הרשימה הזאת עוסקת בנושא העומד כבר מזה שנה במרכז השיח הפוליטי בישראל, אבל היא אינה רשימה פוליטית. לטעמי סיווגה בקטגוריות הנושאים הוא "תקשורת ופרסום", אף שאפשר לסווג אותה גם במדור "אקטואליה".
בימים האחרונים מתפרסמים בתקשורת הכתובה מאמרי פרשנות ודעה מאת כותבים בכירים אשר קובעים כי יהיה זה משגה אם ראש הממשלה יפרוש מתפקידו בעקבות פרסום הדוח המסכם של ועדת וינוגרד. (תהיינה מסקנותיו אשר תהיינה). רצף המאמרים אינו מקרי. קהל היעד שלו הוא בעיקר הציבור ופחות המערכת הפוליטית. אזכורו אינו חידוש. להלן מיפוי חלקי של הספין.
ככל שהדברים נוגעים לתהודה ציבורית, להבדיל מפוליטית, הרי בינתיים מעצבי דעת הקהל (עיתונאים, פרשנים, עורכים) מהם חושש ראש הממשלה הם בעיקר אלה אשר לא זכו לקבל ממנו תדרוך אישי "על המצב".
מאותם עיתונאים שזכו ושמעו זוכה כבר אהוד אולמרט לתוצאות כמצופה. ראשון בחבורה - פרשנו הוותיק ואחד הכותבים הבכירים בהארץ - יואל מרכוס. במאמר סוף שבוע (21.12.2007) במרכז עמוד הדעות היוקרתי של "העיתון לאנשים חושבים" תחת הכותרת הערה אחת על וינוגרד כותב מרכוס":
יהיה זה משגה ועוול, אם מסקנה קטלנית ובוטה של ועדת וינוגרד תשליך ראש ממשלה, שלכל הדעות הבשיל בהתנהלותו כמנהיג, לגוב האריות ותגרור בכך את המדינה לתוהו ובוהו פוליטי."
באותו תאריך כותבת סימה קדמון במוסף לשבת של ידיעות אחרונות בהתייחס לדוח הסופי של ועדת וינוגרד: "השאלה היא, האם יש מצב שבו אולמרט יחליט לפרוש למרות שהדוח אינו יכול לחייב אותו לכך. אפשרות קלושה עד לא קיימת. כך לפחות סבור מישהו המכיר אותו היטב. אם הוא שרד את האמירות הקשות כשלא היה לו שום רקורד של עשייה, רק של הבטחה - היום הוא יכול להגיד שהוא ישם ועשה. או במילים אחרות: אם בדוח הראשון היה נדמה שאולמרט לא ישרוד, ההפתעה היתה ששרד. הפעם זה הפוך. הצפייה היא שישרוד. אם לא ישרוד תהיה זו תדהמה גדולה."
בשלב זה מעריב עדיין לא בעסק. אבל הוא מצטרף לחגיגה שבוע אחד מאוחר יותר. בן כספית כותב בראש "המוסף לשבת" של מעריב: "כשהתפרסם דוח וינוגרד באפריל כולם היו בטוחים שאולמרט ילך. היו כאלה שחשבו שזה ייקח שבוע שבועיים, הנדיבים נתנו לו חודש. חלפו שמונה חדשים ואולמרט עוד כאן. את המלחמה שלנו הוא לא ידע לנהל, את המלחמה שלו דווקא כן."
ומוסיף וכותב כספית באותה רשימת יום שישי: "במילים אחרות הטיטאניק של אולמרט התנגשה בקרחון והקרחון טבע. הטיטאניק ממשיכה לשייט במרץ קדימה ואפילו צלילים של מוזיקה עליזה נשמעים על הסיפון. אולמרט שרד. "ובשורה חדשה הוא מוסיף: "זה לא סופי עדיין."
לא החלטי ובוטה כמו שני קודמיו, כנראה שהכתב לא זכה להימנות עם מקבלי התדרוך בסבב הראשון, ועל כן מינון ההתלהבות שלו פחות במקצת, אבל מספיק ברור - ראש הממשלה נשאר. חרף דוח קשה של ועדת וינוגרד.
מי שחושב שצרוף כזה של פרשנות והבעת דעה מאת כותבים מרכזיים בעיתונות הכתובה הוא מקרי וכל אחד מהכותבים הללו חשב בכיוון דומה דווקא עכשיו - הוא תמים. קשה שלא לראות את היד המכוונת. בין לבין מצהיר ראש הממשלה בפגישה עם הח"כים של מר"צ שאין בכוונתו לפרוש ולא משנה מה יאמר בדוח וניגורד. לא סביר שזו אמירה סתמית. הכול מחושב. באותה פגישה דיבר ראש הממשלה ארוכות על תוכנית השלום שלו, על מורכבותה ועל נחישותו לפעול להשגתה. רב הח"כים בסיעה לא מחו. רק זהבה גלאון כעסה.
הסיבה לכל הפעלתנות הזו היא העיתוי הצפוי, באמצע החודש, של פרסום הדוח המלא, הסופי של הוועדה. כמה ימים קודם לכן יבקר אצלנו נשיא ארה"ב, יצטלם עם ידידו אהוד אולמרט וישבח את נחישותו להתקדם בתוואי השלום... האם תהיה לביקור הזה, שאינו מעשה של יום יום, השפעה על האווירה בה יתקבל דוח הוועדה? קשה לנבא, אבל בהקשר זה הביקור מאוד נוח לראש ממשלתנו.
כך או אחרת - ראש הממשלה עובד. חזק. בסוף השבוע שודר בערוץ השני ראיון נדיר עם רעייתו, בה שוחחה על פעילותה בתחום הטיפול בילדים בגיל הרך. אשת ראש הממשלה שאינה מתראיינת בדרך כלל, לא היתה מסכימה להעניק ראיון לתוכנית "פגוש את העיתונות" אם לא היה בו משום סיוע לראש הממשלה (ושוב אי אפשר להתעלם מהעיתוי). אומרים כי בקרוב ישודר גם ראיון עם ראש הממשלה כשהמראיין הוא לא אחר מאשר יצפאן... (זוכרים? גם אריאל שרון העדיף להתראיין אצלו).
מהצד השני "מקלקל" לראש הממשלה את מסעו התקשורתי, עורך מקומון מעריב בירושלים - שלום ירושלמי. כתב פוליטי בעבר וכנראה שגם בעתיד הקרוב. בינתיים הוא לא ב"ספין". על כן הוא מספר כי: "בשבועות האחרונים קרא אליו אולמרט הביתה פרשנים בכירים , בעיקר כאלה שתבעו ממנו להתפטר אחרי הפשלות בלבנון, וחקירות המשטרה. אולמרט עשה להם סיור בחדר העבודה בביתו,הראה להם את הגלויות האחרונות עם ההקדשה האמיצה שקיבל מבוש אחרי הוועידה האחרונה באנאפוליס... הוא גילה להם עד כמה הפעולה בסוריה היתה מורכבת ומסועפת וחייבה אומץ לב ותיאום עילאי, מעין אנטיתזה לקביעות הבוטות על חוסר שיקול דעת, אחריות וזהירות של ראש הממשלה שאותם איבחנה היטב ועדת וינוגרד."
ישנם עוד כמה כותבים, כמו דן מרגלית, החוזרים ודורשים את התפטרות אולמרט בעיקר על-רקע מלחמת לבנון, אבל אצלם כל נימוק יהיה טוב להצדקת התפטרותו. ואליהם כבר התרגלנו (במירכאות או לא).
עד כאן רצף העובדות בתחום התקשורתי. אפשר כמובן להוסיף את הקואליציה הרחבה ממנה נהנה אולמרט וחוסר הרצון של הח"כים להסתכן בבחירות למקרה שרה"מ יתפטר.
מילת סיום: אפשר לקבל את הפעילות הזו בחיוב או בשלילה. עובדתית היא קיימת. האם תוצאתה תהייה המשך כהונתו של ראש הממשלה בתפקידו חרף המסקנות הקשות של הוועדה? כלל לא בטוח. המרכיב החשוב ביותר בפאזל הזה הוא התגובה הציבורית, לא הפוליטית. כבר היו דברים מעולם. מטרת המסע התקשורתי הנוכחי של ראש הממשלה היא לנסות ולייצר בתקשורת קו מנוגד לזה המטיף להתפטרותו (אשר בעבר שלט בכיפה). זאת על-רקע מה שנחזה להיות כישלון של ההנהגה במלחמת לבנון השנייה. אבל חשוב להדגיש כי גם ראש הממשלה יודע שעד שזה לא נגמר זה לא נגמר.
