לא פחות מחמישים מצוות מופיעות בפרשת השבוע, פרשת "קדושים" - ממוצע יוצא דופן של מצוה בכל פסוק ורבע. וזה רק מספרן של המצוות המופיעות בפרשתנו בלבד; אם נוסיף את המצוות המופיעות גם בפרשות אחרות, יהיה מספרן גבוה עוד יותר.
"רוב גופי תורה תלויין בה" - אמרו חז"ל על פרשתנו (ויקרא רבה, פרשה כ"ד). ובאותו מקור מראה ר' חייא כיצד כל עשרת הדברות מופיעות בפרשה זו, חלקן בצורה מפורשת וחלקן בצורה מרומזת. לכך יש להוסיף שורה של מצוות שהפכו לערכי יסוד: "לפני עיוור לא תתן מכשול", "ואהבת לרעך כמוך" ועוד.
אך כאשר נעיין בפרשה נראה על נקלה, שאין מכנה משותף בין המצוות. יש בה מצוות שבין אדם למקום - שבת, איסור עבודה זרה, איסורי ניאוף. יש בה מצוות שבין אדם לחברות - איסור גניבה, אהבת הגר, איסור עושק. יש בה מצוות התלויות בארץ - מתנות עניים, עורלה. יש בה מצוות מסדרי המשפט - איסור שבועת שקר, איסור עשיית עוול.
יתרה מזו: גם הסדר בו מובאות המצוות, נראה חסר כל ארגון והיגיון. הנה, לדוגמא בלבד, נושאי המצוות בחמשת הפסוקים הראשונים של הפרשה: קדושה, מורא אב ואם, שמירת שבת, איסור עבודת אלילים, קורבנות. גם בין אדם למקום, גם בין אדם לחברו, גם מצוות תמידיות, גם מצוות התלויות במקדש. הכיצד?
ר' דוד הופמן מנסה למצוא חוקיות כלשהי, ולדבריו פרק י"ט של ספר ויקרא (שהוא רובו של פרשת קדושים) מחולק ל-15 פסקאות המחולקות שוב לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה מורכבת משלוש פסקאות, השנייה מחמש, והשלישית - משבע פסקאות. בין קבוצה לקבוצה הוכנסה פיסקת-משנה קצרה יותר. הקבוצה הראשונה היא הפתיחה; אחריה באות מצוות שאין אדם לחברו; ולבסוף - המצוות שאינן מובנות בשכל האנושי ("חוקים").
אך גם הסברו של הרב הופמן אינו נותן מענה מלא. הוא עצמו מודע לכך שבקבוצה השלישית שוב יש מצוות שבין אדם לחברו ואף מנסה לתרץ זאת בצורה דחוקה (לטענתו, גם מצוות אלו - היחס לגר והיושר במו"מ - הן בעלות "אופי של חוקות"; קשה לקבל את הדברים).
פרט לכך, הרב הופמן אינו מסביר כיצד משתלב בהמשך פרק כ', העוסק באיסור עבודת אלילים, איסור קללת הורים ובאיסורי עריות. גם כאן אין שום סדר ניכר לעין, והחיבור לפרק י"ט אינו מובן כלל.
פרופ' נחמה ליבוביץ המנוחה, אשר ניסתה להתמודד גם היא עם השאלה, מסכמת כך: "קשה מאוד למצוא מה הוא הסדר שלפיו סודרו המצוות וכיצד מתחברים הדברים ולמה הושמו אלה בצד אלה. ונלאו פרשנים למצוא סדר ושיטתיות בהבאתם. ושמא יש לומר, שלא רצתה התורה לערוך אותם באיזו שיטה הגיונית ולסווגם סיווג מסוים, כדי שלא נאמר: הקודם במקום - קודם בחשיבות. ורק זעיר פה זעיר שם אפשר לראות איזו סיבה לסמיכות פסוקים, ואפשר להוציא מסקנה ממיקומה של אותה מצוה בתוך הפרק כולו".
הסבר אפשרי
כבר אמרנו בעבר, כי התורה היא ספר מוסר שמטרתו לשפר את נפשו של האדם ההולך בדרכה. כדי להשיג יעד זה, נוקטת התורה בשני אמצעים עיקריים: ציוויים וסיפוריים. שני אלו מתחלקים שוב לשני סוגים: עשה ואל תעשה. יש מצוות לביצוע ויש מצוות לאיסור; יש סיפורים המלמדים מוסר השכל ויש סיפורים המלמדים ממה להתרחק.
התורה משתמשת באמצעים שונים אלו, לא רק משום שהחוכמה האלוקית יודעת כיצד תפעל כל "תרופה" כזו על הנפש. התורה עושה זאת גם כדי לגוון את פניותיה אלינו ולמשוך את תשומת ליבנו. אילו היתה התורה כולה ספר מצוות או ספר סיפורים - היה הקורא מתעייף ומשתעמם. לכן שתי סוגות אלו שלובות זו בזו.
כחלק מאותה מטרה דידקטית, משתמשת התורה גם בגיוון של צורת ההגשה. לעיתים הדברים נאמרים במפורש ובצורה הברורה ביותר, ולעיתים הם רק נרמזים ובכך שולחת אותנו התורה שבכתב אל התורה שבעל-פה לקבלת פירוט והסברים.
"לא תעשה לך פסל וכל תמונה" - איסור ברור ונחרץ. "לא תרצח" - איסור מובן וחד. אך "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" - מהו? רק עיון מעמיק והתורה שבעל-פה מסבירים את מצות תפילין. וכך יש עוד מאות דוגמאות לאורכה ולרוחבה של התורה.
מאותה סיבה, גופי התורה עליהם מדבר ר' חייא כמופיעים בפרשת השבוע שלפנינו, נזכרים חלקם בצורה ישירה וחלקם רק בצורה עקיפה. "אני ה' אלקיכם" מקביל בבירור ל"אנכי ה' אלקיך", ואילו "את שבתותי תשמורו" הוא המקבילה ל"זכור את יום השבת לקדשו". אך הרבה פחות גלוי לעין ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא המקבילה ל"לא תחמוד". שוב מחייבת אותנו התורה לעצור, לחשוב, להתבונן ולהגיע למסקנות.
זוהי גם הסיבה לאותו "בלגן" לכאורה בהבאת המצוות בפרשתנו, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה. התורה מעבירה לנו בדרך זו מסר בעל חשיבות עליונה: כל המצוות כולן הן חלק בלתי נפרד מדרך היהדות. אי-אפשר לבוא ולהוציא חטיבה אחת ולומר: תהיה זו יהדות לייט, יהדות קלה יותר לביצוע.
לא ולא. הוצאה של חטיבה אחת או אפילו של מצוה אחת, פוגעת בצורה אנושה במבנה כולו. משל למה הדבר דומה? לסלט המכיל עגבניות, מלפפונים, פלפלים, חסות ורכיבים נוספים, שכולם נקצצו דק-דק עד שהפכו לסלט משובח. טול רכיב אחד - ופגמת את הסלט כולו.
נכון שבחלק המכריע של פרשותיה, מציגה התורה מצוות בחטיבות ענייניות סדורות וברורות. הדבר מובן, כי התורה היא ספר לקיום מעשי, ולכן היא רוצה להיות בהירה ומסודרת. אך התורה נטלה כמה פרשות - ו"קדושים" היא הבולטת ביותר ביניהן - ובכוונה כללה בהן מצוות מכל הבא ליד, מכל הסוגים, לכל הזמנים ולכל המקומות. ובכוונה גם הקפידה התורה שלא לסדר מצוות אלו בסדר נושאי מסוים.
אומרת לנו התורה: הראיתם כיצד כל המצוות מופיעות יחדיו בפרשת "קדושים"? מכאן צאו ולימדו על כל הפרשות, גם אלו המוקדשות לנושאים מוגדרים: שהכל הוא חטיבה אחת שלמה, הכל חייב לבוא במשולב, לא תוכל להיות יהודי טוב ואדם מוסרי אם תתחיל להוציא רכיבים.
