|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בכל פינה הרעידו זיקוקי הדינור את השמים. בשמונה ערים בארץ לקחו את הקונספט 1,000 צעדים קדימה. אלפי קילוואט של חשמל, אלפי ליטרים של דלק, נפט, גז ותוצרי לוואי אחרים. מה המשמעות של כל זה כנזק לאיכות הסביבה? כל בר דעת, גם אם לא מעורה מדי בנושא, מבין שהרבה. הרבה מאוד. הרבה מדיי. וכל זה למה?
|
יש משהו מאוד מנחם בנוסטלגיה. טקס הדלקת המשואות, פומפוזי ככל שיהיה, הוא בשבילי ילדות. סימן שאוטוטו יוצאים לחגוג בבימות הבידור ולנשנש צמר גפן מתוק. יום העצמאות הוא כולו יום נוסטלגי, שמשרה ביטחון. הידיעה שלא משנה מה יקרה, בשעה 11 למחרת, יתקיים חידון התנ"ך העולמי ובשמונה בערב יוענקו פרסי ישראל, מעבירה, לפחות אצלי, את התחושה שיהיה בסדר. אז מה אם היום, ממרומי גילי ובגרותי, אני יודעת שלא כך הדבר. ביום העצמאות אני חוזרת להיות ילדה שציונות והיסטוריה מוחדרים בעירוי של פלאפל ופטישי פלסטיק, הישאר לתוך התודעה שלה.
מה שלא מנחם בכל זה, דווקא ממרומי בגרותי, הוא העובדה שכמוני, כנראה, נגועים כולם, בני ה-60 כבני ה-20, באותה מחלה. אנחנו מתרפסים בפני הנוסטלגיה. לא נותנים למציאות לבלבל אותנו עם העובדות.
איכות הסביבה מעסיקה אותנו בפיקים. כשיש איזה שהוא מיזם בינ"ל ואחד השרים בממשלה או ראש עיר מחליט לתפוס עליו טרמפ וכמה כותרות, המדינה נרעשת. כולנו התייצבנו לפני מספר שבועות, צופים בחושך, בכתבי הצבע בערוצי החדשות המשדרים ממשרדי חברת החשמל, ומתעדים כיצד צונח לו פתאום הגרף. מתעדים את הפלא. העם נשמע. היתה אחידות. הצלחנו לגרום להעלאת המודעות. כך לפחות הם טוענים, משכנעים את עצמם, כשהם מנסים לשכנע אותנו.
באותו ערב התגאו הרבה מאוד בעלי בנייני עסקים וארגונים גדולים במעורבות שלהם ובתמיכה הבלתי מסויגת במטרה הכל כך צודקת. אותם בעלי בניינים וארגונים גדולים כנראה חשבו ששעה אחת בשנה מספיקה כדי להציל את כדור הארץ וכדי לפצות עליה, צריך יומיים לפני יום העצמאות לתלות מאות נורות מראשי הבניינים ולהדליק אותן, למען יראו כולם, כמה יפים הם צבעי הדגל שלנו. נס, חברת ה-IT מעתידים, שמביאה החודש לארץ את אל גור, כנראה רק ראתה את סרטו אבל טרם הפנימה את המסר, כי אחרת אי אפשר להסביר את מאות הנורות בלבן וכחול שתלתה על בניינה.
ערב יום העצמאות. בכל פינה הרעידו זיקוקי הדינור את השמים. בשמונה ערים בארץ לקחו את הקונספט 1000 צעדים קדימה. אלפי קילוואט של חשמל, אלפי ליטרים של דלק, נפט, גז ותוצרי לוואי אחרים. מה המשמעות של כל זה כנזק לאיכות הסביבה? כל בר דעת, גם אם לא מעורה מדיי בנושא, מבין שהרבה. הרבה מאוד. הרבה מדיי. וכל זה למה? כי בלי זיקוקים אין נוסטלגיה. בלי זיקוקים אנחנו עם בלי מסורת. בלי זיקוקים אנחנו לא יכולים לחגוג, האות של אל"מ במיל דוד רוקני, לא מספיק.
איפה היו אותם כתבים? אותם עיתונאים נשכנים, אסרטיביים, ידענים? מי העלים אותם? מי הרשה להם לצאת דווקא עכשיו לחופש? איך לא נשמעה אפילו לא מילת ביקורת אחת על מה שצפוי? ההסכמה שבשתיקה היא הנוראית. השרה רוחמה החליטה שבמשמרת שלה הזיקוקים יהיו יותר גדולים ויותר חדים ויותר ויותר, ואנחנו כולנו עומדים מהצד, הלסתות שלנו שמוטות עד הקרקע, נפעמים מהנס הזה שרחקה לנו ושותקים. נכון. זה היה מחזה מרהיב. מאוד. גם זיקוקים הם נוסטלגיה. אבל באיזה מחיר?
הערת אגב, באותו הנושא, מוטב לה לנאוה ברק, שדואגת כל כך לנוער במצוקה, לבקש ממשרד הפרסום שלה להמציא רעיון יצירתי חדש. אחרי הכל, מקודשת המטרה של דגל האורות ככל שתהיה, הנזק הסביבתי שהוא יוצר, הופך תינוקות רכים היום, לנערים ובוגרים שיסבלו בעוד מס' שנים ממצוקה גדולה לא פחות.
|
| תאריך:
|
14/05/2008
|
|
|
עודכן:
|
14/05/2008
|
|
עינת מירון
|
|
על-פי עמדה חדשה של רשות המיסים עליה הוכרז לאחרונה תיושם הוראת ביצוע מחמירה בנושא פחת מפברואר 2007 אך ורק ממועד פרסומה ואילך. חשיבות ההנחייה היא בהכרה של רשות המיסים באינטרס ההסתמכות של הנישומים על הוראות מקצועיות.
|
|
|
|
|
פנים רבות למשבר הנוכחי בלבנון ואת החשובות שבהן סיקר צבי מזאל בבלוג "התחזקות החיזבאללה בלבנון - שעת מבחן לקהילייה הבינלאומית". כהשלמה לניתוח של מזאל, ראוי לתת את הדעת להיבט נוסף הקשור בדרך הפיכתו של חיזבאללה לאיום מבית על הסדר הפנימי בלבנון.
|
|
|
|
|
כמו קאטו הזקן, שוב ושוב חוזר הפרופסור יחזקאל דרור על אותו המסר: "אין מדינה דמוקרטית אחרת שבה טיב הממשל קריטי לעתיד כבישראל, וטיב הממשל תלוי רבות בתפקודו של ראש הממשלה" (ידיעות-אחרונות / 12.5.08). בפברואר הוא כתב: "מאחר שהאחריות העליונה להבטחת עתיד המדינה מוטלת על הדרג המדיני, הרי שהבטחת טיבו של דרג זה, היא משימה עיקרית של הציבור והמערכת הפוליטית" (הארץ / 8.2.08). עוד ציטוט מאותו מאמר: "מכאן החשיבות הקריטית להחלטות הציבור במי לבחור כמנהיגים". חודש וחצי אחרי, התראיין הפרופ' בערוץ 10, וזה מה שאמר: "אין מדינה דמוקרטית בעולם שבה טיב הממשלה כל כך חשוב" (לונדון וקירשנבאום / 31.3.08).
|
|
|
|
|
פגשתי לראשונה את בני גאון בספטמבר 2002, במסדרונות האגודה למלחמה בסרטן, כאשר מוניתי לדוברת. בני גאון, שימש כבר אז כנשיא האגודה למלחמה בסרטן והשתתף בכל ישיבות הועד המנהל, תפקיד אשר מילא עד יומו האחרון. יצא לי לפגוש אותו עוד מספר רב של פעמים, אולם רק בחודש מרץ 2004 כעבור כשנתיים, זכיתי להכיר אותו באמת. זה היה בטקס הסיום השנתי של מבצע הקש בדלת. טקס שבו מעלים מידי שנה על נס את פועלם של מתנדבי האגודה למלחמה בסרטן אשר הובילו מגוון פעילויות למען גיוס הכספים, במהלך מבצע ההתרמה.
|
|
|
|
|
רק סופר מדע בדיוני יכול היה לתת את הכיסוי הספרותי הנכון למה שקרוי "בעיית הפליטים הערביים", עשרות שנים מחדירים הערבים את הבדיה נטולת השחר על מקורותיה של בעיית הפליטים, עד שאפילו חלק מהישראלים, כבר הסכימו לקבל כמוסכמה את השקר שכאילו היהודים פתחו בהתקפה על הערבים השלווים שוחרי השלום, גירשו אותם, וכך הקימו את מדינת ישראל, כמה גורשו על-פי גרסת הערבים? ובכן... כל מספר תופס, מיליון, שנים עשר מיליון, הצדק מחייב שיוחזרו הפליטים לבתיהם, ועד אז חייב העולם... כלומר, כל העולם פרט לערבים, לדאוג להחזקתם.
|
|
|
|
|
