כרגיל, קליפורניה מראה את הדרך. מדינת קליפורניה בארצות הברית היא הכלכלה השביעית בגדלה בעולם, וגם היא הגיעה למסקנה שיש לחדול מלשרוף את כל החומר הביולוגי שנותר ממאתיים וחמישים מיליון השנים האחרונות. בתחילה היא חייבה את יצרני המכוניות לשפר את איכות גזי הפליטה. לאחר מכן חייבה מכוניות של קרוב לאפס גזי פליטה. הגדיל לעשות ה"מחסל", המושל שוורצנגר, והקדיש חלק גדול מאוצר המדינה לעידוד יצור חשמל מן השמש. דרך אחת, תחנת חשמל תעשייתית תוצרת חברת "סולל" מבית שמש, ישראל, כן, ישראל. השנייה, השתתפות של עד מחצית העלות של מתקנים ביתיים ליצור חשמל, בעיקר קולטי שמש הממירים את האור ישירות לזרם חשמלי. ה"מחסל" הציב מטרה של מיליון בתים יצרני חשמל בקליפורניה בתוך חמש שנים.
ישראל היא ארץ ברוכת שמש, אך השימוש באנרגיית שמש כדי לצמצם את שריפת הדינוזאורים הוא אפסי. המחיר שמדינת ישראל משלמת על חשמל זול מפחם, וחשמל יקר מדלק וגז הוא עצום, גם כספית גם סביבתית, וגם ביטחונית. ביטחונית מכיוון שכן רוב אמצעי הייצור מצויים בטווח הקסאם, והקטיושה, ואילו מקור הגז מצוי מול חופי חמאסטן. אלפי אנשים בשנה נפגעים משאיפת חלקיקי פחם, תחמוצות של חנקן וגפרית, שלא לדבר על התרומה להתחממות כדור הארץ. צריכת החשמל ומחירו צפויים להאמיר עוד ועוד, וכולנו יודעים שחברת החשמל לא תתן לנו, האזרחים, שום הנחות.
יכולת אספקת החשמל שיא בישראל היא כעשרה גיגה-וואט, וכאשר הצריכה גדלה מעבר לכך מופעלות טורבינות גז, שעצם הפעלתן לזמן-שיא יקר ביותר. הצרכן העיקרי הוא המזגן, וזה, כידוע פועל בעיקר כאשר השמש בשיא עוצמתה. הגיוני אם כך לרתום את השמש ליצור חשמל לפחות לימים ולשעות בהן היא עצמה יוצרת את הצריכה המירבית.
הטכנולוגיה הקיימת, זו שמחירה כ20-25 שקל לוואט מותקן, ממירה כ-10 אחוזים מן האור המושפע עליה לחשמל. בנגב מקבל כל מטר מרובע של קרקע כקילוואט אחד של אור, ולכן כל קילומטר מרובע שווה 100 מגה-וואט של חשמל. מאה קילומטרים רבועים יכולים לספק אם כך את כל תצרוכת החשמל של מדינת ישראל בשעות השיא. אבל הבה נהיה צנועים. במפלגת "התקווה" אנו מתכוננים לחוקק חוק בנייה שיחייב כל בונה בית או בניין להתקין לפחות מחצית מן התצרוכת הצפויה (כ-2.5 קילוואט ליחידת משפחה) במתקנים הממירים שמש לחשמל.
יאמרו, זוהי גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. האמנם? כאמור, קליפורניה כבר עושה זאת. מקובל כי מחירו של מטר מרובע של בנייה גמורה אחרי פיתוח הוא כחמשת אלפים ש"ח. בית או דירה בשטח בנוי של 100 מטרים רבועים, מחירו חמש מאות אלף ש"ח כולל מע"מ, לפחות. בערים הגדולות המחיר מאמיר עד פי חמש. מחיר ההתקנה של 2.5 קילוואט לפי החישוב דלעיל הוא כששים אלף ש"ח. השתתפות של מחצית מן הסכום תוריד את המחיר ל30-35 אלף ש"ח וזה כבר עלות הגיונית. לפי מחירי תעו"ז, ולפי תחזיות עליית מחירי החשמל, מערכת כזו תחזיר את ההשקעה בה תוך 7-10 שנים, ותניב כסף למשק הבית למשך עוד כ 10-15 שנה.
תאמרו, זו גזירה שהאוצר לא ירצה לעמוד בה. האמנם? חלק גדול מן הבנייה בארץ הוא פיראטי, דהיינו, נעשה ללא מע"מ. פועלים ערבים, פועלים לא חוקיים, חמרי בנייה גנובים או מוברחים מן הרשות הפלשתינית וכולי. אין כיום שום מניע לקבלן ולבונה הקטן לשלם מע"מ כחוק, לא על עבודה ולא על חומרים. כאשר מימון התקנת ממיר שמש-חשמל יעשה נגד חשבוניות חוקיות, כקיזוז של המע"מ, יהיה לאוצר עניין גם לסבסד את מתקני החשמל, וגם לצמצם את היקף ההון השחור בענף הבנייה.
אם כך כל מבנה שיבנה באופן חוקי בארץ ישראל יתכסה בשכבה של קולטי שמש בצידו הדרומי, או הדרום-מזרחי. בכך יושגו שלוש מטרות. האחת, שיכוך העומס על מערכת החשמל בשעות העומס. שתיים, הגנה על המבנים מפני קרינה המגדילה את הצריכה. שלוש, מלחמה בהון השחור. התרכיב המנצח.
אם כל כך טוב, מדוע לא עשו זאת קודם? מספר סיבות. כל עוד האנרגיה היתה בזול, לא היתה לחברת החשמל שום סיבה לצמצם את היקף הפקת החשמל. להיפך. שנית, המודעות לאיכות הסביבה היא תופעה של עשרים וחמש השנים האחרונות. שלישית, רק לאחרונה נפרצו פריצות הדרך הטכנולוגיות שמאפשרות לייצר מאות אלפי מטרים רבועים של קולטי שמש עמידים ואמינים במחיר מסחרי.
בעתיד צריכת החשמל תגדל עוד בשל הצורך לטעון את אמצעי התחבורה שיהיו לחשמליים מכורח המציאות של מחירי האנרגיה והניסיון להתנתק מתלות בארצות מסוימות. התפלת מי ים, הפקת מימן, שאיבת מים מקידוחים עמוקים, הכל תלוי ביכולת יצור חשמל. ישראל יכולה להיות המובילה בתחום בזכות השמש והיכולת המדעית-טכנולוגית שכבר נצברה. מה שדרוש הוא כיוון, חזון, והתחייבות של המדינה לממן את מה שנכון לעשות לטובת העם והארץ. התחייבות כזו תהיה רק כאשר בכנסת ישראל יתרבו הקולות הדורשים הגנה על הארץ, בכל המובנים, קולות של תקווה.
