בלדה למילואימניק המושפל

בעיית ההשתמטות אינה חדשה. כבר במלחמת הקוממיות (ואף לפניה) היו מי שלא שירתו. רא"ל אשכנזי, שאל את נשיא מדינתנו על כך.

ובכלל, לגבי הדוגמה האישית – גם מספר 2 – יו"ר הכנסת – מומחית בהשתמטות. כידוע, היא הצהירה על דתיותה על-מנת לא לשרת בצבא. וראש ממשלתנו, שהיה ג'ובניק (לא כמו אחיו) ... בניו הלכו בדרכו, ועלו עליו. בניו סרבני גיוס ויורדים, והוא שולח אותנו ואת ילדינו להילחם, להיפצע ולמות.

וכרגיל, אין גבול לחוצפה ... שלושת האמיצים הללו ממפלגת המושחתים קדימה יודעים לדבר גבוהה על הקרבה, על שליחות ועל כל דבר ... כולל בעצרות לזכר חללי צה"ל.

אדוני הרמטכ"ל, לכאורה, שלושתם הם הבוסים שלך. לא תוכל לעולם לבוא אלינו בשום תביעה עם בוסים כאלה, כיוון שנכשלו במבחן היסודי: יושרה (ובינינו, כנראה, הם לא היו בקדימה לו עברו את המבחן הזה).

למרות שהשתמטות אינה תופעה חדשה, וצה"ל תומך בה – עכשיו די נוח לך ולאנשיך להעלות את הנושא על סדר היום. הרשה לי לשאול, הרמטכ"ל, מה אתה מנסים להסתיר באמצעות ההיסטריה, שאתם מטפחים?
האם צודק פרופ' סטוארט א' כהן ממרכז בס"א באוניברסיטת בר-אילן, הטוען, כי מדובר בתרגיל הסחה, שמטרתו לגייס לצה"ל עוד תקציבים?

על כך אומר פרופ' כהן דברים כדרבנות: "לא יהיה זה מפתיע אם עד מהרה יתחיל צה"ל לדרוש תקציבים גדולים יותר, כדי שיוכל להקדיש יותר משאבים למסעי גיוס בבתי-הספר ובשכונות – והכל כדי לתקן את הנוער הישראלי הכושל, כביכול".

והוא מסכם, "אולם כפי שראינו, למעשה מאמצים כאלה אינם דרושים. הדבר היחיד הלקוי אצל הרוב המכריע של הצעירים הישראלים הוא שהם מאמינים בתמימות רבה מדי לכל מה שלובשי המדים אומרים להם. התיקון הנחוץ הוא אצל המבוגרים ולא אצל הצעירים – עליהם לשכנע את צה"ל שהמשימה הראשונה שלו היא לעשות סדר בביתו".

בוא נדבר לרגע על בחור צעיר, שאתה רוצה לגייס לצבא, שאתה מפקד עליו. הוא פוגש את הצבא המטומטם ביותר במזרח התיכון בלשכת הגיוס. שלושת ילדיי עברו דרך המתקן המזוויע בתל השומר. בניין אפור, מכוער ומלוכלך למשעי מבשר על הצפוי להם בצבא. מבחינה זו – הוא מצליח להכניס את הנוער (אתם קוראים להם, "מלש"בים") לאווירה הנכונה. אם לא – הם פוגשים את הסגל הבלתי נסבל של לשכת הגיוס, שיודע לנבוח, ואינו יודע לענות תשובה מנומסת. אני יודע זאת, כיוון שילדיי שלחו אותי לשאול את כל השאלות במקומם, כיוון שהיו בטוחים, בצדק, שלא ייענו.

בוא, רא"ל אשכנזי, ונדבר על היחס לאדם בארגון, שאתה מנהל. עליי לציין, כי לא הייתי מנהל את השיחה עם מי שמינית לנהל את משאבי האנוש בצבא. אני – כמו רבים – מחכים, שהוא יעבור לעולם, שכולו גמלה, ויפטור אותנו ואת עם ישראל מנוכחותו המעיקה והמזיקה.

למה, אתה חושב, פורחת ידידתי כרמלה מנשה? כי אינכם יודעים להתייחס כיאות למשאב הכי יקר, שהפקדנו בידיכם – לחיילים. אני מכיר אישית את הצבא שלך היטב. גם ביקרתי בכמה צבאות בעולם, ורכשתי, לדעתי, פרספקטיווה ופרופורציה.

ההיסטוריה וההווה של צבאנו בתחום הזה רעים מאוד ומבישים. למה ירצה נער שפוי להתגייס לצבא, הרוצה לשבור אותו?

אני יכול לספר לך על כף ידי הימנית, שכמעט אבדה בבסיס האימונים של חטיבת "גולני" – עקב הזנחה רפואית. העיתונים מלאים גם כיום, יותר מארבעים שנה אחר המקרה האישי שלי, בסיפורים על רופאים צבאיים, שלא התאמצו לטפל בחייליהם, וזלזלו בתלונותיהם. אין בעיתונים סיפורים על אמצעים, שנקטתם נגד אותם הרופאים.

רא"ל אשכנזי, אתה בתפקידך כשנה. מה עשית בשנה זו להגן עליי ועל חבריי האזרחים? העורף עדיין מופקר. שדרות עדיין מופגזת. ביחידות חסר ציוד, ציוד לחימה, אמצעי מיגון ונשק. האם סידרת את הימ"חים? מה עשית למנוע את הישנות הביזיונות ממלחמת לבנון 2?

בני וחבריו, המשרתים עדיין, לצערי, במילואים, חוזרים סיפורי זוועה כל אימת שהם נתקלים במערכת, שאתה מנהל. משום-מה סיפוריהם דומים לסיפוריי אודות צה"ל המובס אחרי מלחמת יום הכיפורים ... לא. הם הרבה יותר ממסרי-שיער מסיפוריי. שום דבר לא נלמד, שום דבר לא תוקן. ולא אכנס לכישלונותיכם בלימוד קרבות צה"ל ולקחיהם. זו אופרה אחרת לגמרי, שבה אתם נראים רע למדי.

אתה רוצה, שלא ישתמטו, ובצה"ל החליטו לא לפגוע בדרגות האלוף של עבריין מין, שהורשע בכל ערכאות השיפוט בפסק-דין חלוט. גם דרגותיו של סוחר הסמים, שהחזרתם במחיר כבד מן הכפור בלבנון, טרם הוסרו. כלומר, אתם מצביעים בידיכם וברגליכם על כך, ששניהם ודומיהם ראויים לצה"ל. מי ירצה לשרת בצבא כזה? מי ירצה לשלוח את ילדיו לשרת בצבא כזה?

איני מחסידי "צבא העם", אך הפכתם את צה"ל לאיגוד מקצועי, הדואג – על חשבוננו, על חשבון הגנתנו ועל חשבון ביטחוננו – לרווחת אנשי הקבע. אתם מפיצים כזבים אודות כספים, שנלקחו מתקציב הביטחון, ובה בשעה מרפדים את עודפי השומן במפקדות ובבסיסים העורפיים. איני רופא, אך כבעל עודף משקל ניכר, אני יכול לספק לך כיצד השומן המיותר הורס את המערכת, ומפריע לה לתפקד.

מה עשיתם לשפר את תנאי השירות של המילואימניקים – פרט לדיבורים רמים אודות חשיבות תרומתם לאומה? פראיירים אינם מתים, הם מתחלפים. הצלחתם אפילו לשכנע את הנחושים בפראיירים, שלא כדאי להם לשרת.

יש בצה"ל אנשים טובים. גם בעבר היו כאלה. רובם נאלצו לעזוב, כדי לא להפריע לבינוניות-ומטה לחגוג. ואנחנו משלמים על כך מחירים כבדים ביותר באי-ביטחוננו.

כשלושים שנה אחורה, בימי עבדותי בתעשיה האווירית. הייתי אב צעיר לשניים – חרמ"שניק, ש"טחן" מילואים במרץ במחצית השנייה של שנות השבעים (אחרי מלחמת יום הכיפורים) – וסברתי לתומי, שמעבידיי יוקירו את העובדה, שאני משרת כחייל קרבי במילואים. ואכן, הם גמלו לי בכמה עיכובים בהעלאתי בדרגות. מי שלא שירתו במילואים קיבלו הטבות שכר וקידום נאה בדרגותיהם באותו הזמן. כשתמהתי, הסביר לי הממונה הישיר עליי (מספר 2 בחברה), שנעדרתי הרבה, ולפיכך, איני מגלה התמדה ראויה.

"הייתי במילואים, או בבית-החולים עם בני. אפילו לא יצאתי ליום חופשה", אמרתי בזעם.

"כן. לא היית בעבודה. גם אתה מודה בכך", הייתה התשובה הצינית, ששברה את גב הגמל. חיפשתי מלגה ללימודים בחו"ל, ועזבתי עמה את התעשיה האווירית.

כבר במלחמת יום הכיפורים (189 ימי שמ"פ בצו 8 ושחרור עם צו ביד), הבנתי, שאני אזרח סוג ב' ועבד סוג ח' בתעשיה האווירית. בחופשותיי ראיתי את עם ישראל – כולל בחורים צעירים – חוגג בחוצות הערים, כשלי היה בראש המצב האסטרטגי בגולן (משמע, מתי אגיע שוב לחופשה), ואיך אסתדר בין הבית, לעבודה ולצבא.

צבאנו המפואר עשה ככל יכולתו לעזור לכולם לדפוק אותנו, את הלוחמים, במלחמה. קציני השלישות של החטיבה הגיעו סוף-כל-סוף לפגוש אותנו ממש לקראת סוף שמ"פנו. עד אז היינו זרוקים כחצי שנה על כל מיני פיסטינים בגולן ומעבר לו, כמו חתולי רחוב. קציני השלישות ניסו לשכנענו להשתחרר. כהרגלי, חשדתי בהם, וסירבתי. כמה מאתנו קפצו על ההזדמנות, והסכימו להשתחרר בשמחה. כעבור שבועיים שוחררנו גם אנחנו. התברר, שבכנסת עבר חוק, שהעניק למי ששירתו יותר מ-180 יום מענק כספי מיוחד.

רא"ל אשכנזי, כראש המערכת הצבאית, הבסיס להשתתפות האזרח במערכת הדמוקרטית הנו יושרה, אחריות וביקורת ציבורית. לפני שאתם יוצאים בחמת-זעם נגד ההשתמטות (ושוב, טרם עליתי על הסיבה לכך ...), בדוק כיצד תומכת המערכת הצבאית במשתמטים (כמובן, רב בסלבריטאים מביניהם ... שמעת על בר רפאלי?).

אתה חייב לנו דיווח. אנחנו, האזרחים – ולא הממשלה – ריבון המדינה. אל תתחבא מאחורי השטויות של ביטחון מידע. על הממשלה תוכל לעבוד בשיטותיכם הרגילות. אותנו, כנראה, הן אינן משכנעות. עובדה, בנותינו ובנינו מצביעים ברגליהם, ואינם מתגייסים.

כרגיל, יש שלוש אפשרויות:
1. העם מטומטם, וצריך להחליפו מיד

2. אפשר "לעבוד" על העם

כן, הזכרתי אפשרות שלישית. במחשבה שנייה, רא"ל אשכנזי, היא בלתי-אפשרית: עליכם להשתפר מאוד (כפי שהציע פרופ' כהן), בכל תחומי פעילותכם, על-מנת שתצדיקו את אמון העם, כדי שיסכים להתגייס. וזה לא יקרה עד שנספוג, חס וחלילה, תבוסה כואבת באמת.