רגלי תרנגול בדם

אגדות רבות נקשרו בשמו של שלמה המלך ואחת מהן מספרת על התקלותו עם המזיק הגדול - מלך השדים, הוא אשמדאי. ראה אותו שלמה קשור בשלשלת ושאלו לסוד כוחו, שהרי נאמר "כתועפות ראם לו", ש"ראם" אלה השדים. ענה לו: ואיך אוכל להראות לך אם קשור אני באזיקים? את הסוד אגלה לך אם אשוחרר ואם תסיר את טבעת הזהב מעל אצבעך! ברגע של חולשה עשה שלמה כדבריו וזה קפץ עליו, חטף ממנו את הטבעת ואת הגלימה והעיף את שלמה לקצווי ארץ. לאחר מכן התחפש למלך, לבש את דמותו ואת בגדיו, נכנס לארמון והתיישב על כסא המלכות והכל חשבוהו למלך. האגדה מתארת את נדודיו של שלמה ברחבי הממלכה כשהוא זועק, אני קהלת בן דוד, מלך הייתי על ישראל בירושלים ולא האמינו לו. והוא טולטל בדרכים וחיזר על הפתחים ולאחר שהתייסר לרוב, חזר אל כסאו ואל מלכותו - סוף טוב.
עיקרם של סיפורים ואגדות במוסר ההשכל אשר בצדם, ואי אפשר שלא להבחין בדמיון למציאות שלנו אותה אנו חווים מדי יום.

כי מי זה שחרר את ערפאת וכנופייתו מתוניס וייבא אותם אל תחומי המדינה שכל חייו הוקדשו לחיסולה? אפילו בהזיותיו הטובות הוא לא חלם שיקבל "את טבעת המלך": גם נשק ותחמושת וגם צבא ומערכות חינוך ותקשורת המונים הנותנות לגיטמציה לשנאת ישראל. את כל הערים והישובים הערביים, ושישראל תגייס למענו סיוע נרחב מכל ארצות המערב, ותאפשר לו להקים גוף שהוא יעמוד בראשו - "הרשות הפלשתינית", שתהיה הביטוי לטענה הערבית שמדינת ישראל איננה חוקית ותעסוק יום ולילה בזכויותיהם הלגיטימיות של הערבים ולא היהודים, ותפתח בפניו את השערים להמצא במקום הנוח ביותר כדי לפגוע בה.

אש"ף כבר הוקם בשנת 1964, שלוש שנים לפני מלחמת ששת הימים ובאמנתו מוצהר, "פלשתין היא מולדתו של העם הערבי הפלשתיני והיא חלק בלתי נפרד מן המולדת הערבית הגדולה". הפת"ח בראשות יאסר ערפאת (פת"ח פירושו גם - כיבוש נוסח מוחמד) ביצע פעולות טרור רבות, והפך למסגרת גג של כל האירגונים. בספטמבר 1993 כאשר המליכה ישראל את ערפאת על שטחי יש"ע, היא פתחה לו גם שער לבית הלבן ולקבלת פרס נובל לשלום. "אסטרטגיית השלבים" של אש"ף נותרה בעינה והם מעולם גם לא הסתירו את מטרתם האמיתית: קודם מדינה בגבולות זמניים, אח"כ נסיגה ל-67', משא-ומתן להחזרת פליטי 48', חלוקת ירושלים, סמלי ריבונות משלהם, המנון ולבסוף - מדינה פלשתינית אחת מהירדן לים. הערבים התנגדו לשיבת ציון על כל צורותיה והם טבחו ביהודי חברון ממש כמו ביהודי ת"א. למעלה מ-25,000 יהודים נפלו במערכה בת מאה השנים, אבל אצלנו גם לאחר שהכניסו את אשמדאי ונוכחו כי רק למעשי רצח וטרור פניו, עדיין ממשיכים "בענייני שלום וידידות". איך אמר מחבר ספר משלי, לא תסור האיוולת.

לערבים ניתנה יד חופשית, בין היתר בהר הבית, והמנסרות הגדולות ממשיכות להרוס את העתיקות כשהם מקבעים את בעלותם על ההר ומוחקים את ההיסטוריה היהודית. גם בקולנוע ובהצגות אינם טומנים ידם בצלחת, ומטרותיהם המוצהרות קונות להן מהלכים באמצעות תעמולה וסילוף ההיסטוריה ובעזרת אויבים מבית. כך היה בסרט 'ג'נין ג'נין', שהכתים את חיילי צה"ל בעלילת דם של טבח ובהצגות כמו 'חברון' ו'השיבה הביתה'. הצגה זו מבוססת על ספר שכתב רסאן כנפאני שהיה מראשי החזית העממית לשחרור פלשתין ומיוזמי הטבח בשדה התעופה לוד בו נרצחו 24 יהודים. לא קשה לנחש מה נושא ספרו, ומה המסר המובע בו והכל לתפארת מדינת ישראל. ההצגות מוצגות בתיאטרון הקאמרי שהוא תיאטרון ציבורי הממומן ע"י משלמי המסים... ואם פעם היו אומרים "לא יעלה על הדעת" , נדמה שהיום אין דעת כלל.

כי מי שמתחבק עם אבו מאזן אפילו ביום השואה,זה ש"מחקרים" בדוקטורט שלו הראו כי רק 800,000 יהודים נרצחו בשואה וכי התנועה הציונית ניפחה את המספר כדי לזכות באהדה, בוודאי שלא יצליח להבין כי משהו מאוד רקוב מתרחש כאן. כי מי שמוכן למחול על הכחשת השואה, לוותר על שרידי מקדשו בהר הבית ולהקרין עלילות דם עכשוויות נגדו, צריך תיקון רציני מהיסוד.

כזכור כאשר אמר היטלר "זו תביעתי האחרונה" ותבע לאחריה את "הפרוזדור הפולני", אותו חלק מפולין שחצץ בין גרמניה לפרוסיה המזרחית ולא נענה, פלש לפולין. וראה זה פלא, צ'מברליין החלש, התבוסתן, פתאום נעמד על רגליו, וקרא למלחמה! אפילו לו היה קו אדום, גם הוא - הסמל לעיוורון מדיני - אמר: עד כאן, עד הפרוזדור הפולני. ואצלנו אין תחתית לתחתית. ככל שאנו רצים אל האופק המדיני הוא הולך ומתרחק, ככל שאנו מוותרים יותר, יורים עלינו יותר ורוצחים יותר. כשברחנו מלבנון ומעזה הן רדפו אחרינו ועדיין רודפות, אנו לא מוכנים להילחם עוד על שום דבר, לא על ההר ולא על הבית ולא על המולדת ומחר נסכים לוותר על מה שאנו נשבעים היום שלעולם לא. כולם נשבעו אלפי פעמים אמונים לירושלים ולאחדותה ובכל זאת מוכנים רבים לחלק את העיר ולמסור מחציתה לערבים, למרות שהכל יודעים שהסכסוך איננו על ירושלים, או על פליטים, או על יו"ש; זו מלחמה שיעודה לחסל את ישראל ולעקור אותה בסופו של דבר מהמזרח התיכון.

כאשר בא שלמה המלך לפני הסנהדרין וסיפר מי הוא התקשו לתת אמון בדבריו, אך כשחקרו בדבר ופזרו אפר למרגלות מיטתו של הישן במיטת המלך, התגלתה האמת! נראו עקבות תרנגול באפר, שהרי למלך השדים יש רגלי תרנגול. הבין אשמדאי כי הכל נחשף - והוא פרח ונעלם.

האשמדאי שלנו נחשף מזמן ואנחנו עוד יכולים, אם רק נרצה, להבריחו מכאן ולהתחיל לכונן סוף סוף את ממלכת ישראל היהודית בכל התחומים.