סקר "מותגים" האחרון שבו זכתה תחנת קול ישראל בערבית ב-24% האזנה בלבד לעומת 48% האזנה להם זכתה תחנת הרדיו האזורית "רדיו א-שמס" צריך להדליק "אור אדום".
משיחות רבות שקיימתי עם אזרחים ערביים, תושבי מדינת ישראל, בביקוריי בישובים הערביים ברחבי הארץ התרשמתי שהבעיה העיקרית בשידורי קול ישראל בערבית היא הסטיגמה שדבקה בתחנה כי מדובר ב"רדיו מטעם" או "שופר של השלטון".
נכון של"קול ישראל בערבית" יש בעיה טכנית גדולה ושידוריו בקושי נקלטים בתוך ישראל בגלל בעיית המשדרים אולם אסור לשכוח כי הבעיה העיקרית שלו היא בעיית התוכן לצד הבעיה התדמיתית.
בעידן הנוכחי שבו פועלים בין 400 ל-500 ערוצי לווין בעולם הערבי, הנקלטים גם על-ידי אזרחי ישראל הערבים, אי אפשר להסתיר מידע חדשותי, לשנותו או לעוותו, האמת מתבררת במהרה כשאפשר להשוות עובדות ופרשנויות ולהצליבם עם תחנות שידור אחרות. נכון שקול ישראל בערבית (רשת ד') הוא תחנה ממלכתית אך חלפו ועברו הימים בהם שימשה התחנה כמכשיר תעמולה המופנה כלפי ארצות ערב וערביי ישראל.
אינני אומר כי תחנת קול ישראל בערבית צריכה לוותר בשידוריה על סיקור עמדותיה של מדינת ישראל, התחנה היא חלק בלתי נפרד מרשות השידור וחלים עליה, בתחום החדשות, כללי האתיקה של הרשות המעוגנים במסמך "נקדי". אלה הם הכללים היחידים שצריכים להנחות אותה, שיקולים עיתונאיים בלבד ולא שיקולי הסברה, אחרת היא לא תוכל לתת למשלמי האגרה את התמורה שלה הם זכאים ובודאי שלא להתחרות בהצלחה עם תחנות רדיו אחרות המשדרות בשפה הערבית במזרח התיכון. יש לה חשיבות רבה מכיוון שהיא התחנה היחידה בשפה הערבית במרחב שבה יהיה אפשר לשמוע בצורה מקצועית והוגנת את עמדות ישראל, אם כן, עיתונות חופשית כן, תעמולה בפירוש לא. מלחמת לבנון השנייה הוכיחה את נחיצותה של תחנת קול ישראל בערבית, היא הייתה התחנה היחידה ששידרה, בשפה הערבית, התראות לאוכלוסיה הערבית על ירי קטיושות לעבר הישובים בצפון הארץ ובהם גם ישובים ערבים.
הניכור בין אזרחיה הערביים של המדינה לבין הממסד הלך וגבר בשנים האחרונות, הניכור הזה גורם להם להתרחק גם מאמצעי התקשורת שאותם הם מזהים כחלק מן הממסד ובמיוחד מאלה המשדרים בשפה הערבית. לכן אם רוצה תחנת קול ישראל בערבית למלא את ייעודה כרשת שידור ציבורי בשפה הערבית היא חייבת לקרב אליה את מאזיניה באמצעות שינוי התכנים והתאמתם לרצונות ודרישות המאזינים, ושילובם של אקדמאים ומשכילים ערבים, ממגזרים שונים, בהכנת התכנים המתאימים לחברה הערבית בארץ.
סקרים שנעשו במגזר הערבי מצביעים על כך שהאזרחים הערביים מתעניינים מאוד בחדשות העוסקות בנושאים הקשורים לחיי היום יום שלהם במדינה ופחות בנעשה במרחב המזרח התיכון. המבוגרים ממשיכים להתעניין בחדשות אך הצעירים יותר שלהם מתמקדים יותר בנושאים מיגזריים, חברתיים ותרבותיים. לכן יש להתאים את התכנים של התחנה לרצונות של הציבור הערבי המשלם את אגרת הרדיו.
לצד שידורי החדשות והאקטואליה שצריכים להיות קלילים יותר וקצרים יותר יש צורך לבנות לוח שידורים שיתאים לחברה הערבית המודרנית בישראל. יש להפיק תוכניות שיעסקו בתחום הצרכנות, איכות הסביבה, ספורט, תוכניות לנוער ותוכניות לנשים.
האישה בחברה הערבית בישראל היא מתקדמת וגם היא זכאית לתוכניות שיענינו אותה. תחנת קול ישראל בערבית צריכה לשקף את דעות מאזיניה, מדוע למשל היא איננה משדרת תוכניות, בשידור חי, דוגמת התוכנית "שיחות עם מאזינים" המשודרת בקול ישראל בעברית (רשת ב')?
המוזיקה ללא ספק חשובה בכל תחנה, אולם היא צריכה להיות במינון הנכון ולהתאים לקהל המאזינים, אי אפשר להמשיך לשדר רק מוזיקה ערבית ערכאית, צריך לרענן ולשדר גם מוזיקה שתמשוך את הצעירים הערבים כפי שעושות תחנות רדיו אחרות במזרח התיכון, לדוגמא רדיו "סווא".
גם לעניין הטרמינולוגיה בשפה הערבית יש חשיבות רבה, אי אפשר לשדר בשפה הערבית בטרמינולוגיה המרחיקה את המאזינים הערבים ושיוצרת ניכור בינם לבין התחנה. לדוגמא, שימוש מרובה במונח "מחבלים" יוצר את התחושה אצל המאזין הערבי כי מדובר בתחנה המשדרת תעמולה פוליטית. צריך לשמור על מינון נכון ולא לשדר במהדורת חדשות את המילה "מחבלים" עשר פעמים, פעם אחת מספיקה להעביר את המסר למאזין.
השידור בערבית צריך להיות אינטארקטיבי, לשתף את המאזינים וליצור עימם דיאלוג. אפשר לעשות זאת בעזרת האינטרנט. החברה הערבית משתמשת כיום באינטרנט באופן שוטף ואפשר גם לשדר באמצעותו למדינות ערב שכן תחנת קול ישראל בערבית כבר לא נקלטת במדינות ערב בגלל בעיית המשדרים. התחנה שהייתה פעם התחנה הזרה המובילה בדירוג ההאזנה במדינות ערב איבדה את כוחה ואיננה נקלטת עוד במדינות ערב באמצעות אנטנות, לפיכך יש לחזקה באמצעות השידור גם דרך האינטרנט ולהתקין משדרים חדשים בתחום אי אם (AM).
נתון מעניין חייב להילקח בחשבון על-ידי תחנת קול ישראל בערבית, מיליון אזרחים מתוך 1.3 מיליון האזרחים הערביים במדינה הם מתחת לגיל 39, לפיכך, חייבים לשנות את התכנים המסורתיים של התחנה כדי להתאימם לשכבות הגיל האלה.
רשות השידור נמצאת עתה בפני רפורמה מקיפה, הרפורמה חייבת גם לכלול את התאמתה של תחנת קול ישראל בערבית למציאות החדשה של האזרחים הערביים בישראל, לא רק רפורמה ארגונית אלא גם רפורמה תוכנית. תחנת קול ישראל בערבית צריכה להיות צעירה יותר, רעננה, אינטראקטיבית ורהוטה בשפה הערבית, היא צריכה להיות נשכנית, פרובקטיבית ומתאימה את עצמה במהירות למצבים משתנים.
כוחה הגדול של התחנה היה תמיד באמינותה לעומת אמצעי התקשורת הערביים האחרים שפעלו במרחב, היא הצליחה לשמור על הנכס הזה אולם עליה לאמץ היום תכנים חדשים כדי לעמוד במשימתה להיות תחנת שידור ציבורי המשרתת את אזרחיה הערבים של מדינת ישראל. אין מנוס, חייבים לעשות את השינוי.