סוריה ולבנון

לאור הכרזותיה הרשמיות של ארה"ב, המגובות בראיות חזותיות יוצאות מן הכלל, אין ספק כי בתקיפת חיל האוויר הישראלי בליל ה-6 בספטמבר 2007 הושמד בניין של כור גרעיני. יש השלכות מדיניות וצבאיות רבות הן לגבי העובדות עצמן והן לגבי אופן חשיפתן. עם זאת, אחת התוצאות ארוכות הטווח היא ההשפעה של הגילויים על משטר אי ההפצה של נשק גרעיני בכלל ועל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בפרט.

מה גילה המידע החדש? הוא גילה כי המתקן שהושמד היה כור גרעיני, ככל הנראה עדיין בשלבי בניה; כי הכור היה דומה לכור הצפון-קוריאני ביונגביון (Yongbion) שהפיק פלוטוניום (אשר שימש לאחר מכן בניסוי של פיצוץ גרעיני תת-קרקעי); וכי סוריה, למרות התחייבויותיה לאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני (NPT), הסתירה את עצם קיומו ואת מטרתו של המתקן והכחישה שוב ושוב את העובדות בפני העולם ובפני סבא"א.

זה זמן רב מנסה סוריה לרכוש כור גרעיני מכמה מקורות. היא ביקשה לרכוש כור-מחקר מארגנטינה באמצע שנות ה-90', אולם הניסיון נכשל כאשר שר החוץ הארגנטיני הודיע לסוריה כי ארצו לא תמכור כור גרעיני לסוריה אלא אם תחתום סוריה על הסכם שלום עם ישראל. סוריה ניסתה, לאחר מכן, ללא הצלחה, לרכוש כור מרוסיה. ככל הנראה, סיכמה סוריה לאחר מכן עסקה חשאית עם צפון-קוריאה לבניית כור כמו זה הנמצא ביונגביון, בסוריה. היקף המעורבות הצפון קוריאנית אינה ידועה עדיין בפומבי ואינה רלוונטית כל כך, מלבד העובדה כי צפון קוריאה פעלה תוך הפרה של התחייבויותיה לפי האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT).

אין כמעט ספק לגבי מטרתו של הכור ביש-המזל. אילו נועד באמת לצורכי שלום, הייתה סוריה מצהירה עליו בפני סבא"א. נוסף על כך, הכחשותיה החוזרות ונשנות של סוריה מעניקות אמינות לטענות כי הכור היה חלק מתוכנית חשאית לפיתוח אמצעי לחימה. יתרה מזאת, סוריה פעלה במהירות מדהימה כשגילחה את המתקן ההרוס ומקימה מתקן צבאי כביכול על היסודות הישנים, תוך שהיא מונעת מחוקרים כלשהם כמעט כל אפשרות לגלות את מטרתו המקורית של האתר.

חמש מבין המדינות החברות באמנה לאי הפצת נשק גרעיני הפרו באופן חמור את התחייבויותיהן לאמנה, והן: עירק, צפון קוריאה, אירן, סוריה, ולוב. הפרויקט של עירק הגיע לקצו כתוצאה ממלחמת המפרץ ב-1991. לוב הסכימה לוותר על תוכניתה הגרעינית, קרוב לוודאי כתוצאה מן הפלישה האמריקנית לעירק והפלת סדאם חוסיין ב-2003. ייתכן מאוד ששלוש המדינות הנותרות מנהלות פעילויות בלתי חוקיות המיועדות לייצור נשק גרעיני. צפון קוריאה חשודה זה זמן רב בקיום פרויקט סודי של העשרת אורניום. לאירן יש תוכנית קיימת לפיתוח נשק גרעיני ואין כל ערובה כי סוריה אינה צועדת באותה דרך, לאור השמועות על הקשר עם המדען הפקיסטני א.ק. חאן, מפיץ הנשק הגרעיני הגדול מכולם.

משטר אי-ההפצה של נשק גרעיני ספג מהלומה נוספת עם חשיפת עוונותיה של סוריה. היקף הנזק ייוודע רק במשך הזמן, והסיכויים לעתיד טעונים דיון מפורט הרבה יותר. מכל מקום, אם לא יהיה שינוי ממשי באופן הפיקוח והיישום של המשטר, ואם ועדת ההכנה של ה-NPT והכנסים לבחינת האמנה ימשיכו לעסוק בסוגיות משניות, המצב רק ימשיך וידרדר.

תגובתה של סבא"א למידע שהגיע מן התדריך של הקונגרס הייתה מדהימה. ידיעה של "אסושייטד פרס" ציטטה את סבא"א: "המנהל הכללי רואה את השימוש החד-צדדי בכוח על-ידי ישראל כמערער את התהליך הראוי של אימות שהוא לב ליבו של משטר אי הפצת הנשק הגרעיני". ונוסף על כך "המנהל הכללי מצטער על העובדה, כי מידע זה לא ניתן לסוכנות [על-ידי ארה"ב] בעוד מועד, בהתאם לתחומי האחריות של הסוכנות על-פי האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, כדי לאפשר לסוכנות לאמת את מהימנות המידע ולבסס את העובדות".

בנוגע להכרזות אלה, יש לציין ראשית כל כי אימות אינו תחליף לחיסול הכור, אשר סילק את הפוטנציאל ואת הסכנה של ייצור פלוטוניום. שנית, יש לשאול מה עלול היה באמת לקרות אילו העובדות היו מאומתות על-ידי עריכת ביקורות? לאור התקדימים ההיסטוריים, מנכ"ל סבא"א היה ודאי מצטער על העובדה כי הכור לא הוצהר בעוד מועד, היה מקבל את הבטחות הסורים כי מעתה ואילך הכור יפוקח כראוי והיה מכריז כי לסוריה קיימת זכות לבנות ולהפעיל כור גרעיני, כל עוד הכור מפוקח.

מכל מקום, לא היה ביכולתה של סבא"א למנוע את המשך בנייתו ולאחר מכן את הפעלתו של הכור, דבר שהיה מוביל לפוטנציאל של ייצור פלוטוניום, כפי שהומחש על-ידי אחיו של הכור הסורי - הכור ביונגביון. קל להבין את זעמו של המנכ"ל - הוא ודאי לא היה שותף בשלב כלשהו בתהליך קבלת ההחלטה שקדם להפצצה. עתה, סוריה אותתה כי תהיה מוכנה לאפשר לסבא"א לחפש אחר האמת. זהו מצב של "אין ניצחון" עבור סוריה אם הפקחים יגלו את שרידי הכור הגרעיני. זהו מצב של "הפסד" לסבא"א אם פקחיה לא יגלו שרידים אלה.

אין מנוס מן המסקנה כי סבא"א נכשלת באופן מתמיד במשימותיה, בעיקר בעירק, באירן ובסוריה. סבא"א הקימה ארגון נרחב, הכולל מחלקת מידע, שהינה למעשה מחלקת מודיעין, במסגרת המשרד שלה לאבטחה. המקרה הסורי ממחיש בבירור כי המחלקה נכשלה במשימתה. אין צורך במחלקה כזו אם המנכ"ל מכריז כי עליו להסתמך על מידע חיצוני והוא מגנה את המדינות החברות על שאינן מספקות את המידע בעוד מועד.

זה עשוי להיות הזמן הראוי למועצת המנהלים (BOG) של סבא"א לשקול פיקוח יסודי הדוק יותר על פעולתו של ארגון זה. עם זאת, לאור המציאות הפוליטית, ספק רב אם מועצת המנהלים של סבא"א אכן תעשה זאת.