דני, תסתכל מה עושים האחרים!

פעוט אוטיסט נוטה להתעלם מנוכחות של אדם אחר או מפנייה אליו, ולעיתים אף נחשד בחירשות. גננת שמדווחת שילדי הגן אינם משתפים את הילד האוטיסט כי אינו מראה התעניינות בהם, ייתכן שאינה מבינה את רצונו האמיתי להיות שותף למשחקים. כמו הילדים בגן, גם היא מעריכה את כוונותיו על-פי התנהגותו. כשהוא מתעלם מפנייה אליו, המסר המוטעה המתקבל ממנו הוא "עזבו אותי, טוב לי לבד". כך מפסיד הילד הקטן אינספור הזדמנויות לאינטראקציה חברתית ונשאר בבדידותו.

בגיל מוקדם זה חשוב ללמד את הפעוט להפנות את הראש לעבר האדם שפונה אליו, לחייך או להושיט יד, כל דבר שיעביר את המסר "אני שומע אותך ואני מעוניין בקשר איתך". אין צורך ליצור קשר עין (פעולה קשה במיוחד עבור חלק מהילדים האוטיסטים), ואין צורך בדיבור. האישור שבהפניית הראש יפתח את הדרך להמשך הקשר של האדם הפונה. כשהילד מעדיף שלא להיענות לפנייה, הוא יכול ללמוד לסרב בהינד ראש לשלילה או במשיכת כתף. העיקר שיבין שהתעלמות אינה אופציה.

בגיל בית הספר היסודי, ילד אוטיסט שאינו נענה לפנייה, מושך תשומת לב שלילית מהילדים האחרים, והם עלולים לראות בו מתנשא. כשהמורה פונה לילד תוך כדי שיעור ונתקל בהתעלמות, הוא מוותר על השתתפותו ופונה לשתף ילדים אחרים. כך שוב יישאר הילד שלנו בבדידותו בגלל חוסר מיומנות פשוטה. בשלב זה נדרש מהילד להפנות מבט לעבר המורה ולהשתמש בהבעת פנים מתאימה ובדיבור.

אפשר ללמד ולתרגל היענות מתאימה על-ידי משחק תפקידים עם הילד, משחק בבובות, צפייה מודרכת בקטעי וידיאו שמדגימים היענות מתאימה ותרגול באמצעות חיקוי. אם האווירה בכיתה מתאימה, אפשר לבקש מתלמידים אחרים לעמוד על-כך (בנעימות כמובן) שחברם האוטיסט יגיב לפנייה אליו. בגיל בית הספר יכול הילד ללמוד אינספור וריאציות של התנהגות זו, כולל דחייה מתאימה של הפנייה. גם אם ילמד להגיד "לא רוצה, תודה" או "לא עכשיו", המסר נכון מבחינה חברתית ומתקבל אחרת לגמרי מהתעלמות. מורה יכול לעזור לילד להגיב נכון בשיעור, אם יכין אותו מראש לכך שהוא עתיד לפנות אליו.

לדוגמה, אם יגיד "דני, תכף אשאל אותך", יפנה לילד אחר, ואחר-כך ישוב ויפנה לדני, דני יספיק להתארגן לתגובה מתאימה. אם דני מתקשה בכל זאת להגיב, חשוב שהמורה יברר איתו דרכים שיביאו להצלחה ולא ישלים עם ההתעלמות.

כשהילד מגיע לבית הספר העל-יסודי, חשוב שכבר ישלוט במיומנות המפתח הזאת במידה שתאפשר התפתחות של מיומנות חברתית מורכבת יותר. ייתכן מאוד שהורים או מורים יזדקקו לעזרת תלמידים אחרים בכיתה כדי לברר איזו תגובה תעודד את התלמיד האוטיסט להיענות כשהוא נמצא בין עמיתיו. בגיל זה חשוב מאוד גם לתרגל עם הילד דרכים למענה בהתאם למקום ולהקשר. ייתכן שלא יפנים מדוע עליו לענות "בוקר טוב, המנהל" במקום "אהלן, אחי" כשהמנהל פונה אליו, אבל חשוב שידע כיצד מגיבים ומתי.

בגיל זה יהיה צורך ללמד את הצעיר - אולי באמצעות לימוד קוגניטיבי מפורש - איך להבדיל בין פניות שעונים עליהן בנימוס ובין פניות שיש לדחות בתקיפות. ההבחנה הזאת דרושה לצעיר האוטיסט, אשר לעיתים מגיב מכנית לפי מה שלמד. דוגמה רלוונטית היא של נער שחזר מיומו הראשון בחטיבת הביניים וסיפר להוריו שלא דיבר עם איש במשך כל היום. כששאלו אותו מדוע, ענה: "אני לא מכיר שם אף אחד, ואמרתם לי לא לדבר עם אנשים שאני לא מכיר".

גיל חטיבת הביניים הוא בדרך-כלל השלב הקשה ביותר מבחינה חברתית במערכת החינוך. רוב הצעירים בגיל זה עסוקים בקביעת מעמדם החברתי ואינם פנויים לעזור לתלמיד אוטיסט המשולב בכיתתם. אם האווירה בבית הספר היא אכן כזאת, על ההורים או המטפלים של התלמיד לעזור לו ללמוד להבחין בין פנייה ידידותית ובין פנייה לעגנית, מקניטה או מאיימת, ולהגיב לכל אחת בהתאם. גם כאן יש צורך בתרגול באמצעות משחק תפקידים, סרטי וידיאו וכדומה. מטפלים בדרמה או במשחק יכולים לעבוד על מיומנויות אלה ביעילות רבה בגיל זה, וייתכן שכדאי להשקיע כסף וזמן במפגשים כאלה.

אין ספק שבהמשך חייו ירגיש הצעיר האוטיסט בטוח בעצמו הרבה יותר אם יֵדע שיש ביכולתו להגיב היטב לפניות אליו. מיומנות זו עשויה לשפר מאוד את ביטחונו האישי ואת הצלחתו עם עמיתים בעולם העבודה.

הקושי בשפה ובתקשורת ורבלית ידוע כקושי מרכזי באוטיזם. לפיכך, מבין ערוצי הקלט העומדים לרשותו של הילד, לעיתים קרובות הערוץ הוויזואלי הוא האמין ביותר. עם זאת, הפעוט האוטיסט מפנה את מבטו על-פי רוב רק לעצמים או לתנועות שחשובות לו עצמו באותו הרגע.

הוריו ומטפליו משלימים לעיתים עם מצב זה ויהיו נכונים תמיד לעזור לו לנבוט בעולם. הם אוחזים בידו כדי שלא ילך לאיבוד בזמן טיול, או מאכילים אותו בכפית בשעה שהוא נועץ מבט בווילון המתנפנף או בצללית מעניינת. כשהילד אינו משתמש בעיניו ביעילות, הוא עלול לפספס אינפורמציה חיונית, ממש כמו ילד עיוור. אין פלא אפוא שהוא מתקשה להבין את האינטראקציות החברתיות המתרחשות בגן או בבית.

יש להניח שאחת הסיבות לקושי שלו ב-"Theory of Mind" היא חוסר מיומנותו בהסתכלות על הבעות פנים ושפת גוף. התמצאותו בעולמנו, שהיא רופפת ממילא בגלל האוטיזם, ניזוקה עוד יותר כשהילד אינו לומד להשתמש בראייתו - אחד המשאבים החשובים העומדים לרשותו. חיוני ביותר לעזור לילד לרכוש מיומנות של הסתכלות מתאימה כבר בגיל ינקות, ויש לזכור ששימוש בראייה כדי לאסוף אינפורמציה על כוונות או על רגשות של אחרים דורש מילד אוטיסט תרגול רב.

אם למשל האם המאכילה את הילד האוטיסט תשהה את הכפית בדרך אל פיו עד שיפנה את מבטו ויחפש את האוכל, היא תעביר לו מסר שכדאי לו להסתכל. כשהוא הולך בדרך, במקום להובילו מסביב למכשולים, מוטב להזכיר לו להסתכל ולעזור לו להבין את מה שהוא רואה. גם אם פירוש הדבר הוא התנהלות איטית יותר, הזמן יוקדש לפיתוח מיומנות מפתח חשובה.

בגיל הגן רצוי שהסייעת או הגננת יקפידו לעודד את הילד להשתמש בראייתו כדי להבין מה עושים ומתי. במקום להזכיר לו "עכשיו הולכים לרחוץ ידיים", אפשר להגיד "דני, תסתכל, מה עושים הילדים האחרים? זה מה שגם אתה צריך לעשות". משחקי חיקוי ושירים עם תנועות קבועות הם פעילות המיועדת לכל הילדים, כולל הילד האוטיסט המשולב. הפעלתו בזמן שירים לא תלמד אותו להשתמש בעיניו. אפשר לתרגל את החיקוי המתאים מראש בעזרת חבר אחד או שניים, ולעודד את השתתפותו בזמן המפגשים גם על-ידי חיקוי. בבית, משחקי חיקוי יכולים להיות בילוי מהנה גם לילד וגם להוריו ולאחיו. כל הזדמנות לעודד את התבוננות היא לטובת העניין.

בגיל בית הספר, המיומנות הזאת חייבת להתפתח ולכלול את היכולת להבין את ההתנהגות הנדרשת בכיתה, בזמן ההפסקה וכדומה. במקום להזכיר לילד "כאן אסור לנפנף, שים את הידיים בכיסים", מוטב להציע "דני, הסתכל על הילדים האחרים. אתה רואה עוד מישהו מנפנף? מה הם עושים בידיים?". המורה יכולה לנצל אינספור הזדמנויות ללמד את המיומנות הזאת.

דוגמה נוספת: במקום לקרוא לדני, שממשיך להסתובב בחוץ בתום ההפסקה, המורה יכולה לגשת אליו רגע לפני הצלצול ולהגיד לו "דני, בעוד רגע יהיה צלצול. תסתכל מה הילדים האחרים עושים כשהם שומעים צלצול ותדע מה צריך לעשות". המורה יכולה גם למנות ילד או שניים מהכיתה שיהיו בבחינת מודל לחיקוי, ולבקש מדני להסתכל עליהם כדי לדעת מה עושים.

בבית הספר העל-יסודי, הילד צריך כבר להיות מסוגל לבחור בעצמו את הדגם המתאים לחיקוי. הוא יזדקק לעזרה ולתיווך כדי ללמוד לזהות את מי כדאי לחקות ואת מי לא. הורים, מטפל או מדריך יכולים לעזור לו ללמוד ולתרגל מיומנות זו. גם כאן קטעי וידיאו עשויים להיות לעזר רב, וכן אתרי אינטרנט שמציגים הבעות פנים ושפת גוף, כמו למשל www.neurodiversity.com/nvc/game.html או www.asap.co.il.

כמו תייר בארץ זרה, שנעזר בהסתכלות על האנשים סביבו כדי לדעת כיצד להתנהג, המבוגר האוטיסט יזדקק במשך כל ימי חייו ליכולת הסתכלות חדה. ככל שנקדים לעזור לילדנו לפתח יכולת זו, כך נקדם את הצלחת שילובו בחברה.