בספר השיאים של גינס לא תמצאו, אומנם, את שמו של אברהם חסיד, תושב תל אביב, אך למרות זאת, הוא מחזיק באחד השיאים המשונים ביותר בעולם.
חסיד, בן ה-70 פלוס, שעד לפני שלוש שנים היה בעליה של חנות-ממתקים תל אביבית, הצליח לדחוס את הפרק הראשון של "פרקי אבות" בספרון, שקוטרו חמישה מילימטרים בלבד. הספרון, בן 12 עמודי הנייר הזעירים הכתוב, מן הסתם, באותיות הזעירות ביותר בעולם והכרוך בפיסת-קרטוןזעירה מוצב כשדפיו פתוחים בארון-זכוכית שבדירתו בתל אביב. בשבילו, כתיבת ספרון זה הייתה אתגר-חייו: "פעם", הוא מספר, "קראתי בעיתון על גרמני אחד, שהצליח לכתוב ספרון בגודל של שבעה מילימטרים. ההישג הזה לא נתן לי מנוח. החלטתי, כי מה שיכול אותו גרמני - אוכל גם אני לעשות, ואפילו טוב יותר". ואכן, הוא הצליח.
17 שנה עוסק חסיד, יליד בולגריה (30 שנה בארץ) בתחביב היחיד מסוגו: מיקרוגרפיה - תורת הכתיבה באותיות זעירות. מאז שמכר את חנותו ממלא התחביב הזה כמעט את כל יומו. בעט ה"רפידוגרף" שלו הוא כותב-מצייר, באותיות שחורות, זעירות-זעירות, דיוקנאות של אישים בארץ ובעולם, מעטר באותיות כאלה קליפות-ביצים, צלחות-חרסינה, צדפים, ואפילו גרגרי-חיטה. הוא אינו בוחל גם בשטרות-כסף. שטר אמיתי משמש לו דוגמא לחיקוי, כשהוא מרכיב אותו מאותיות הלקוחות מספר התנ"ך. יודעי-דבר אומרים כי לו רק רצה, יכול היה להתעשר מכך. אלא שחסיד, העניו, שאינו רואה כל גמול כספי מתחביבו, מסתפק בשבחים שהוא קוצר על יצירותיו.
הצעה נדיבה
כאשר השלים, לאחר ארבע שנות-עמל, את הגדולה שביצירותיו עד היום - ספר התנ"ך, הציע לו תייר אמריקני סכום של 15 אלף דולר עבור יצירת האמן. חסיד סירב. באדיבות ובתמימות האופיינית לו השיב את פניו בשאלה: "איזו תועלת תצמח לך, למען השם, מתנ"ך זעיר כזה (3 על 3 ס"מ), שהרי לא יעלה כלל בידך לקרוא בו!"
יצירתו הראשונה, לפני 17 שנה, הייתה כתיבת ארבע מגילות תנ"כיות - "שיר השירים", "רות", "איכה" ו"קהלת" - על גבי גלויית-דואר אחת. את יצירותיו המיניאטוריות ניתן לקרוא, כמובן, רק בעזרת זכוכית מגדלת. יצירה מיניאטורית אחרת שלו היא תפילין-של-ראש, עשויים מקלף, ובהם מגילה כתובה, בגודל של שני ס"מ.
על חסיד אהובה במיוחד מלאכת הכתיבה על קליפות-ביצם. פעם שלח לנשיא המדינה את מגילת אסתר על ביצה, כמשלוח-מנות לפורים, ואילו לראש הממשלה שלח, גם על ביצה, את כל ה"הגדה של פסח". והאמינו או לא - אלה אינן המצאות. את 15 "ברכות השחר" הצליח חסיד לכתוב, לא פחות ולא יותר, על גבי גרגירי-חיטה זעירים - ברכה על כל גרגיר. את הגרגרים הברוכים האלה כינס חסיד בקופסת-פלסטיק קטנה, המשמרת אותם מפני התפוררות. את ספרו של הרצל, "אלטנוילנד", העתיק לספרון זעיר, שדפיו הלבנים הקטנים גזורים בצורת "מגיני-דוד", וכריכת הספר עשויה קרטון בצבע כחול.
"תהילים" על צדפים
חסיד אוהב לשוטט בשפת הים ולאסוף צדפים. כשאסף כמה אלפים, הרכיב מהם צורה של "כינור", כשעל גביהם כל ספר "תהילים". מן הצדפים הרבים שנשארו לו הרכיב נבל, והם נושאים על גביהם את שיריו של המשורר, בן ימי-הביניים, אבן-עזרא. את ספר "יונה" התנ"כי הזעיר, הצליח חסיד לדחוס לתוך מעי הדג, העשוי הפעם, לשם שינוי, מנייר, ואילו את כל "תרי-עשר" תוכלו לקרוא - לא לאכול חלילה, על גבי 12 צלחות-חרסינה מפוארות של "רוזנטל".
לפופולריות רבה זכה חסיד בקרב אישים בארץ ובעולם בשל דיוקנאותיהם, שאותם הוא כותב-מצייר - כמובן באותיות זעירות, מעשה ידי אמן. קירות-דירתו הצנועה מעוטרים כולם בהעתקי-דיוקנאות כאלה, שאותם הוא טורח לשלוח לבעליהם ובמכתבי התודה שהם מרעיפים עליו. גאוותו במיוחד על שהצליח להרכיב מאותיות זעירות את דיוקנאותיהם של מלכים, נשיאים וראשי-ממשלות. במקרים רבים, אותיות אלה אינן אלא נאומיהם המפורסמים של אותם אישים.
לאפיפיור, למשל, שלח חסיד את תמונתו, מורכבת מכתב עברי של "הברית החדשה", וזה הזדרז לשלוח לו מכתב-תודה, כתוב באנגלית, בצירוף תמונה צבעונית שלו, בחתימת-ידו. לעומת זאת, השיבה את פניו ריקם מלכת אנגליה, אליזבת. ומעשה היה - כך היה: חסיד ביקש לשגר אל הוד-מלכותה את ה"מגנה-כרטה" על גבי ביצה. כדי להבטיח שזו תגיע לתעודתה, מבלי שתיסדק, הטריח עצמו לשגרירות הבריטית בתל אביב ושם מצא מזכירה, שהביעה נכונות להעביר את הביצה לתעודתה בנסיעתה הקרובה ללונדון. לאותה מזכירה, מסתבר, דוד העובד בחצר המלכות. איכשהו הגיעה הביצה ללשכת חצר המלכה, אולם הוחזרה משם, אחר כבוד, ארצה, באמצעות השגרירות הבריטית. בסופו של דבר היא הגיעה, ללא כל פגע, באמצעות רץ מיוחד, הישר לביתו של השולח, בצירוף מכתב-התנצלות: "מצטערים להודיעך שאסור למלכה לקבל יצירה כזו, שלא על-פי הפרוטוקול"- סתם ולא פירש, שמא אין זה מכבודה של המלכה לקבל את ה"מגנה-כרטה" על ביצה, או שמא - מהירהורי ליבו של חסיד - אין המלכה מוכנה לקבל דורון מסתם "עמך".
חסיד, שגם את דיוקן-עצמו הרכיב, במו-ידיו, מאותיות זעירות של "שיר השירים", השלים בימים אלה את יצירתו האחרונה: דיוקנו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש. אלא שלא כמנהגו, ולמרות הפצרות מכריו, לא טרח הפעם חסיד לשלוח את דיוקן הנשיא האמריקני לתעודתו. "אני מצפה, בכיליון-עיניים, לביקורו הקרוב בארץ, ביום העצמאות", הוא מתוודה, "ואז אמסור לו אותו אישית".
לא תהיה זו התשורה היחידה שמבקש חסיד להעניק, באותה הזדמנות, לבוש. בצד דיוקנו האישי - הוא מתעתד להפקיד בידיו גם את "הברית החדשה, בכריכה של כסף ובתרגום עברי.
