בימים אלו שוקד משרד התמ"ת על תוכנית לעידוד קליטת עובדים ישראלים בענף החקלאות. המטרה המוצהרת היא ליצור תשתית להחלפת עובדים זרים בענף זה המסתמך כיום על העובדים הזרים מתאילנד (30 אלף תאילנדים מהווים כ-60% מכוח העבודה בענף).
בהקשר זה ראוי לשים לב לכך הממשלה כללה לראשונה בתקציב שנת 2008 שני יעדים חברתיים ראויים - הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, המוגדר כ"דרך הנכונה היחידה להחלץ מן העוני" וכן העלאה מהירה של רמת ההכנסה הנקייה לנפש של אזורים בחמישון התחתון. יעדים אלו, שאומצו על-פי הצעה של המועצה הלאומית לכלכלה בראשות פרופ' מנואל טכטנברג, יושגו כתוצאה של מספר צעדים ביניהם: מס הכנסה שלילי, הרחבת הזדמנויות תעסוקה, צמצום מספר מהגרי העבודה ומעבר מרווחה לעבודה.
לצערי עלי לשפוך מים קרים ולצנן את ההתלהבות. אם לשפוט מניסיון קודם יש חשש גדול שהתוכניות אלו יכשלו עוד לפני שהחלו. הסיבה העיקרית לכך היא הסירוב של אותה ממשלה שמכריזה על כוונות טובות לעשות צעד של ממש לעצירת הייבוא המתמשך של עובדים זרים. לפי הלמ"ס (נתונים שפורסמו ב-30.07) היתה בשנת 2006 עלייה במספר העובדים הזרים שנכנסו לישראל. 9,000 תאילנדים יובאו בשנה זו ומאז ינואר 2007 אישרה הממשלה הגדלת המכסה להעסקת עובדים זרים בחקלאות ב-3,000 עובדים נוספים.
האבסורד כאן בולט: אם יש שכבה חברתית שלגביה המונח "הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה" רלוונטי יותר מכל הוא נשים ערביות שרק 17% מהן עובדות. ענף החקלאות יכול כיום ללא שינויים מרחיקי לכת בשיטות עבודה או בטכנולוגיה לקלוט אלפי נשים מובטלות מהיישובים הערביים בפריפריה. עמותת מען שפועלת בשטח ליצור קשר עם חקלאים ולשכנע אותם בהיגיון הברור של העסקת שכנים מהישובים הערבים, נתקלת שוב ושוב בחקלאים שמצהירים על אהדתם לרעיון. אך בפועל הפיתוי להעסיק תאילנדים ב-13 ש"ח לשעה, במקום נשים ערביות ב-20 ש"ח ולהוסיף לכך נסיעות וזכויות סוציאליות, גדול מדי.
העובדים התאילנדים, שרובם איכרים חסרי אדמה מצפון תאילנד, משלמים סכומי עתק של 8-10 אלפים דולר אותם הם לווים בשוק האפור בריבית מטורפת. הגעתם לישראל כרוכה בשיעבוד ארוך שנים לחברות כוח האדם ומתווכים שונים. בחישוב גס הרויחו החברות המייבאות בשנה האחרונה 81 מיליון דולר. מספרים אלו מבהירים מדוע האשים הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת, שלום בן משה, חברות אלו בהכשלת הניסיון לפקח על יבוא העובדים על-ידי ארגון ההגירה הבין לאומי IOM (דה מרקר 27.06).
כדי להביא לתמורה שורשית בשיטה קלוקלת זו אין לכן די בתוכניות לסבסוד זמני של עובדים בסכום של 3,000 עד 5,000 ש"ח לעובד. מה שנדרש הוא הפסקה מוחלטת של ייבוא עובדים בתנאי עבדות מתאילנד ויצירת מציאות בה המצאי היחידי של העובדים הוא השכנים בכפר שלידך. זה פשוט. זה קל. זה עובד. צריך רק ממשלה שתחליט ותבצע.
