לשחרר את ברגותי - האמנם?

קורה לא פעם, שרעיונות שנזרקים לחלל, תופסים תאוצה ומכוח המומנטום והתנועה, מתבססים לאט לאט בתודעה ומתחילים לשכנע גם את הלא משוכנעים, שמא ואולי יש ברעיון חיוב אטרקטיבי.

התקשורת מדווחת שברגותי הכלוא בישראל ועומד לדין בבית המשפט המחוזי בת"א, בעבירות פשע חמורות, משתתף באופן פעיל במו"מ המדיני בין ישראל והפלשתינים, על-ידי טלפונים ושליחים. ברגותי שהתחיל כמנהיג פוליטי זוטר ב"פתח", תפס גובה וחשיבות, ככל שהאינתיפאדה הלכה וגברה.

התקשורת הישראלית, נתנה לו במה מכובדת, ורדפה אחריו לקבלת תגובות והצהרות שהפכו במשך הזמן למיליטנטיות, מסיתות, פוגעות מהללות את התוקפנות, הפגיעות ביהודים, ושבח למתאבדים - אך זה לא מנע מהעיתונות להתחנף אליו ולבקש את מוצא פיו - כדי להתחכות על פגישות וראיונות בלעדיים, למען הריטינג וחיפוש אחרי כתבות בלעדיות.

במהלך האינתיפאדה הפך ברגותי למנוע המפעיל חוליות חבלה, מתאבדים וירי על אזרחי ישראל בכל אתרי הארץ - כפי שהוכיחו מסמכים ועדים שנתפסו עם כניסה לערי יש"ע ובמיוחד רמאללה מעוזו ומפקדתו צ'קים בחתימת ידו וחתימתו של עראפת, ומסמכים אחרים כמו גם עדויות של עוזריו וקציניו - הובילו את כוחות הביטחון לתפיסתו, כליאתו והעמדתו לדין - בכתב אישום מן החמורים שהיו בתחום הזה של לחימה באויב אכזרי אידיאולוגי לא מתפשר ולא מצטער על הרג אזרחים חפים מפשע.

כשהחלו השמועות להתגלגל, כי חלק מהעסקה עם הפלשתינים לפי בקשתו-דרישתו של אבו מאזן, הוא שחרורו של ברגותי, שיוסיף כביכול לכינון הסכם ויראה על רצון טוב מצד ממשלת ישראל - הזדעם ובצדק היועץ המשפטי לממשלה, שומר החותם של שלטון החוק והתנגד בצורה נמרצת לרעיון, תוך מגמה לגמדו מייד עם פריחתו.

שר המשפטים, טומי לפיד, התראיין לאחרונה בכמה אמצעי תקשורת בנושא ותשובותיו, פרט לקלישאות המקובלות שמדובר בהחלטה פוליטית - אך מבחינה משפטית שחרורו באמצע משפטו תהיה פגיעה במערכת המשפט - לא יצא נמרצות נגד הרעיון, שהרי שר המשפטים הוא קודם כל שר משפטים ורק בדרגה שניה פוליטיקאי, להבדיל משרים אחרים שם ההיפך הוא הנכון.

אמנם, בעבר הרחוק והקרוב שחררה ישראל בהחלטות פוליטיות לא מעט פושעים כבדים עם דם על הידיים והרגליים - כשחלקם חזרו לפעילות חבלנית עוינת - אם כתמורה לשבויים וחטופים ואם כמחווה למהלכים מדיניים שהיו צריכים להוליד מהלכים לקידום הרצוי שלום והדברות, דבר שלא קרה ממש במציאות.

שחרורו של האסיר השייח אחמד יאסין הוא הבולט שבהם, שבא בעקבות הפשלה של המוסד בפרשת נסיון חיסולו של אחמד משעל בירדן, ובא כדי לשחרר אנשי מוסד ובעיקר לשמור על היחסים עם המלך חוסיין מירדן.

עד היום יש עדיין רבים החושבים שנעשתה טעות, למרות האילוצים והדחיפות בהחלטה פוליטית אמיצה, שהיה צריך לקבל על אתר.
שחרורו של ברגותי עלול להביא את המערכת המשפטית והפוליטית למצב מביך, ולאותת לאוייבינו שתפיסתם כליאתם והבאתם למשפט - אינו חשוב אלא הוא בבחינת תרגיל פוליטי משפטי לצורכי רווח מדיני.

אם הרשות הפלשתינית ומנהיגיה, היו אמנם מקיימים הסכמים וחוזים - יתכן והיה מקום לחישובים של רווח והפסד בנושא, אך מאחר וההיסטוריה הקצרה הוכיחה בעליל שהנייר עליו חתמו שווה יותר מהתוכן, והאכזבות שנבעו מכך החל מהסכמי אוסלו, קמפ דיווד, שארם-א-שייך התנפצו אל המציאות ללא תוצאות - אסור להמר על שחרורו של ברגותי, אלא לאחר שיוכחו בפועל ההבטחות וקיומן.

כלומר, ניתן לדעתי, להתייחס לברגותי רק לאחר קיום ההסכם לאורך זמן, לאחר שירצה בכלא הישראלי תקופת מאסר ממושכת - וכדברי הכתוב במקורותינו "ותשקוט הארץ ארבעים שנה" כמשל ניתן יהיה לדון בבקשת חנינה לברגותי קשישא.

גם אם יובטח ששחרורו יביא להחלפתו באזרח עזאם עזאם - היושב בכלא המצרי על לא עוול בכפו, כמרגל דמה שהומצא על-ידי המודיעין המצרי ובית המשפט המצרי. אסור להתפתות את עזאם עזאם צריך לשחרר ומהר - בכל דרך אפשרית והזדמנויות מסתבר לא חסרות, כמו פרשת האוניה עם הנשק "קארין א'" - לחץ על האמריקנים והנשיא בוש, כחלק מההסדר עליו לוחצים המצרים בהתלהבות בתמיכת ירדן, שהרי החמאס, הג'האד והאחרים - מסוכנים להם לא פחות מאשר לישראל.

יש לתת יד ולחזק את היועץ המשפטי לממשלה - בתמיכתו במשפט ובשופטים - מפני פגיעה בתדמיתו ובחוסנו בארץ ובעולם.

______________

הכותב הוא עורך-דין המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.