"אפשר לרמות את כל העם חלק מהזמן, אפשר לרמות חלק מהעם כל הזמן, אי-אפשר לרמות את כל העם כל הזמן". אמרה חכמה זו, כנראה, לא תופסת לגבי העם היהודי. הערביסטים של משרד החוץ האמריקני והמשת"פים היהודים שלהם מוכיחים זאת פעם אחר פעם.
כששואלים איך אפשר לחסל את התוקפנות הפושעת מעזה - לשחרר את החייל החטוף שלנו ולהפסיק את ירי הטילים והפגזים - מגיבים דוברי כל המחנות הפוליטיים בישראל בצורה דומה: כל אחד חוזר למנטרה הקבועה שלו, מבלי לנסות ולנתח את המצב מלימוד תקדימים מההיסטוריה הצבאית - החל מהתנ"ך ועד לימים אלה ומבלי להבין איך בונים פרדיגמה של התנהלות צפויה של האויב בתגובה לפעולה זו או אחרת שלנו.
רק תקרב אליהם מיקרופון, ותשמע מיד, בתגובה פבלובית טיפוסית, את המנטרה הקבועה - "להיכנס לעזה בכוח" (כמנטרה "ימנית"), או - "לדבר עם החמאס" (כמנטרה "שמאלית"). בין זו לזו אפשר לשמוע את צמדי מילות הקסם החדשות לפתרון הבעיה - "לקבוע תג מחיר" (הפסקות חשמל ו/או מים לצד הערבי) ו"לתת הנחות ממסים" (לאזרחי ישראל המופצצים).
אופייני מאוד לכוחה של המנטרה העיוורת היה - כשיום אחרי שמנהיג החמאס בעזה הצהיר שאינו יכול להשפיע על שחרורו של גלעד שליט, חזר ברדיו פוליטיקאי מחביבי התקשורת על המנטרה הקבועה שלו - "כדי לשחרר את שליט צריך לדבר עם החמאס". ומצד שני - הטוענים "להיכנס לעזה בכוח" שוכחים איך צה"ל "נכנס בכוח" ללבנון והועף משם בבושת פנים על-ידי סרטון טלוויזיה, מבוים ברשלנות, של החיזבאללה בכפר קנא.
זו לא פעם ראשונה שאני כותב על כך, אך המתמכרים מרצון למנטרות עיוורות נשארו אטומים מללמוד משהו מהתנ"ך (דברים פרק ב', פסוק כ') ומספרות צבאית בת-זמננו, כדי לעצב את תורת הלחימה הדרושה לנו כיום. ומדובר בתוכנית לחימה שלא מסכנת חיי אנשים - חיילים או אזרחים - משני צדי הגבול. היא גם לא חורגת מכללי המוסר היהודי ומחוקי המלחמה הבינלאומיים, ובתנאי שישראל תצהיר מראש - מה, למה ובאיזו הצדקה היא עושה להגנת אזרחיה וריבונותה, ותכין מנגנון מתאים לסיכול ממוקד של עלילות הדם שלפי ניסיון העבר צפויות להישלף למניעת המפלה של האויב. והגיע הזמן להדגיש: חובתה של הממשלה להגיב על פגיעה בריבונות המדינה אינה נופלת מהחובה להגן על חיי אזרחיה המופגזים.
רק מי שלא מבין את המחיר ששילמנו להשגת ריבונות יהודית בארץ ישראל יכול להתייחס בזלזול להשפלתה הראוותנית בעיני כל העולם על-ידי כנופיות הפושעים מעזה. מספיק למדנו מההיסטוריה - שכבוד לאומי היא הפגוש הקדמי של הביטחון הלאומי, והאוחזים בהגה כיום דוהרים קדימה ללא פגוש.
ולהלן עיקרי תוכנית המלחמה הדרושה לנו לחיסול הסכנה מעזה, שקברניטי המדינה מוזמנים למנות צוות מתאים לתכנון מקצועי של פרטיה ותיאום הפעלתה המערכתית (שאינה רק צבאית).
1) להחזרת גלעד שליט הביתה - מה שצריך היה לעשות למחרת חטיפתו הפושעת (ואז גם לא היו נחטפים שני חיילינו בצפון, ולא פורצת מלחמת לבנון 2, על קורבנותיה ובושותיה): הטלת מצור על רצועת עזה, עם ג'סטה של רשות מעבר מוקצב למזון בסיסי, מים במיכליות ותרופות, והודעה על הטלת פיצוי של 1,000 דולר על כל יום החזקתו בשבי.
2) להפסקת ההפגזות על ישראל: מתן התראה לפינוי תוך 3 שעות של כל שטחי הרצועה מהם ישנו טווח ירי על יישובי הדרום, בנימוק שצה"ל לא מוכן להתנצל על כל פגיעה באזרחים שיימצאו שם, כשבתום אותן 3 שעות יופגז השטח בירי ספוראדי של מרגמות. השטח המפונה יישמר כך כאזור אש, עד אשר יוכח ששליטי הרצועה מקבלים אחריות על הפסקת כל פעולות האיבה משטחם. תוספת שלושה אחוזים למספר הפליטים במזרח התיכון שברחו מאזורי לחימה לא צריכה להפחיד אף אחד.
3. מועדון התימהונים של דובר צה"ל ומועדון השתקנים של משרד החוץ יפוזרו, ובמקומם ימונו צוותים מקצועיים שיעברו הכשרה לסיכול ממוקד של עלילות דם ושל האיומים והגידופים, שיבואו מכל עבר כדי לשלול מישראל את זכויותיה כמדינה ריבונית והכנעתה, בדרך זו, לכנופיות הטרור.
המשך המצב הקיים לא יצדיק יותר הקמתה של ועדת חקירה, "כשיגיעו מים עד נפש", אלא - יצדיק להביא את האחראים לו בפני בית דין לבטחון המדינה, באשמת רשלנות פושעת (להבדיל ממחדל בתום לב), שהקריבה את ריבונות המדינה וחיי תושביה על מזבח ההתרפסות בפני עריצים זרים.
