פרשת שרון החדשה, שחשף עמיתי משה ליכטמן בגלובס, מחדדת עוד יותר את גישתו הביקורתית של מבקר המדינה, בכל הקשור לניגודי עניינים. ובצדק. אלא שהפעם נראה, כי הביקורת עלולה להעמיד באור בעייתי ולגרום להפניית אצבע מאשימה כלפי בכירים בשירות הציבורי, הפועלים, ממש בימים אלה, תוך ניגודי עניינים.
אפשר להתחיל דווקא עם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, האמור לכדרר את המטען שהונח בפניו, בפרשת שרון, ולהכריע האם להורות על פתיחת חקירה משטרתית; ואם כן - ולאחר שיתקבלו הממצאים, האם יש לגנוז את תיק החקירה, או להגיש כתב אישום נגד שרון. רובינשטיין יידרש להכריע בשתי סוגיות: האם אכן היה שרון מצוי בניגוד עניינים ברמה כזו, המהווה לכאורה עבירה פלילית (וכאן תעמוד השאלה, האם ראש ממשלה נבחר חייב לפסול עצמו מלדון בקביעת מדיניות לגבי קרקעות חקלאיות, רק בגלל שלו עצמו יש קרקעות חקלאיות); וגם אם לא, האם העובדה שפעל בנושא מבלי לקבל היתר מוקדם של ועדת ההיתרים, האם יש בכך משום הפרת אמונים לכאורה.
והרי ידוע, כי שר המשפטים, יוסף לפיד, הודיע לרובינשטיין שרק לאחר שיסיים את הטיפול בתיקים התלויים ועומדים נגד אישי ציבור, רק לאחר זאת תובא מועמדותו לכהונת שופט בית המשפט העליון. להצבעה, לא רק במסגרת ברשימה, כהצהרת כוונות. מכאן ברור, כי היועץ עלול להזדרז דווקא בגניזת תיקים או בקבלת החלטות, כדי להגיע מהר לעליון; ואולי, חלילה, אולי אולי גם לקבל החלטות שיישאו חן בעיני מי שצריך. האין בכך משום ניגוד עניינים?
והנה פוטנציאל לניגוד עניינים אפילו בבית המשפט העליון.
כבר בשלב זה ידוע וברור, כי עורכי דין שוקדים על הגשת עתירות לבית המשפט העליון, כדי שיפסול חוק של הכנסת - את חוק התקציב הנוכחי העומד על הפרק (שעבר בקריאה ראשונה). החוק כולל, כידוע, פגיעה קשה בפנסיה ובהסכמי העבודה. החוק כולל גם פגיעה בשכרם של שופטי ישראל, כולם, בשיעור של 16%. מכאן ברור, כי כל שופט עלול להיתקל בקושי ויהיה מצוי בניגוד עניינים. שהרי כיצד יפסוק בעתירות שיוגשו, כאשר מובן כי פסק הדין נוגע לשכרו האישי?
ואנקדוטה קטנה: לפני מס' שנים, בפגישה עם השופט (בדימ.) חיים כהן ז"ל, הוא סיפר לי כי אחד מעמיתיו - שהיה גם הוא שופט בבית המשפט העליון, נהג לפסול עצמו במשך שנים מלדון בתיקים של נאשמים בפריצה לבתים פרטים. הסיבה: הוא כעס, כיוון שגם לביתו פרצו ושדדו.
אותו שפט גזר על עצמו הימנעות מתיקים אלה, כיוון שחש שלא יצליח אולי לכבוש את זעמו ויחמיר עימם. השופט כהן ז"ל, התייחס לזאת בהומור. הוא ביקש להצביע על הרגישות שהיתה נהוגה אז - ולא כך כיום - בקרב השופטים, שהחמירו עם עצמם. כיום, מיותר כמעט לציין, על-אף כללי האתיקה ודרישות המחוקק, בכירים בשירות הציבור אינם מקפידים. גם שופטים לוקים בזאת.
