ארגון החמאס הצליח למלכד את הנשיא מובארק והפלשתינים, ובעולם הערבי מצפים כעת שהנשיא המצרי יצליח למצוא פתרון להפעלת מעבר רפיח, כדי להקל את המצור הכלכלי על הרצועה. הסיכויים לכך אינם רבים. הקשר בין הרצועה למצרים יתהדק בעתיד, אם תשכיל ישראל לנהל את המדיניות הנכונה ולא לוותר על האינטרסים הביטחוניים שלה.
ישראל רשמה הישג בזירת האו"ם בסיועה של ארצות הברית כשלוב, שמשמשת הנשיאה התורנית של מועצת הביטחון, נאלצה להסיר מסדר היום של המועצה את הדיון על המצב ברצועת עזה. בכך נמנע גינוייה של ישראל במועצת הביטחון על מדיניותה כלפי הפלשתינים ברצועה, כמו סגירת המעברים והפסקת אספקת הדלק לעזה.
אולם אין ספק שמי שרשם הישג נוסף הוא ארגון החמאס. הוא הצליח למלכד את מצרים ולאלצה לשתף פעולה עם ממשלת אסמעיל הניה, ולהביאה לכך שהיא תכיר דה פקטו בלגיטימיות של החמאס כבעל הבית ברצועה. בכך הפך ארגון החמאס את עצמו לבעל מעמד פוליטי שווה בעיני המצרים, בדיוק כמו הרשות הפלשתינית. ארגון החמאס הצליח גם למקד את תשומת הלב הערבית והבינלאומית בסוגיית הגבול בין מצרים לרצועת עזה ובצורך להפעיל מחדש את מעבר רפיח, ובכך לשבור את המצור הישראלי על הרצועה. מצרים נאלצה מכורח האירועים האחרונים שיזם החמאס, להפוך למתווך הראשי שימצא את הפיתרון הדרוש להפעלת המעבר.
פגישתו של הנשיא המצרי, מובארק, עם הנשיא הפלשתיני, עבאס, בקהיר לא הביאה לפריצת דרך. הרשות הפלשתינית מוכנה להפעיל מחדש את מעבר רפיח באותם תנאים שפעל בעבר. דהיינו, שליטה של אנשי מנגנון הביטחון הנשיאותי ביחד עם המשקיפים האירופיים על המעבר, ללא שום דריסת רגל לארגון החמאס. החמאס מצידו אינו מוכן לוותר. הוא דורש תפקיד ראשי במעבר רפיח, ולמעשה מנסה לקצור את פירות הצלחותיו הצבאיות האחרונות ולממשן להישג מדיני. מנהיג החמאס, ח'אלד משעל, ייפגש בקהיר עם הנשיא מובארק בניסיון להשיג הישגים בתחום הזה.
הנשיא המצרי, חוסני מובארק, נמצא במלכוד, גורמי מודיעין מערביים מדווחים כי כוחה של תנועת "האחים המוסלמים" במצרים, שהיא תנועת האם של החמאס, גבר באחרונה בעקבות ההשתלטות הצבאית של ארגון החמאס על רצועת עזה. המצור הישראלי על הרצועה ואירוע פריצת הגבול בין הרצועה לרפיח המצרית על-ידי פעילי החמאס, הביא לגל הפגנות של תנועת "האחים המוסלמים" בכמה מקומות במצרים וכוחות הביטחון המצרים עצרו כ-700 פעילים של התנועה. הנשיא מובארק חושש מכוחה הגובר של התנועה, המחזיקה בכ-20 אחוזים מהמושבים בפרלמנט המצרי, והוא אמור להורות על שחרור כל העצורים במהומות האחרונות. מובארק רוצה להבטיח העברה שקטה של שלטונו לבנו גמאל והוא מעוניין בשקט פנימי ויציבות שלטונית.
בתוך כך, מנסה גם תנועת "האחים המוסלמים" במצרים לתווך בין ארגון הפת"ח לחמאס. ראשי התנועה הזמינו לפגישה במשרדם את נביל שעת', נציגו האישי של הנשיא הפלשתיני עבאס בקהיר. בפגישה עימו השתתפו ארבעה מראשי התנועה הדוקטור מחמד חביב, הדוקטור מחמוד עזת, הדוקטור מחמוד חסין והדוקטור סעד אלכתאתני, והיא עסקה ברעיונות לפתור את המשבר בין שני הארגונים. הנשיא עבאס איננו מוכן בינתיים לחדש את הדיאלוג עם החמאס, לפני שזה יחזיר את המצב לקדמותו ברצועת עזה כפי שהיה ערב ההפיכה הצבאית.
השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא, האם יצליח הנשיא מובארק להשיג הסכם המאפשר הפעלה מחודשת של מעבר הגבול ברפיח? להערכתי, הסיכויים לכך אינם רבים. הנשיא הפלשתיני עבאס איננו מוכן לחזור לאותן הבנות שהיו עם החמאס ב"הסכם מכה". הוא סבור שארגון החמאס הוליך אותו שולל, ולכן הוא מציב תנאים מוקדמים לכל דיאלוג עם החמאס. ארגון החמאס מצידו חש ביטחון רב, הוא השולט ביד רמה ברצועת עזה ורוצה לאכוף בכוח את נוכחותו במעבר רפיח.
גם ישראל מתנגדת לתת לגיטימציה כלשהיא לחמאס, וסביר להניח שהיא תטרפד כל הסדר שעלול לפגוע באינטרסים הביטחוניים שלה.
מכל האנדרלמוסיה הזו עלולה מצרים להיפגע, עיני הפלשתינים והעולם הערבי נשואות כעת אל הנשיא מובארק כדי שימצא את הפתרון. למובארק לא הייתה ברירה אחרת כשאיפשר למאות אלפי הפלשתינים לחצות את הגבול ולהצטייד במזון במצרים. הוא הפך אמנם, למושיע בעיני הפלשתינים וקנה פופולריות ברחוב המצרי, אולם ספק רב אם יצליח למצוא הסדר מניח את הדעת שיאפשר את הפעלת מעבר רפיח, נוכח חילוקי הדעות העמוקים בין שני הפת"ח לחמאס.
בסופו של דבר, יתהדק מאליו הקשר בין הרצועה למצרים למרות שמצרים רוצה להיפטר ממנה. המשך המצור הישראלי על הרצועה יביא לכך שהשסתום היחידי שאפשר יהיה לשחרר באמצעותו את הלחץ הכלכלי ברצועה, יהיה דרך מצרים. החלטתו האחרונה של הנשיא מובארק לאפשר כניסת מאות אלפי פלשתינים לשטח מצרים היא תקדים שעלול לחזור על עצמו בעתיד, וכך מבלי שהנשיא המצרי ירצה בכך ייווצר קשר הדוק בין מדינתו לבין רצועת עזה במקום קשר הדוק בין רצועת עזה לגדה המערבית. מי שירוויח מכך תהיה מדינת ישראל.
הסכנה בהתפתחות כזו היא שהדבר עלול לערער את יחסי ישראל מצרים. ישראל צריכה לנהוג בזהירות, לנסות ולתאם את כל המהלכים עם מצרים, שעימה יש לנו הסכם שלום מוצק, אולם לא לוותר על האינטרסים הביטחוניים שלה. מצרים גם מתווכת בפרשת החייל החטוף גלעד שליט ואסור לשכוח זאת. מדיניות ישראלית נכונה מול המצרים היא הכרחית. צריך לנצל את העובדה שהנשיא מובארק הכניס את ידו שוב לביצה הנקראת רצועת עזה, ולו לזמן קצר, כדי שהאונוס לגורל תושבי הרצועה לא ייפול רק על ישראל. ישראל התנתקה מרצועת עזה, ויהיה זה נבון מצידה אם תשכיל לחבר מחדש בחוכמה את הרצועה אל מצרים, בדיוק כפי שהיה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה, לפעמים צריך קצת לעזור לה.
