עם הפלשתינים נמוך ביותר נוכח עליית כוחם של ארגוני הטרור. ישראל תידרש לאורך שנים ארוכות לחיות על חרבה כדי להגן על ביטחונה וביטחון אזרחיה וזו צריכה להיות הנחת היסוד המרכזית של מעצבי האסטרטגיה הביטחונית הישראלית.