אולמרט אמר אתמול בשארם א-שייח' לאחר פגישתו עם נשיא מצרים, חוסני מובארק, כי המשא-ומתן "לא יפסח על אף נושא שמעיק עליהם או עלינו", כלומר: ייגע בכל סוגיות הליבה.
דברים אלו סותרים הערכות שמשמיעים כמעט כל הפרשנים בארץ, המציגים את ועידת אנאפוליס כאירוע חסר משמעות פוליטית. הפרשנים מתעלמים מן העובדה שהממשל האמריקני הניח את יוקרתו על כף המאזניים בקיום והצלחת ועידה זו. הם מתעלמים מכך שקונדוליזה רייס ערכה ביקורים תכופים באזור כדי להבטיח את הצלחת הוועידה מנקודת ראות אמריקנית. הם מתעלמים מן העובדה שארה"ב לא תטרח להזמין 40 מדינות להשתתף בוועידה שהיא מארגנת, אם מטרתה איננה להפוך אותה לאירוע משמעותי ביותר.
האמת היא ככל הנראה, שלאמריקנים יש כבר מסמך שעליו אמורים לחתום שני הצדדים. מה שמתרחש כעת הוא למעשה לחץ אמריקני על הצדדים לחתום על מסמך זה. במילים אחרות, אפשר אולי לקרוא למה שעומד להתרחש באנאפוליס, הסכם כפוי על שני הצדדים ע"י ארה"ב.
במה שנוגע לאולמרט ואבו מאזן, הם כבר הסכימו כנראה על הסכם עקרונות כזה, ותפקיד האמריקנים עכשיו הוא להפעיל לחץ כדי להביאם לפרסמו כהסכם משותף באנאפוליס, חרף האופוזיציה הקשה ששני המנהיגים צפויים להיתקל בה מבית, דבר שעלול להרתיע אותם מחתימה עליו.
על איזה הסכם מדובר? ביום 11.09.2007 פרסמתי ב"צופר" מסמך שפרסמה סוכנות הידיעות הפלשתינית "מען" באותו יום, אותו השיגה לדבריה באופן בלעדי. המסמך נושא את התאריך 27.08.07 וכולל שמונת נקודות של הסכם העקרונות בין ישראל ואש"ף לקראת ועידת אנאפוליס. מדובר במסמך שנוסח ככל הנראה במגעים בין אולמרט ואבו מאזן. זה לשונו:
"על הנהגות ישראל ואש"ף להיכנס באופן מיידי למהלך שעם השלמתו יתקיימו, זו בצד, זו, שתי מדינות - ישראל ופלשתין, לנסח מסמך עקרונות ולהגיע להבנות מהסוג המפורט כדלהלן:
1. ישראל תסיים את כיבוש הגדה המערבית בפרק זמן מוסכם. הנסיגה ופינוי ההתנחלויות יתבצעו בהדרגה ובכמה שלבים. כל שטח שיפונה יועבר לידי הרשות הפלשתינית אשר תשליט בו חוק וסדר. קיומו של שלטון ברצועת עזה המוכן להיות חלק מתהליך השלום יאפשר מימוש ראיית ישראל כי רצועת עזה והגדה המערבית מהוות יחידה מדינית אחת.
2. תוקם מדינה פלשתינית בלתי חמושה, אשר גבולותיה הקבועים יתבססו על קווי 67. הגבול המדויק ישקף צרכים ביטחוניים, מציאות דמוגרפית ותנאים הומניטאריים. יתאפשרו חילופי שטחים ביחס 1:1, אם כדי לשמור גושי ישובים בידי ישראל וכדי להבטיח רציפות פלשתין ואת אפשרות פיתוחה הכלכלי.
3. בירושלים תהיינה שתי מדינות, זו של מדינת ישראל וזו של מדינת פלשתין. השכונות היהודיות תהיינה תחת ריבונות ישראלית והשכונות הערביות תהיינה תחת ריבונות פלשתינית. בין שתי הרשויות המוניציפאליות ייכון שיתוף פעולה שיאפשר מרקם חיים ואיכות לכלל התושבים.
4. סידורים מיוחדים יכונו כדי לשמור על גישה חופשית לכל המקומות הקדושים לבני הדתות השונות. משטר מיוחד יוקם כדי לשמר את זיקת שני העמים למקומות הקדושים בתוך העיר העתיקה של ירושלים.
5. פלשתין תוכר כבית הלאומי של העם הפלשתיני וישראל תוכר כבית הלאומי של העם היהודי.
6. יימצא פתרון הוגן ומוסכם לבעיית הפליטים הפלשתינים, תוך התחשבות והכרה בסבל שנגרם להם ותוך הבנה כי מימוש ההגדרה העצמית, מהווה את עיקר הפתרון לבעיה.
7. שני הצדדים יכריזו על נכונותם לסיים את הסכסוך ולפעול לכך שהתמיכה הציבורית בכל צד להסכם זה תהיה גדולה ככל האפשר. כן יפעלו הצדדים, בכל כוחם, ביחד ולחוד, נגד כל גילוי אלימות וטרור המכוון משטחי מדינה אחת לרעותה.
8. שני הצדדים רואים בהסכם זה מימוש משמעותי על עקרונות יוזמת השלום של הליגה הערבית, וקוראים לחברות הליגה לנקוט בצעדים אופרטיביים כדי להביא ליישומה המלא. כמו כן, קוראים הצדדים לארצות ולגופים המיוצגים בקוורטט ובקהילה הבינלאומית, לערוב ולסייע, בדרכים שונות, לקידום ומימוש ההסכם, המבוסס על עקרונות אלה.
מסמך שיתבסס על עקרונות מהסוג הנ"ל צריך להיות מושג בטרם הכינוס הבינלאומי בנובמבר, מוצג במהלכו ומעוגן בהחלטות בינלאומיות לאחריו.
מיד לאחר הכינוס הבינלאומי, במקביל למשא-ומתן על השגת הסכם מפורט, תחל ישראל בהשגת כוחות ובפינוי התנחלויות משטחים בגדה המערבית. השלמת שלבי הפינוי תיעשה במקביל להשלמת המשא-ומתן."
כתבתי אז, כי הנקודות העיקריות העולות ממסמך זה הן:
הצדדים מסכימים על הקמת מדינה פלשתינית בלתי חמושה, כאשר ישראל תשמור את גושי ההתיישבות העיקריים ובתמורה תפצה את הפלשתינים בשטחים אחרים ביחס של 1:1.
השכונות הערביות במזרח ירושלים יועברו לשליטת המדינה הפלשתינית שתוקם.
הפלשתינים מוותרים על זכות השיבה לישראל וזאת תמומש רק בתחומי המדינה הפלשתינית.
הצדדים יסכימו על העקרונות המובעים בהסכם עוד לפני כינוס הוועידה הבינלאומית בנובמבר.
מיד לאחר סיום הוועידה בנובמבר תתחיל ישראל לפנות התנחלויות.
ההסכם יאושר במשאל עם הן בישראל והן ברשות הפלשתינית.
ובכן, בניגוד לאחידות הדעות בין הפרשנים בארץ, שוועידת אנאפוליס תהיה אירוע חסר תוכן ומשמעות, אני עדיין בדעה שהמסמך דלעיל, אמור להיות מפורסם בהודעה משותפת של שני הצדדים.
חיזוק לכך, הביא אתמול הבי.בי.סי. בכותבו: "הצהרה משותפת על הסכם קבע בין ישראל והפלשתינים אמור להיות מוקד ועידת אנאפוליס. מנהל המו"מ מטעם הפלשתינים, סעב עריקאת, אמר ששני הצדדים ימשיכו במאמציהם ביום ג' (היום) בניסיון להסכים על הנוסח. מומחים אומרים שללא הצהרה משותפת ישראלית פלשתינית, יש לוועידה סיכוי קטן להצליח".
על דברי אולמרט אתמול: "אני מקווה מאוד שאפשר יהיה להגיע להסכם במהלך שנת 2008", כותב הבי.בי.סי. שאולמרט מצפה להגיע להסכם שלום ישראלי-פלשתיני לפני סיום כהונת הנשיא ג'ורג' בוש בינואר 2009.
הסבר הגיוני. אם כבר הסכם אמריקני כפוי, עדיף שהדבר ייעשה תחת הנהגת בוש, הנשיא האמריקני האוהד ביותר את ישראל שהיה אי פעם. בחינת המועמדים הרצים לנשיאות, מראה שאף אחד מהם לא צפוי לגלות הבנה לצורכי ישראל, כמו הנשיא הנוכחי. עדיף אפוא לסגור עניין עם הפלשתינים עכשיו.
הבעיה העיקרית מצד ישראל, היא עמדת השותפות הקואליציוניות, שס וישראל ביתנו, העשויות להשאיר את אולמרט בלי רוב קואליציוני, אם אכן יציג יחד עם אבו מאזן את ההסכם דלעיל. במקרה כזה, יהיה מעמדו של אולמרט דומה לזה של אהוד ברק בזמנו, כאשר אץ רץ להסכם בלי רוב בפרלמנט. אולמרט בכל אופן יעדיף ללכת לבחירות כאשר הנושא המרכזי יהיה הסכם חתום עם אבו מאזן ונתמך ע"י בוש, הליגה הערבית ורוב העולם. הסיכוי שלו לגבור אז על נתניהו יגדל.
זאת כמובן, אם לא ייאלץ לפרוש בעקבות הדוח הסופי של וינוגרד, אשר לפי תחזית שהבאתי ב"צופר" עשוי להאשים אותו בשליחת עשרות חיילים למוות בפעולה חסרת תועלת צבאית בשלהי מלחמת לבנון, שנועדה להביא לו רווח פוליטי.
הבעיה העיקרית מצד הפלשתינים, היא החולשה של אבו מאזן. על זה מקווים כנראה האמריקנים להתגבר, ע"י מתן אור ירוק לצה"ל לכבוש את רצועת עזה אחרי ועידת אנאפוליס בלי להתחשב באבדות שייגרמו לאזרחים שם, לטהר אותה מן החמאס ומתשתיות הטרור, ואחרי מספר חדשים עד שנה להציב שם כוחות יעילים של קואליציה צבאית בינלאומית. כוחות כאלו יוצבו גם בשטחים שיפנה צה"ל ביו"ש, תוך תקווה שהם יוכלו לייצב את שלטונה של ממשלת פיאד ולחסל את הטרור היוצא משם.
הסיכוי להצלחה? לדעתנו - קלוש. האלטרנטיבה? אין. אז שווה לפחות לנסות את זה.
