רשימתו של אמנון דנקנר מיום שישי האחרון (24.08.07) מעידה על שיבוש דעת חמור. קראתי ושוב קראתי ולא האמנתי שרשימה כזו יכולה להיכתב בעיתון על-ידי עיתונאי נחשב שהגיע להיות עורך. מסיבה זו אני פועל בניגוד להמלצתי, לפני זמן לא רב, בה המלצתי למארחנו המכובד- מר יואב יצחק - להימנע ברשימותיו מתקיפת מר דנקנר כל עוד הוא תוקף את כנופיית שלטון הצחוק ובמיוחד את העומדת בראשו.
בכותרת הרשימה שכתב דנקנר שכותרתה "הפרעת אמונים", מלגלג הכותב על עבירת הפרת אמונים. לא רק הכותרת מלגלגת אלא גם שני האירועים המתוארים ע"י הכותב הובאו על ידו כהוכחה לכך שעבירת הפרת אמונים, ראוי לה להקרא "הפרעת אמונים". בשני האירועים המתוארים על ידו מככבים הוא והשרים חיים רמון ו-אלי ישי.
תמצית הסיפורים היא שבשני אירועים בהם התערב הכותב אישית אצל שני השרים, הורו השרים לכפופים להם לחרוג מהכללים החלים על כל אזרחי/תושבי המדינה, ולהעניק לשני אנשים שהכותב חפץ ביקרם אישורים שהיו דרושים להם ואשר לולי התערבות הכותב הם לא היו מקבלים אותם, שכן הכללים שהיו בתוקף לא זיכו אותם לקבל את האישורים.
הכותב הצנוע לא מבקש לפאר את עצמו על יכולותיו המרשימות, אלא הוא בא לפאר ולהלל את שני השרים שחרגו מהכללים על-פי בקשתו. נעלה מספק ששני סיפורים אלה - שאחד מהם התרחש בעת שחיים רמון היה שר הבריאות (מי זוכר מתי זה היה?) והשני התרחש בעת שאלי ישי היה שר העבודה והרווחה - הועלו עתה מתהום הנשייה לא רק כדי לשבח אותם אלא בעיקר כדי ליצור דעת קהל אוהדת לאולמרט הנאלח שחשוד עתה בחריגה מהכללים החלים על כל יושבי הארץ הזאת, לטובת חבריו/מקורביו/ידידיו.
לדעת הכותב, יפה עשה אולמרט הנאלח בכך שפעל בניגוד לכללים, ועל כן מי שטוען נגדו שבכך הפר אמונים, סובל מהפרעה נפשית. וזהו שיבוש הדעת של הכותב. לא נראה לו בלתי תקין שאנשים שהוא חפץ ביקרם מצליחים לקבל אישורים שאחרים לא היו יכולים לקבל, באותן נסיבות, רק בגלל שאין הם מקורביו. לא נראה לו בלתי תקין שעל כל תושבי ישראל חלים כללים "דרקוניים", וממשיכים לחול אותם כללים, בעוד מקורביו ומקורבי אולמרט הנאלח אינם כפופים להם.
זה נראה תקין לחלוטין שבעל יכולת וקשרים ינצל את יכולותיו וקשריו כדי להיטיב עם מקורביו ולסייע להם לעקוף מכשולים ביורוקרטיים כאלה ואחרים. ושאר האזרחים שאינם מקורבים, מה יהא עליהם? זבש"ם. זהו עונשם על כך שלא השכילו להיות מקורבי אולמרט וחבורתו עמה נמנה גם דנקנר. אילו לפחות היה דנקנר מכריז שכל קוראי מעריב נחשבים למקורביו,וכי הוא ישחרר אותם מכפיפות לכללים הנהוגים במדינתנו.
אדם נקי דעת - בשונה מאדם משובש דעת - שיש לו יכולת להשפיע על/להפחיד שרים ושאר פקידים בכירים, היה פועל אחרת. בעת שהיה נתקל בכללים ביורוקרטיים ההופכים את חיי מקורביו לבלתי נסבלים, היה מפעיל את כישוריו על השר/הפקיד הבכיר כדי לשנות את הכללים לטובת כל תושבי הארץ הטובה הזאת, ולא רק לטובת מקורביו. משלא עשה כן, אלא דאג רק למקורביו, הרי שניצל את כוחו ויכולותיו בצורה מושחתת ומופקרת וגרם לשרים ולפקידים למעול בתפקידיהם ולעבור עבירה של הפרת אמונים. השר והפקידים הפרו את האמון שאזרחי ישראל נתנו בהם בעצם פעולתם בניגוד לכללים החלים וממשיכים לחול על כולם.
ראוי לו לעורך מעריב ובוודאי שראוי לו לכל שר, שלא ינהגו כמנהגו של אחמד טיבי שהיה דואג שכל רכב של מי ממקורביו ממחנה השלום, שהיה נגנב על-ידי אחיו הפלשתינים הארורים, היה מוחזר מיידית לבעליו על-פי הוראתו של טיבי. מה שמתאים לטיבי לא מתאים לעורך מעריב, לשר או לראש הממשלה ולכל פקיד בשירות הציבורי.
