באחת הקהילות הרחוקות התקיימו בחירות. כשראה רב העיירה מי נבחר כינס את אנשי הקהילה ואמר להם: "לפני זמן מה בא מישהו מכם ושאל אותי שאלה מוזרה: מה ההבדל בין בית חרושת של נייר לבין הקלפי שלנו. היום יש לי תשובה: בית חרושת של נייר מכניסים לתוכו סמרטוטים והוא מוציא נייר, ואילו הקלפי שלנו מכניסים לתוכו נייר והוא מוציא סמרטוטים."
ולמתרחש אצלנו. האם ממשלת אולמרט הלהטוטנית תצליח לשרוד? האם ימיה ספורים? הכול אפשרי, בינתיים יש לה אצבעות המעניקות לה כוח הישרדות.
שרים נוספים הצטרפו לממשלה והיום מקיפים את ראש הממשלה ששה סגנים ועוד היד נטויה. אפילו סגני השרים טרם נקבעו. אך מה העניין, עוד שישה עוד עשרים, היינו הך. ממילא איש לא בא באמת לעשות את עבודתו, אלא ליהנות מהשררה. שרים באים ועד שמתחילים ללמוד את התפקיד, כבר הולכים. והרי העיקר נשמר - הכיסאות כמובן. ראש הממשלה ושריו מבטיחים לעצמם עוד משיכת זמן. עוד שלטון. מה לא נאמר על הממשלה הזאת שכולה השחתה וקלקלה, פרי יצירתם של להטוטני ספינים, הכול הרי ידוע.
אך הציבור, זה הציבור שמשתתף בסקרים, שרץ לקלפי להצביע, הכיצד אינו משמיע קול כאשר מול עיניו מרמים אותו, עושקים אותו, מצפצפים עליו, האם רק עסקת טיעון עם הנשיא לשעבר מרתקת אותו? על זה הוא יוצא להפגנת רבבות ומרעיש עולמות? הן הממשלה הזאת קוברת כל אפשרות של הפרדת רשויות: רשות מחוקקת-הכנסת, רשות מבצעת-הממשלה, רשות שופטת-מערכת בתי המשפט, הרשויות השונות אמורות להשיק אלו לאלו כאשר כל רשות בודקת, מאזנת, ומפקחת על הרשויות האחרות, אך בפועל היכן כאן הפרדת הרשויות?
השרים בממשלה מתמנים באופן כמעט בלעדי מקרב חברי הכנסת היושבים ברשות המחוקקת, הכיצד יכולה להתקיים במצב זה הפרדת רשויות כאשר אותו אדם מכהן גם ברשות המבצעת וגם בזו המחוקקת? במקום שהכנסת תתמוך או תתנגד לממשלה ולהחלטותיה לגופו של עניין, הרי הח"כים מצביעים מתוך שיקולים אישיים של סחר מכר וקניית אצבעות הפכה למטבע עובר לסוחר.
שרי הממשלה מחויבים כמובן להצבעה עם הממשלה וכך מבטיח לו ראש הממשלה רוב מלאכותי בכל דבר ועניין ובוועדות הכנסת השונות לא נותר מי שיעבוד באמת. כידוע שרים, סגני שרים והעומדים בראש סיעות אינם משתתפים בוועדות, אי לכך לא נותרים הרבה חפ"שים(חברי כנסת פשוטים) והם משובצים למספר רב של ועדות במקביל. מטבע הדברים הם אינם יכולים להשתתף בו-זמנית בכולן וכך נפגעת עבודת החקיקה והחלטות הרות גורל מתקבלות בהרכב זעום וברוב מקרי של הצבעות מזדמנות.
איזו דמוקרטיה היא זו שכל השרים מחויבים להצבעה? ומחויבים להסכים עם ראש הממשלה על שחרור הרוצחים לירדן כמחווה למלך... מדוע שהוא לא יעשה מחווה, לאחר שרוצחיו באו לכאן כדי לרצוח? עולם הפוך שבו הקורבן מגיש מנחות ומפייס במחוות. גם החיזוקים לאבו מאזן כדי שיעלה במשקל ויתפיח שרירים אינם מעוררים מחלוקת בממשלה. כולם מסכימים שאם נחזק, נצא מחוזקים ובחיזוק פלשתין נחוזק. הממשלה הזו אינה נותנת כלל את הדעת שהמיליארדים שיזרמו לאבו מאזן ולמוחמד דחלאן וחייליו, שהובילו שורה של פיגועים איומים ונוראים ינותבו שוב כצפוי לעסקי רצח ישראלים. אף אחד מן השרים המהוללים אינו חוכך בדעתו שמא לא ייתן את קולו להחלטות המעידות שחבריה איבדו כל קשר עם המציאות.
לא מכבר נחקק חוק בדבר איסור כפל תפקידים כמו ח"כ וראש עיר, ח"כ ויושב-ראש ההסתדרות, מדוע ששר יהיה גם ח"כ, האין כאן כפל תפקידים? שקיפות של משטר תקין מחייבת להבטיח שחברי בית המחוקקים יהיו חופשים בהצבעות ולא כבולים בשל אילוצים. ומי משלם על כל החילופים למיניהם? את השרים ללא תיק וללא תפקיד, את השרים עם תיק המלא ריק, הציבור הישראלי שממשיך להביע דעה על שולי ולא על עיקר. ואולי ההיסטוריה איננה משתנה. כאשר נתבע עם ישראל לעגל, לעבודה זרה - נתן וכאשר נתבע להיכל לקודש - גם נתן. זה היה טוב בעיניו וגם זה. אימתי יצליח להבין סוף סוף מה טפל ומה העיקר.
