"מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו ייצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו מיתה או מאסר עולם", ציטט אריה אלדד בכנסת את סעיף 97(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977, ומייד רעשה הארץ משאגת הצבועים, בין השאר מפני שבג"צ כבר אמר את דברו בעניין כשניסו להחיל את הסעיף על רבין אחרי הסכמי אוסלו.
יכולתי להגיד "אז אמר", מפני שהוא גם "אמר את דברו" בערעורים על חוק פינוי- פיצוי ובפס"ד קעאדן, למשל, אבל זה ויכוח אחר. בכל אופן, צריך להיות ברור לכל אחד מהשואגים הצבועים, חברי הכנסת בעבר ובהווה, כולל הנשיא וכולל מיכאל איתן וזבולון אורלב: הסמכות שהפקיע אהרן ברק לטובת בג"צ (וכך-לטובתו אישית) לבצע פרשנות משפטית נרחבת ולבטל חוקים איננה מובנת מאליה, איננה מקובלת לפחות על כמחצית אזרחי ישראל וכל עוד לא נקבעה בחוקה-חוקי הכנסת גוברים עליה. כך - למרות זעקות השבר של בג"צ עצמו ושל "להקת המעודדות" שלו בכנסת ובתקשורת. תשאלו את פרופסור גביזון: בגלל עמדתה זו פסל אותה "הכהן הגדול" של בג"צ מלכהן בבית המשפט העליון בנימוק הדמוקרטי והמידתי למהדרין ש"יש לה אג'נדה" (כאילו ש"אג'נדה" זו צרעת וכאילו שלו לא הייתה "אג'נדה").
כך או כך, הסעיף הנ"ל עוסק במעשים שתוצאתם שינוי בריבונות על טריטוריה. יכולים להביא לכך רק כאלה שיכולים לעשות דיספוזיציה בטריטוריה, ואלה מתחלקים ל-3: אזרח שתפס את השלטון בכוח, אזרח שמחזיק בו כחוק ולובש מדים שמחזיק בטריטוריה, בין כחוק ובין בניגוד לו. כך או כך, ברור שלא בבוזגלו עסקינן: לא מדובר במישהו עם גרב על הפנים ששוטר מקוף תפס אותו "על חם" כשהוא מעביר בחשכת הלילה למאן דהוא חתיכת טריטוריה.
בג"צ קבע בזמנו שהחוק הזה איננו חל על ראש ממשלה לגיטימי אלא שהוא לא טרח להסביר על מי הוא כן חל אם לא על ראש ממשלה כזה, כנראה משום שעל-פי לשון החוק אין כזה בנמצא. לעומת זאת, כל אזרח בעל ציון "עובר" בהבנת הנקרא מסתובב מאז עם התחושה שבג"צ, ובכללו מנחם אלון, נתן ידו להוטנטוטיזציה של חוק העונשין רק כדי להציל את רבין ממאסר עולם. ואמנם, מאז הפליא בג"צ במכותיו על שלטון החוק כהנה וכהנה עד שההיא כמעט נשכחה, בבחינת "חדש מפני ישן תוציאו".
כאשר חבר ועדת ביקורת המדינה מן הימין מדווח לכנסת על פנייה שלו ליועץ המשפטי ומצטט את החוק שנעבר לכאורה מתנפלת עליו כל עדת הצבועים בזעקות "מסית לרצח". לעומת זאת, כאשר חבר הכנסת בשארה מדבר בכנסת ישראל על "מדינת כל אזרחיה" ולמחרת קם ונוסע לדמשק ומתחבק עם טרוריסטים עולה לשמיים נחרתם הצדקנית של אותם צבועים בעניין חופש הביטוי וחסינות חברי הכנסת. אילו באמת דאגו הללו לשלטון החוק ולמילוי תפקידם באמונה היו דנים במחיקת הסעיף הזה מספר החוקים ואולי גם מוחקים אותו. בנסיבות הללו התגוללותם על אלדד היא בחינת "טובל ושרץ בידו", ועולה על כולם הנשיא, שהיה חבר כנסת כשאלדד עוד היה בגן ילדים.
אלה נבחריך, עם ישראל: הם הרוויחו עבורך את אולמרט ואת פרס ביושר מפני שאתה בחרת בהם ומפני שאתה מניח להם לסיים קדנציה. כשתקבל בראש מלחמה נוספת לא תזדקק לשום וינוגרד: הבט בראי ותראה את האשם.
