מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליזה רייס, הגיעה (19 בספטמבר 2007) לביקור בישראל וברשות הפלשתינית בניסיון לקבוע לוח זמנים להתקדמות מדינית עד המפגש האזורי הצפוי בסוף השנה. ערב הגעתה מתרבים הסימנים לנכונות ישראלית להציע ויתורים מרחיקי לכת לפלשתינים בהסדר הקבע, ועיקרם:
תוכנית פרס - הצעתו של נשיא המדינה, שמעון פרס, להסדר קבע, כוללת נסיגה לגבולות 67' עם תיקוני גבול קלים וניהול משותף של שלוש הדתות המונותיאיסטיות באגן הקדוש בעיר העתיקה של ירושלים.
תוכנית רמון - "השכונות היהודיות יוכרו על-ידי שני הצדדים כשכונות ישראליות בריבונות ישראל ובהתאם, השכונות הערביות יוכרו כשכונות פלשתיניות. באזור האגן הקדוש יונהג משטר מיוחד, שבו יבואו לכלל ביטוי האינטרסים המיוחדים של ישראל בניהול המקומות הקדושים. בכלל זה, הכותל המערבי, הרובע היהודי והמקומות הקדושים האחרים במרחב ירושלים יישארו בידי ישראל לעד".
טיוטת הצהרת העקרונות (גרסת סוכנות הידיעות "מען") - נסיגה לגבולות 67', חילופי שטחים מינוריים, השכונות הערביות בירושלים יועברו לריבונות פלשתינית.
טיוטת מתווה הסדר הקבע - (ע"פ גרסת גורם פלשתיני בכיר לאל-קודס אל-ערבי, 19 בספטמבר 2007) - ירושלים תהיה בירה של שתי מדינות ישראל ופלשתין. שלושה אזורים בירושלים וכן מסגד אל-אקצה יועברו לריבונות פלשתינית. ישראל תיסוג לגבולות 67' ויתבצעו חילופי שטחים. על כל שטח בגדה שיסופח לישראל תעביר ישראל לפלשתינים שטח כפול בגודלו בנגב.
לישראל עניין ברור לחזק את משטרו של אבו מאזן כחלק מהמאבק בחמאס וברדיקליזם האיסלאמי. ל"חבל" המדיני והכלכלי שמעניקה ישראל חשיבות רבה לחיזוק משטרו של אבו מאזן בגדה המערבית. ברי לכול, כי קריסת הרשות הפלשתינית והשתלטות החמאס גם על הגדה המערבית עלולה להיות אתגר חמור לביטחונה של מדינת ישראל.
לשכת ראש הממשלה חוזרת ומכחישה את הדיווחים על ההתקדמות במו"מ ומתנערת מכל קשר לתוכניות המדיניות של פרס ורמון. על אף ההכחשות קשה להתעלם מהעובדה, כי דווקא מקורביו של ראש הממשלה יוצאים בתוכניות מדיניות האמורות (לכאורה) להביך את הממשלה וכי תוכניות אלה עולות בעיקרן בקנה אחד עם הדיווחים הפלשתינים על מתווה ההסכם המדיני המתגבש.
תמוהה ההליכה הישראלית לקראת הפלשתינים בסוגיות המהות של הסדר הקבע מבלי שהפלשתינים הצליחו לייצב את המשטר והוכיחו את רצון ויכולת לעמוד בהסכמים המדיניים. האם קיים יסוד סביר להניח שהפלשתינים יעמדו דווקא הפעם בדיבורם ויבטיחו את חופש הפולחן בירושלים לבני כל הדתות? ראוי היה שישראל תדרוש ראשית מהפלשתינים ליישם הלכה זו במקומות הקדושים ליהדות בשטחי הרשות הפלשתינית ובראש ובראשונה בקבר יוסף ובבית הכנסת של יריחו. אם בעניין זה נכשלת הרשות הפלשתינית למלא אחר מחויבותה מי יתקע לידי ממשלת ישראל שההסכמים יכובדו בירושלים?
הניסיון עם הפלשתינים ביישום הסכמי הביניים היה רע ומר ואף לאחר הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה וצפון השומרון נמשך הטרור הפלשתיני מעשה של יום יום. על מה נסמכים פרס ורמון בהנחת היסוד שלהם לתוכנית המדינית שגיבשו לפיה קווי 67' צריכים להיות הגבול עם פלשתין ומדוע ויתרו על גבולות בני הגנה? גם בעניין זה ראוי היה שישראל תדרוש מהרשות הפלשתינית להוכיח ראשית את כוונותיה במעשים, קרי - במאבק בלתי מתפשר נגד הטרור הפלשתיני ובחינוך לאי אלימות.
רייס זקוקה להישג מדיני וכך גם אבו מאזן. ויתורים מוקדמים בנושאי המהות על-מנת לרצות את ארה"ב והרשות הפלשתינית, ויתכן גם משיקולים אחרים, עלולים להסתבר בטווח הארוך כחשיפת קלפים מוקדמת וכמקח טעות. בעידן בו סכנת המלחמה האזורית גוברת ואירן מאיימת להפוך למעצמה אזורית גרעינית, ויתור על כל שטחי 67' ואי התעקשות על גבולות בני הגנה עלול להציב את ישראל בפני אתגרים צבאיים קיומיים.
