לפני ימים אחדים סיפק לנו הפת"ח מחזה שהתקשורת ראתה בו צד קומי, אך לאמיתו של דבר הוא אינו מצחיק כלל. כוונתי ל"הסכם עקרונות" שנחתם בצנעה, בירת תימן, ע"י נציגי החמאס והפתח. הפתח היה מיוצג ע"י שליח מטעם אבו מאזן, עזאם אל אחמד.
מטרת "שיחות הפיוס" הייתה לחדש את ממשלת האחדות של שני הארגונים ביו"ש ובעזה. והנה, טרם יבש הדיו על הנייר הזה, ונביל אבו רודיינא, דובר אבו-מאזן, מודיע ברמאללה מטעם הפתח שלא דובים ולא יער: ל-אל אחמד היה אומנם יפוי כוח לנהל שיחות, אך לא לחתום על סיכום. אבל אל אחמד לא נשאר חייב. היה לו, ועוד איך, השיב, ואף עמד בקשר רצוף עם אבו מאזן בעצמו ופעל בדיוק עפ"י המנדט שקיבל. וכל זה מתנהל מעל גלי האתר, והעיר אל-ג'זירה צהלה ושמחה.
לנו אסור לראות בפרשה הזאת רק את צידה ההיתולי ולא את מהותה הבסיסית המדאיגה - בוודאי ובוודאי לשיטתם של אנשי אסכולת אנאפוליס, חסידי המדינה הפלשתינית הפתחיסטית האמורה לקום עד סוף השנה עפ"י "חזון בוש".
שהרי מה נותר מכל המדיניות של אולמרט ולבני, אם לא הינתקות הפתח מן החמאס? שהפתח קיבל על עצמו את מפת הדרכים, ועל פיה הכיר בישראל והתנער מן הטרור - לפחות מן השפה ולחוץ - בעוד החמאס מסרב להכיר בישראל, מטיף לחסל אותה ומפעיל טרור לשם כך. יותר מזה: יש שמשבחים את "ההינתקות" - ניתוק היהודים מחבל עזה - גם בגלל כך, שגרמה להינתקות גם אצל הערבים - ניתוק הרצועה והקמת שלטון פלשתיני ביו"ש על טהרת הפתח, מפת הדרכים ואנאפוליס. בקיצור, מציאה אחת גדולה שקוראים לה "פרטנר" - פרטנר לשלום, פרטנר למדינה פלשתינית. עד כדי כך פרטנר, שלכבודו הניף אולמרט בביתו את דגל אש"ף.
מלחכי הפינכה, יהודי החצר והחקיינים של אמריקה קראו לזה "חלון הזדמנויות": לקתולים יש אפיפיור, ולנו יש פרטנר, ועל כך ששו בני מיעיו של אולמרט. על הרקע הזה, מצפים היינו שאולמרט יגיע למסקנה פשוטה: אם הפתח חוזר ונותן יד לחמאס, פירוש הדבר ש"חלון ההזדמנויות" נסגר, נשמט הבסיס של הליכה עם הערבים עפ"י מפת הדרכים הדורשת הכרה בישראל ומלחמה בטרור. התוצאה המתבקשת: הפסקת השיחות.
שהרי איך התחיל כל עניין אנאפוליס? על מה ביססו את כל הוויתורים הנוראים, אם לא על ההנחה שברמאללה קם שלטון ערבי שוחר שלום, שבלשון חזונו של בוש מוכן לחיות "side by side " - לצדה של מדינת ישראל, בשלום ובביטחון? האם אין זה ברור, שפת"ח ההולך שוב יד ביד עם החמאס אינו עומד בקריטריון הזה, ושוב איננו - "פרטנר"?!
בתגובה על השאלה הזאת קיבלנו מטעם "החוגים הממשלתיים" הבלחה רפה של בינה אנושית, בזה הלשון: "חזרה של החמאס לממשלת איחוד עם הפתח תהיה סיבה להפסקת המו"מ".
יופי. אולם מלכתחילה, לשם מה שלח אבו מאזן את עזאם אל אחמד לתימן? האם כדי לדקלם שם את שיריו רבי שלם שבזי? מה היה סדר היום של השיחות, אם לא - הליכה משותפת, מחדש, של הפתח עם החמאס? כלומר, עקרונית - "הפרטנר" אבו מאזן מוכן מזמן לסגור את חלון ההזדמנויות והדיון הוא רק על התנאים. אם כן, מדוע שתקו ראש הממשלה ושרת החוץ? למה חיכו כאשר אבו מאזן הסכים לשיחות וכשהתנהלו המגעים, עוד זמן רב לפני צאת שליחו של אבו מאזן לתימן? הלא כבר אז היה צריך - לא רק לאיים, כ"א להפסיק בפועל את השיחות ולומר: אם אתם מדברים עם החמאס, אנחנו איננו מדברים איתכם!
החכמים היחידים
וכאן אנו חוזרים אל הצד ההיתולי של הפרשה. אולמרט ולבני מתנהגים בעצם כמו שס. אולמרט ממתיק סוד עם אבו-מאזן, לבני מבלה שעות במו"מ חשאי עם אבו עלה - היא אומרת שירושלים כלולה בשיחות, הוא לועג שירושלים היא גם על השולחן וגם מתחתיו, אבל שס אינה רואה ואינה שומעת וממשיכה להכריז שאם רק יזכירו את ירושלים, היא בחוץ! שס יודעת את מאמר חז"ל "הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה, אך אין משיחין בכך", והרב עובדיה אינו יודע, על מה משיחין עם הפלשתינים?
כך בדיוק ניתן לשאול את אולמרט ולבני: ואתם לא ידעתם שאבו-מאזן שלח את שליחו לתימן לנהל שיחות איחוד? ועדיין, בדיוק כמו אלי ישי, אתם ממשיכים להיתמם ולהתנהג כאלו כל העולם טפשים ומטומטמים ורק אתם החכמים?
ובינתיים אתם מעבירים 50 שריוניות רוסיות לידי אבו מאזן, שעתידות ליפול לידי החמאס, כך או כך - אם בסופו של דבר חמאס ופתח שוב ילכו יחדיו, ואם - כשהחמאס ישתלט על יו"ש כפי שכבש את הרצועה. סקר שנערך ביש"ע ע"י משרד שקאקי הערבי חשף, שכבר עכשיו יש לחמאס רוב ביהודה ושומרון. לכן, כפי ששריוניות אוסלו נפלו לידי החמאס, כך ייפלו גם שריוניות אנאפוליס. ויחד עמן ייפול לידיו שלל עצום, כמו המקלעים הכבדים של אוסלו, המתופעלים עכשיו בידי החמאס ברצועה ורק לאחרונה פגעו במסוק ישראלי. כמו צבא אוסלו הפלשתיני ברצועה, שאומן ע"י האמריקנים וגם על ידינו, ועבר כולו לחמאס. הגנרל האמריקני דייטון בונה עכשיו את צבא אנאפוליס הפלשתיני, שוב בשיתוף פעולה עם ישראל. אלפים מוכנסים לארץ מעבר לגבול, וגם נשק. והחמאס צוחק כל הדרך אל הימ"חים החדשים: כל זה יהיה שלנו!
בעצם, גם אני שכותב כאן על בסיס ההנחה שיש ניגוד ושוני בין החמאס לפתח, טועה ומטעה. שהרי לאמיתו של דבר, גם כאשר חלון ההזדמנויות עדיין היה כביכול פתוח, הרבה לפני שיחות תימן, הפתח בעצמו המשיך כל הזמן לתפקד כארגון טרור! ובעוד אבו-מאזן סועד בבית ראש ממשלת ישראל, הפתח רצח יהודים. לבני מדברת בעיניים מצועפות על דו-קיום, והפתח מחק את קיומם של יהודים.
אבו מאזן בעצמו הכריז באזני היומון הירדני "אל-דוסטור" ב-28 לפברואר השנה, כך:
"יש לי הכבוד להיות זה שירה את הכדור הראשון בשנת 1965. היה לנו (לפתח) הכבוד להנהיג את ההתנגדות (השם הערבי לטרור א.ה.). אנו לימדנו את כולם, כולל את חיזבאללה, מהי התנגדות. הם התחנכו במחנות שלנו... בעת הזאת אני מתנגד למאבק המזויין, משום שאין ביכולתנו לנהל אותו, אך בעתיד ייתכן שהדברים יהיו שונים"...
ואנשי פתח תכננו לרצוח את אולמרט בנסיעתו ליריחו למפגש עם אבו מאזן ואח"כ, בספטמבר 2007, שחררו את הפושעים.
והפתח רצח את עדה זולדן הי"ד, בנובמבר 2007.
והפתח רצח בדצמבר 2007 את אחיקם עמיחי ודוד רובין הי"ד, בנחל תלם ע"י קריית ארבע.
והפתח רצח בינואר 2008 את חייל מג"ב רמי זוארי, הי"ד, בירושלים במחסום שועפט.
והפתח, באמצעות זרועו הצבאית, גדודי חללי אל-אקצה, מפעיל יום יום, בגלוי, טרור ברצועת עזה.
ואם לא די בכל אלה, השופרות הרשמיים של הפתח מסיתים נגד ישראל לא פחות מאשר התקשורת החמאסית, והנה רק דוגמה אחת מן הזמן האחרון - ההספדים על חיסולו של רב-המחבלים עימאד מורנייה, ב"אל חייאת אל ג'דידה", העיתון הרשמי של הפת"ח:
"גיבור שאין דוגמתו, מפקד החיזבללה, קרן אור". הריגתו "רצח לאור היום... טרגדיה שפגעה בכל לבנוני, פלשתיני וערבי, פגעה בכל אדם חופשי על פני האדמה."
והעיתון, עיתונו הרשמי של אבו מאזן, מתאר את ישראל כ"אויב ציוני בוגדני", מביע כלפיו "זעם ושנאה", מבטיח "עוד התנגדות" (כלומר טרור) ו"את המכה שתביא להם את המוות".
זה - דבר הפרטנר, מצוטט ב"מדיה ווטש הפלשתיני" של איתמר מרכוס וברברה קרוק, בדוח מיוחד מיום 12 למרס השנה.
ועדת חקירה, ממלכתית הפעם, שתדון חלילה באסון שתחולל לנו המדינה הפלשתינית הטרוריסטית פרי מדיניות ממשלת אולמרט, תצטרך לדבר בשתי רמות: רמת המציאות, של ממשלת אולמרט שהניחה בחיק עמה נחש ארסי, וכוונתי לפתח, לא לחמאס, ואת הנחש הזה הציגו לעם כיונת שלום תמימה - והרמה השנייה היא הרמה הדמיונית, ההצהרתית, לפיה יש כביכול הבדל בין פתח לחמאס, והחבורה הכושלת והמושחתת של אבו-מאזן ושות' הם כביכול שוחרי השלום, הם - "הטובים" ורק החמאס הם "הרעים", והנה גם ההנחה ההזויה הזאת התמוטטה עוד לפני שהחלו שיחות תימן.
אם יש עדיין לאולמרט שביב של קשר עם המציאות, אם הדלת ההיא החוצצת בין העולם לבין לשכתו אינה אטומה לגמרי - ראוי שלא יוכל לישון בלילות בגלל ועדת החקירה הבאה - לא הקודמת!...
