המפגש האימתני עם הצפע

אחת הצרות המתרגשות עלינו עם בוא הקיץ, היא מכת נחשי הצפע, העלולים לרחוש בכל חלקה טובה. כבר עם גל החום הראשון הם מאיימים להגיח ממחילות מעמקי האדמה, העוטפת וסוככת עליהם במרוצת החורף הקר. או אז הם יימצאו בשדה הפתוח, בגינת הבית, ואפילו בקומה העליונה של בניין המגורים.

אמנם מדובר בחיה מוגנת, המבכרת להתעסק עם עכברים ולא עם בני אדם, אבל מפגש איתה עלול להסתיים במוות, אם לא נוקטים באמצעי הזהירות הדרושים, כפי שאירע בעצם הימים האלה.

בישראל מצויים 41 סוגי נחשים, כשרק תשעה מהם ארסיים. המסוכן והנפוץ ביניהם הוא הצפע הארץ ישראלי המצוי, השורץ באיזורים צפופים במיוחד, בישובים חקלאיים, אבל גם בעיר, כמו הרצלייה למשל, שיש בה שדות פתוחים לרוב.


כך תזהו

סימני הזיהוי: אורכו נע בין 135 ל-160 ס"מ, גופו גדול ועבה ומסתיים בפיסת-זנב קצרה ודקה. הקשקשים העוטפים את גופו מעניקים לו מראה מחוספס. ראשו משולש ונבדל מהצוואר ועליו, בצבע חום-כהה, משורטטת האות "וי" בצורה הפוכה. ראשו הרחב מכיל את בלוטות הארס הגדולות שלו. עיניו עגולות ואישוניו צרים ומאונכים כעיני חתול. ראייתו לקוייה והוא חרש לחלוטין. צבעו חום-צהבהב ולאורך גבו נמשך פס עקלתון רחב בצבע חום-כהה, או פס בזיגזג של מעויינים מחוברים. בצידי גופו כתמים חומים וצהובים, או חומים וכתומים. הוא אינו תוקף את האדם, אבל מזהיר אותו בנשיפת-אוויר חזקה כל אימת שהוא נתקל בו. רק דריכה עליו או מעבר בקירבתו, במרחק של פחות מחצי מטר, יגרום לו להכיש.

הצפע פעיל במיוחד מרדת החשיכה ועד לשעות הקטנות של הלילה, אבל הוא עלול להיות פעיל גם ביום, למשל בתוך מחסן אפל וקריר, כאשר יש בו פעילות של מכרסמים. רבים אינם מודעים לכך שהצפע, כמו כל נחש, ירא מבני-אדם וחומק מהם ככל שניתן לו. הוא יכיש רק אם יופתע, או כשיחוש עצמו מאויים.


אמצעי מניעה

כדי להימנע מעימות ישיר עם הצפע, מומלץ שלא להלך יחפים מחוץ לבית, להימנע מנעילת סנדלים בתוך סבך, לא לדחוף ידיים לבור באדמה, לנקיק של סלע ומתחת לאבן. למי שבכל זאת נתקל בצפע, מומלץ שלא להתגרות בו, לא לגלות סימני פאניקה, לא לעשות תנועות פתאומיות ולא, חלילה, לנסות לתפסו. המסר החד-משמעי הוא: לתת לו לברוח ואז הוא, אכן, יברח.

למי שבכל זאת הוכש על-ידי הצפע, מומלץ להימנע מתנועה מיותרת, כדי שלא להמריץ מדי את מחזור הדם; לא לקבע את האיבר הנגוע ולא לחסום אותו ואת כלי הדם הסמוכים, לא לשאוב את הארס או לשים קרח על מקום ההכשה, לא לטלטל את הנפגע, ולהחישו לבית החולים הקרוב, שבו כבר מצוי הנסיוב המושיע.

מי שאינו מיומן או מסוגל להתמודד עם ההכשה - כדאי שיזעיק אחד מעשרות לוכדי הנחשים המצויים בארץ. אחד מהם, בני מרום איש רעננה, שבו נעזרנו בעת צרה, יודע בחושיו המחודדים ללכוד את הצפע כהרף עין ובמיומנות רבה. היה זה כשבארון החשמל שמחוץ לדלת ביתנו הסתתר הזוחל האימתני, כשלא יכולנו להגיע אליו מבלי לפגוע במערכת החשמל של הבית.

בני, בידיו האמונות, הצליח תוך שניות, להפתיע את הצפע וללכדו חי, כשהוא לופת אותו מתחת לגרונו וחולב ממנו, תוך כך, את הארס המסוכן. זהו גם הרגע שבו חדל הצפע לסכן את הזולת.

למי שאין בידיו להגיע ללוכד-נחשים שכזה, מומלץ להחזיק חתול בקירבת הבית ולגדל אותו. החתול הוא אויבו הגדול של הנחש ויודע היטב להתמודד עימו, כשהוא זורה חול לעיניו, מטשטש אותו בכך, ולאחר מכן גם פוצע אותו וממיתו. אז, במטותא, תנו לחתול לעשות את המלאכה. הוא יעשה זאת, אינסטינקטיבית, במסירות ובחרדת-קודש במקומכם!