איך שגלגל מסתובב לו: בעבר הרחוק של ימי-ילדותי התנוססה לה, בגאווה, תווית הכשרות על חלונות-הראווה של מרבית בתי האוכל בתל אביב. מאז זרמו מים רבים בירקון המעופש, ובכרך הגדול הפכו המסעדות ובתי הקפה האלה לנדירים למדי. אחד מהם, השומר, עדיין, על המסורת, הוא "איינשטיין", הממוקם בלב-לבו של קניון רמת-אביב, שבבעלותו של איל ההון, לב-לבייב. את בית האוכל הזה מאפיינת אווירה פסטוראלית ואינטימית, על-רקע מזרקת-מים גדולה ומפוארת, המשתלבת היטב עם העיצוב האלגנטי והכורסאות הנוחות, שכה נעים לשקוע לתוכן.
התפריט של "איינשטיין הוא חלבי בלבד, כשכל מנות האוכל מיוצרות מחומרים טבעיים, ללא תוספות משמרות. מרק המיניסטרונה, למשל, שבו בחרנו, היה עשוי מציר-ירקות עשיר וטרי, וכזה היה גם מרק העגבניות של בת הזוג, ששחה במרקם פרי האדמה האדום, ללא כל תוספת מלאכותית של "קטשופ", המקובל כך כך במקומותינו. פשוט טעים ובריא.
עוגן-הצלה
כמנה עיקרית הזמנו ניוקי-בטטה, שטבל אף הוא במיץ-עגבניות, בעוד בת הזוג, שבחרה אף היא בפסטה, העדיפה אותה כשהיא שוחה ברוטב-שמנת דווקא. אלא ששתי המנות היו, לדאבוננו, קשות מדי לעיכול, וניכר היה שלא בושלו די-צורכן.
את המצב הצילה מנת הקינוח המשותף לשנינו: שטורדל-תפוחים חמים, כשלצידו מנת גלידת-וניל מרעננת. השטרודל היה עשוי כהלכה, על טהרת פרי העץ וללא בצקיות יתרה. גם הגלידה - העתק מדוייק של הווניל הצרפתי - היתה טעימה, ללא שום טעם-לוואי.
מבין המשקאות הקרים, שליוו את הסעודה, בחרנו בלימונענע מרענן, שהיה עשוי כהלכה, ואילו בת הזוג הלכה על מיץ-גזר, סחוט במקום, ששמר על טריותו המלאה ומנע בכך את התאדות הוויטמינים שלו. את הסעודה שטפנו בקפה-אספרסו, עם קציפה חומה, שהדיפה ניחוח של "ארומה" משכרת ושהעידה כאלף עדים על איכותו של המשקה המהביל. תמורת הארוחה לשניים שילמנו 175 שקל, שעליהם הוספנו את התשר בשיעור של 12 אחוז. כאות-הוקרה זכינו, כמו כל סועד אחר, לחניית-חינם בקניון.
