בכידוע, כל חברה ציבורית חייבת לפרסם דוח פיננסי בסוף כל רבעון, בו היא מדווחת לציבור על נתוניה הכספיים בהתאם לפעילותה, כאשר בסוף השנה לדוחות אלה מתווסף גם דוח שנתי מקיף, הכולל בתוכו סיכום של השנה החולפת ותחזיות לגבי פעילות עתידית.
נקל ניתן להבין מדוע הסתמכות המשקיעים על דוחות אלה הינה דבר שכיח, אולם אל לנו לשכוח כי גם לחברה יש אינטרס ברור לשאוף ולהציג לציבור דוחות המציירים תמונה "ורודה" ואופטימית ככל האפשר של החברה, אשר לעיתים, אינה כזו במציאות.
"טיפול קוסמטי" שכזה, או "ניהול רווחים" (EARNINGS MANAGEMENT) בשפה המקצועית, הינו תהליך מכוון של ההנהלה באמצעותו תגיע החברה לרמה רצויה של רווחיות מדווחת. במילים אחרות, ניתן לומר כי ניהול רווחים הוא לא פחות מאשר תוצאה של מניפולציות בדיווח החשבונאי ו/או בעיצוב העסקות המביא לשינוי הדוחות הכספיים לשם הטעיית מי מהמשתמשים בהם, ככל שהדבר נוגע למצב הכלכלי/העסקי של הגוף המדווח. אין צורך להזכיר, כמובן, כי כל דיווח שחוטא לאמת בכך שאינו משקף את המצב לאשורו מהווה עבירה פלילית.
ואכן, בין העבירות אותן חוקרת הרשות לניירות ערך בהקשר זה, ניתן למנות למשל "החלקת רווחים" (INCOME SMOOTHING). עבירה זו הינה מקרה פרטי של ניהול רווחים אשר כל מטרתה היא לייצב את הרווחים לאורך זמן של הגוף המדווח, כדי למנוע תנודות חדות ברווחים המדווחים בהשוואה ליעדי הרווחיות המקובלים או הצפויים, שכן, תנודתיות חדה ברווחים מקרינה חוסר יציבות של הגוף המדווח ועלולה לפגוע בהתייחסות של האנליסטים והמשקיעים כלפיו.
ניתן לשער כי ככל שמדובר במשקיע המצוי – אין בשורות דנן משום כל חידוש. אולם, לא תמיד המשקיע מודע, או מפנים את הרעיון כי כשם שתתכן מניפולציה בדוח לשם "ניפוח הרווחים", כך גם תיתכן מניפולציה של החברה לצורך דיווח על רווחים מצומצמים יותר מכפי שהם במציאות, ובמקרים נדירים - אף דיווח על הפסדים שאינם קיימים.
ניתן לחשוב על תמריצים שונים אשר יגרמו למנהלי חברה לרצות ולהציג לציבור תמונה פחות ורודה מאשר במציאות:
למשל, שוו לעצמכם מנכ"ל חדש בחברה, שזה עתה מונה, אשר חש חובה להוכיח את עצמו כמנהל מוצלח, כזה אשר הביא את החברה להישגים. אומנם מאמציו להצליח בתפקידו החדש לא ירוכזו בתקופה זו אחרת, אולם ניתן לשער כי בתקופה שמיד לאחר מינויו הוא ישקיע מאמץ מיוחד, שכן, בתקופה זו הוא יבחן בזכוכית מגדלת ויהיה נתון להשוואה הבלתי נמנעת בין ביצועיו לבין ביצועי קודמו. לכן ולאור האמור, לא מופרך הרעיון כי מנכ"ל שמונה ערב פרסום דוח תקופתי ישאף להמעיט ולגמד את הישגי קודמו בדוח העומד להתפרסם, ולו רק כדי להציג בעצמו הישגים "מרשימים יותר" בדוח הבא, אשר נתוניו יתייחסו כבר לפעולותיו כמנכ"ל.
תמריץ נוסף, נפוץ יותר, נובע מהעובדה כי לא נדיר למצוא חברות בהן קיימות חבילות תגמול למנהלים, אשר תלויות בתוצאות המדווחות ע"י החברות המנוהלות על ידם, כך ששכרם, כמו גם הבונוסים שלהם - נגזרים ישירות מהצלחת החברה.
לכאורה, מצב כזה גורם למנהלים דווקא למקסם את רווחי החברה ולא לגמדם. ובכן, הדבר יהא נכון במקום בו לא קיימת "תקרת גמול", אשר קובעת סכום מקסימלי אותו ירוויח מנהל, גם כאשר מדובר בשנה מוצלחת במיוחד עבור החברה, אשר בה רווחיותה היתה גבוהה במיוחד.
שאם לא כן, ובחברה קיימת תקרת גמול, יתכן ויבקשו מנהליה להקטין את רווחי החברה המדווחים ולהעמידם על המקסימום הנדרש, לשם העברת הרווחים "העודפים" לדוחות הבאים.
כמו כן, הקטנת רווחים יכולה להתבצע באמצעות פעולת "החלקת רווחים" שתוארה זה מכבר, ואשר עלולה לצאת לפועל מקום בו החברה מתעקשת לעמוד ביעדי אנליסטים או משקיעים מוסדיים, זאת משום ומשקיעים בשוק ההון מייחסים חשיבות רבה לתחזיות האנליסטים. אשר על כן, תמיד קיים החשש כי אי מימושה של תחזית הרווח ע"י החברה תתמרץ מנהלים להקטין רווחים "עודפים" לצורך "הצפתם" בהמשך.
סיבה נוספת אשר עלולה להביא לניהול רווחי החברה הינה החשש כי הצגת רווחים גבוהים למדי עלולה להביא למצב בו עובדי החברה יחלו ליצור לחץ על ההנהלה לצורך שיפור שכרם ותנאיהם, דבר אשר עלול להביא לחוסר יציבות בחברה במידה ואין בכוונת ההנהלה להיענות לדרישות אלה.
אמנם הדוחות בהם עוסק מאמר זה אינם אלה המוגשים למס הכנסה, אך עדיין, כמובן שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי פועל יוצא של הקטנת הרווחים המדווחים פירושו חיסכון במס. אולם באותה נשימה חשוב לציין כי ברוב המקרים תמריץ זה אינו כדאי מבחינה כלכלית, שכן, החיסכון הצפוי במס עקב הדיווח על מיעוט רווחים הינו כאין וכאפס לעומת הרווחים וההכנסות הצפויות להתקבל בחברה ציבורית כתוצאה מהמסחר במניותיה, דבר שסביר יותר שיקרה אם תדווח החברה דווקא סכומים גבוהים בדוחותיה.
נזכיר, כי בדיוק בשל כל החששות אשר נמנו במאמר זה, החברות הציבוריות מבוקרות על-ידי רואה חשבון מבקר (חיצוני), עובדה אשר מסייעת רבות במניעת הטיית הדוחות תוך ניפוח או צמצום הנתונים, אולם לא תמיד בהצלחה, שכן זכורות לנו הונאות חשבונאיות רבות שנחשפו במהלך השנים ואשר גרמו לקריסת חברות, כאשר המפורסמת ביותר היא ללא ספק זו של חברת ENRON, אשר קריסתה הכתה בהלם את קהילת העסקים העולמית, תוך גרימת הפסדים עצומים למשקיעים.
כדי לסיים בנימה אופטימית, נציין, כי למרות הקושי הרב לחשוף מעשי תרמית כגון אלה שתוארו, פורסמו בתחילת שנת 2007 תוצאות
מחקר חדש ומעניין, אשר נעשה במימון 4 פירמות רו"ח הגדולות (BIG 4), ואשר נקרא: "Predicting Material Accounting Manipulation".
בקצרה נסביר כי מחקר זה מצא שיטה לחישוב "מדד הונאות" בחברה ציבורית, כאשר המדובר הוא למעשה על כלי מתמטי האמור לסייע בזיהוי החברות אשר מבצעות מניפולציות שונות בדיווחיהן.
