שלשום בבוקר פורסם כי השר יצחק הרצוג, מוביל מהלך שיאפשר לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים בישראל. השר הרצוג, לא הפתיע. מי שמכיר את האיש ופועלו, יודע כי מדובר באיש מעשה, ליברל וכזה שזכויות אדם ושוויון חברתי הם בראש סדר היום שלו (כמה שרים אתם מכירים שויתרו על תיק התיירות או דומה לטובת משרד הרווחה?). אפשר לקרוא את
הכתבה של יובל יועז בהארץ.
אתמול, פרסם יובל יועז בהארץ ידיעה לפיה, יו"ר שס אלי ישי אמר כי
תוכנית שר הרווחה יצחק הרצוג ליישם מהפכת אימוץ במשפחות חד-מיניות היא "רעיון מטורף שתכליתו לטשטש את חוט השדרה של העם היהודי.
זכויותיהם של זוגות חד מיניים, הם דבר שמובן היום לרובנו, כחברה בישראל. לזוגות חד מיניים, מגיעות זכויות אזרח כפי שמגיע לכל זוג הטרוסקסואלי.
על זכויותיהם של אלה, כתבתי בעבר ואני פועל לקידום הנושא. אבל, לא רק זכויות הזוגות החד מיניים מונחת על הכף. גם לא שאלות דת ומדינה. השאלה היא, באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות? איזה שלטון אנו מבקשים לעצמנו?
אין לי טענה לשר אלי ישי. הוא מבחינתו, עובד כחלק מהשיטה הנהוגה בשס. הוא ומורו ורבו, הרב עובדיה מאמינים, כי אל לנו להעניק זכויות להומו-לסביות. לתפיסתם, מדובר באנשים הראויים להיות מוקצים, או לפחות לקבלת טיפול ב"בעייתם".
מרביתה של החברה הישראלית, אינה הולכת בדרכם של שס ושל הרב עובדיה. גם אלה מביננו, שהינם דתיים ומסורתיים, אינם נמנים עם חסידיו של הרב עובדיה.
בעצם, אנו דנים בשני תהליכים שמתרחשים בשלטון הישראלי, בפוליטיקה הישראלית. התהליך הראשון, עיסוק בזכויות אזרח, במרכז המפה הפוליטית. בעבר, מפלגות כמו רץ ואחריה, מרצ נשאו את דגל המאבק למען הקהילה ההומו-לסבית. כיום, עבר הדגל למפלגה מרכזית, מפלגת העבודה.
התהליך השני, עקבי יש לומר, הוא השמרנות הרדיקלית של מפלגה כמו שס. זו שמציירת עצמה כמפלגה חברתית אבל, בתנאי שהדרך תואמת את הוראות הרב עובדיה. היום, כמו בעבר, נלחמת שס במתן זכויות שוות להומו-לסביות. מחר מה? כל אחד מאיתנו, שאינו הולך בדרכו של הרב עובדיה, עלול להיפגע. הגם שהנושא חשוב בפני עצמו, לא מדובר רק בזכויות לזוגות חד מיניים. מדובר בסכנה ל"מדרון חלקלק" מסוכן ביותר.
זה לא שאנשי שס אינם אנשים טובים, זה לא שדרכם קלוקלת תמיד. הם פשוט הולכים בדרך, שמסכנת את אופיה של החברה הישראלית, את זכויות האזרח. איננו חיים (למגינת ליבם של אנשי שס) במדינת הלכה. רובה המכריע של החברה הישראלית, מכבדים את הדת ואת מאמיניה. יש יותר מדרך אחת לגישור בין דתיים לחילונים. לא בדת מדובר כאמור, אלא בבחירה בין שתי ברירות, בין שתי דרכים. זו של שס ודומיה וזו שמובילה מפלגה כמו מפלגת העבודה, דרך של תפיסה של פעולה למען החברה בכללותה, לא רק למען בוחריה. דרך של ליברליזם ועשייה דמוקרטית נקייה. זה לא שמפלגת העבודה, מפלגתי, אינה חפה מטעויות בדרך. אבל, הדרך בכללותה, היא, פעולה למען החברה. למען החברה בכללותה.
כאמור, לא רק ההומו-לסביות, הזוגות החד מיניים בסכנה חברתית, מצד שס ומי שיצביע איתה בכנסת. כולנו כחברה בסכנה כזו, זהו "מדרון חלקלק" שראוי לעצור ויפה שעה אחת קודם.
לכשנבוא לקלפי, כאנשים חופשיים, כבוחרים, נוכל לבחור בין הדרכים. בין דרכה של מפלגה ציונית, ליברלית וחברתית כמו העבודה, לבין דרכה השמרנית, רדיקלית של שס. אל לנו לשכוח. מי שלא בוחר מאדיר את כוחן של מפלגות כמו שס.
