המשק הישראלי משול בימים אלה לפצוע מדמם של פיגוע טרור המובהל אל חדר הניתוח, כאשר צוות הטיפול הנמרץ מקדיש את המאמץ העיקרי לעצירת הדימום, כדי שרוח החיים לא תימלט מן הגוף המיוסר. בשלב קריטי זה של המאבק על שימור החיים יודעים הרופאים היטב, כי מצבן של מערכות הקיום הפגועות הוא "על הפנים" וגם הן דורשות טיפול, אך סדר הקדימויות הרפואי מכתיב להם קודם כל להציל את הנפש.
כמו במקרה של הפצוע כך גם מערכות המשק הישראלי מתקרבות לקריסה. מצב חירום עובדתי זה הוא סוד גלוי, כיוון שכל הפרמטרים המעידים על חומרת חוליו של המשק ידועים לכל מי שרוצה לדעת את האמת: החיצים האדומים בגרפים המתארים את מגמת היקף גידול האבטלה מצביעים רק לכיוון מעלה; אחוזי הצמיחה המשקית הקיימים והחזויים מציגים רק מספרים שמתחת לאפס; יבוא מוצרי הצריכה הפרטית המעידים על שפע - כמו מכוניות, מקררים, מכונות כביסה, טלוויזיות - מצטמק בעשרות אחוזים, כי לציבור אין כסף לרכוש אותם; אלפי עסקים קטנים - עמוד השדרה הבסיסי של כל משק מפותח - נסגרים מחוסר יכולת קיום; מאזני רוב הבנקים הגדולים מציגים נתונים של מחיקת חובות מסופקים במאות מיליונים, הנובעים בעיקרם מאשראי נרחב שהגורמים העסקיים שקיבלו אותו אינם מסוגלים להחזירו "בגלל המצב"; ועוד ועוד.
אך בכל הסערה הכלכלית החמורה הזו, בכל זאת קיים - למרבה הפלא - גורם אחד יציב ואף מתחזק: השקל הישראלי. השוואה פשוטה וברורה של נתוני ההמרה דולר/שקל בשלושת החדשים האחרונים מגלה כי השקל התחזק מאד לעומת הדולר שנחלש. אם לפני כשלושה חדשים היה ערכו של הדולר בגבולות של 4.95 ש"ח הרי כיום דולר אחד שווה בסביבות 4.65 ש"ח. חישוב קל מגלה כי ערכו של הדולר לעומת השקל ירד בתקופה קצרה זו בשיעור של קצת יותר מ-6%.
כל ניסיון להבין את התופעה המוזרה של שקל מתחזק במהירות במשק המצוי "על פי התהום" כהגדרת שר האוצר, עשוי להוביל אותנו אל מבוי כלכלי סתום, או אל תשובה שמקורה, אולי, בתחום השיקולים הבלתי הגיוניים של ציבור נפחד בעקבות תנאי אי הוודאות שבמסגרתם הוא חי. שהרי בהתאם לנתוני התכווצות הפעילות המשקית ולסכנות הצפויות למשק הישראלי, סביר היה להניח שהציבור יחפש לעצמו "מקלט הגנה בטוח" דווקא בחיקו של הדולר הנשען על כלכלת ארה"ב, ובעקבות הגידול בביקוש לדולר היה יחס ההמרה שקל/דולר משתנה לרעת השקל. כלומר: בעבור כל דולר אפשר היה לקבל הרבה יותר שקלים, אולי בגבולות המרה של 5 שקלים לדולר, או אף למעלה מזה.
אבל ההתפתחות ההגיונית הזו לא קרתה. מה שקרה היה הפוך: ככל שהמשיך המשק לדמם כך התחזק מעמדו של השקל.
פתרון תעלומה מן הסוג הזה משול, במידה רבה, לפענוח תעלומת רצח, כאשר ציבור החשודים גדול ורב. הבלש האגדי שרלוק הולמס ודאי היה פותר את החידה על דרך ההיקש הלוגי וקובע, כי אחרי שנמחק מן הרשימה את כל החשודים ה"בלתי הגיוניים" יוותר בה רק שמו של האיש שעשה את המעשה. וזה הרי "אלמנטרי". וכיוון שגם אנחנו ניצבים כיום בפני תעלומה מסתורית, שעובדותיה אינן שנויות במחלוקת, ראוי לנסות לפענח אותה על פי שיטותיו של שרלוק הולמס. ועל כן, אם נסיר את כל הגורמים המובילים את שער ההמרה שקל/דולר למצבו הנוכחי יוותר לנו, להערכתי, רק חשוד אחד: בנק ישראל.
לכל מי שמעורב בפרשת רצח יש סיבה למעשה הנורא. לעתים זו תאוות בצע, לעתים שנאה, לעתים קנאה או אהבה נכזבת, ולעתים גם הרצון להציל את הנפש בבחינה "הגנה עצמית". וזו, לדעתי, הסיבה למעורבות האפשרית של בנק ישראל במסחר במט"ח שמטרתה להעלות את שער השקל לעומת הדולר.
אילו אני נגיד בנק ישראל הייתי שוקל את המצב כך: אזרחי המדינה נתונים מזה כשנתיים במצב של אי וודאות הולך ומחמיר. שום דבר אינו יציב. לא ההווה שאותו אנו מכירים ולא העתיד הבלתי ברור ולעתים מפחיד. מקום העבודה אינו יציב; יכולת ההתפרנסות אינה ודאית; לא ברור עד לאילו תהומות יתגלגל המשק; אין תשובה לשאלה מתי תסתיים האינתיפאדה והאם בכלל יוכל לשכון שלום - קר או חם - בינינו לבין הפלשתינים, שבעקבותיו יחול שיפור במצב הכלכלי; ועוד שאלה אישית: האם אני, האזרח הישראלי, אצליח לשרוד את הימים הקשים האלה או שבסופו של דבר איאלץ גם אני, שתמיד פרנסתי את משפחתי בכבוד, להיאבק על קיומי בתור של בתי התמחוי.
על רקע עולם מאיים שכזה, שאת מצוקותיו איננו יכולים לפתור, חובתנו לפחות להעניק לאזרחי ישראל - בתחומי יכולתנו - אי אחד של יציבות. והאי הזה הוא השקל. שקל יציב המשדר תחושה שיש תקווה.
ייצוב ואף חיזוק השקל הינו דבר פשוט יחסית בשוק מסחר קטן ומצומצם יחסית כמו שוק המסחר במט"ח בישראל. כל מה שבנק ישראל צריך לעשות זה לדאוג להיצע מכוון של דולרים. על פי חוקי ההיצע והביקוש האלמנטריים - כאשר יש ביקוש עולה המחיר וכאשר קיים היצע יורד המחיר. ועל כך אני מוכן להמר: בדרכים מתוחכמות וחשאיות בנק ישראל מתערב במסחר לטובת השקל. מתערב ומצליח.
אבל, למרבה הצער, ערכו העולה של השקל ביחס לדולר מייצג באמת רק תמונה של "שקל פסיכולוגי" ולא את כוח הקניה האמיתי של המטבע הישראלי. את הבעיה הכלכלית הזו יהיה צורך לפתור בדרכים אחרות, לא רק פסיכולוגיות.
