בחצר פנימית יפהפיה, שעדיין נותרה לפליטה משאריותיה ההולכות וכלות של תל אביב הקטנה, ממוקמת מסעדת "סטפן בראון" (אלנבי 99). בגאווה נוסטלגית היא מנציחה את שמו של מי שהיה פעם גם פרוון מיתולוגי, שהלביש את מיטב נשות החברה האופנתיות, וגם אנין-טעם בשדה הקולינריה.
פינת החמד הגסטרונומית מתנהלת באווירה שלווה ונונשלנטית, מנותקת כליל מן הרחוב המפויח והסואן שמסביב, כאילו הייתה עולם בפני עצמו. המסעדה מעוצבת, לתפארת, במרצפות מעוטרות-פסיפס, במראות גדולות, נוסח הימים ההם, ובתצלומים אמנותיים של איש שהיה ואיננו עוד. מלבד שני חדרי המסעדה המרווחים, מקדמת את באיה גם גינה מוצלת, עטורת פרחים, כשכל אלה מאכלסים שולחנות-סועדים רבים ובר לתפארת.
כמסעדת-גריל לכל דבר, מזוהה המטבח של "סטפן בראון" בבשרים המיוחדים שלו, בעיקר בצלייה על פחמים. אלה מוגשים כולם ללא תבשילי-קדרה מהבילים וללא רטבים כבדים. לעומת זאת הם מצטיינים במלח, בפלפל ובניחוח-גחלים. התפריט המגוון מציע, בצד הבשרים, גם סלטים קטנים, המקובלים כל כך במחוזות צליית הבשר על האש.
כמנה ראשונה הלכנו על מרק החרירה המרוקאי, המכיל נתחים קטנים ועסיסיים של בשר-בקר, גרגרי-חומוס נימוחים ואטריות דקיקות, עם טעם חמצמץ וגדוש בכוסברה. בצדו הוגש סלט, שהורכב מעלי חסה, עגבניות-שרי, פטריות וגרעיני חמניות. בת הזוג בחרה בחציל קלוי בצנובר, עם עלי זעתר. שתי המנות ערבו מאוד לחיכנו.
עינוגי בשר
כמנה עיקרית הזמנתי כבד על הגריל, שהיה מלווה בתפוחי-אדמה ננסיים בתנור ובשפע של בצלים - מנה גדושה כדבעי. בת הזוג הימרה על רביעיית נקניקיות-טלה, תמירות ודקות-גיזרה. הן נהנו מחריפות קלה, הפגינו מרקם מחוספס משהו, וחשפו שפע של טעמים פיקנטיים.
בשולחן הסמוך התענגו החברים על סטייק האנטרקוט, רחב ההיקף - מנה נדיבה למדי של בשר, וגם על קבב הטלה השחום והנימוח בפה. כל נתחי הבשר הוגשו על מצע של עלים ירוקים לא-מתובלים, כשלצדם תפוחי-אדמה גמדיים מן התנור.
בפרק הקינוחים התענגנו על המלבי עשיר הטעם ועל פרפה החלבה הטעים. שני אלה לוו באספרסו כפול, שהצטיין בניחוח-ארומה נפלא, ובתה מהביל. על מחיר הארוחה העסקית, בת שלוש המנות לשניים, שילמנו 200 שקל, שכללו גם תשר של 20 שקלים.
השירות היה לעילא ולעילא, וכך גם השירותים המצוחצחים, שאף כי כבר השיבה של תל אביב הקטנה כבר זרקה בהם - עדיין לא נס ליחם. ומלבד האוכל המשובח, "סטפן בראון" הוא מקום אידיאלי לשיחת-רעים להתרועע, בלא המיית שאון העיר שמבחוץ, ובלא המוזיקה הרועשת, המלווה את המסעדות שמסביב.
