הדרישה שהוציאה את מזוז משלוותו

אם יש משהו המוציא את גורמי "אכיפת החוק" משלוותם הרי אלה דרישות לחקירה חיצונית של תפקודם כדי לבדוק אם לא כשלו או חלילה פעלו בניגוד לחוק. מבחינה מסוימת אפשר להבין אותם. מי רוצה שגורם חיצוני יחקור את תפקודו?

על-רקע זה יש לבחון את התפרצותו הפומבית של היועץ המשפטי לממשלה. בכנס השנתי של התנועה לאיכות השלטון, נגד השר חיים רמון התומך ביזמתו של שר המשפטים להקים ועדת חקירה ממשלתית, שתבחן את התנהלות המשטרה והפרקליטות במהלך החקירה והמשפט נגד השר רמון.

היועץ המשפטי לממשלה אומר כי מינוי ועדה כזו הוא בלתי נסבל, מהווה שבירת כלים וחציית קווים אדומים וכי בכוונתו להיאבק בכל תוקף בניסיון הזה. מני מזוז, היועץ המשפטי, כל כך כועס על ההצעה ועל התומכים בה עד שאפילו הרשה לעצמו לגלוש להתקפה אישית על השר רמון: "זה לא סוד ולא גילוי, לומר ששר בכיר שהואשם לפני שנתיים בעבירת מין והורשע, מנהל מאז מסע צלב שיטתי נגד מערכת אכיפת החוק בדרכים שונות ומגוונות, על-ידי תקיפת המערכת והצעת הצעות להגביל את סמכויותיה ותפקודה, על-ידי ניסיון לחקור אותה".

עוד אמר היועץ: כי "ועדה כזאת תהפוך את מערכת אכיפת החוק לבת ערובה של המערכת הפוליטית לזמן בלתי מוגבל, וכי מדובר בהצעה שלא מקובלת עליו. האם מתקבל על הדעת שהמערכת הפוליטית שחלק מחבריה במעמד של נחקרים, יזמו הליך חקירה נגד החוקרים שלהם." שאל היועץ?

מני מזוז יודע היטב כי אם תוקם ועדה כזו אז המערכת שהוא עומד בראשה, כמו גם מערכת החקירות של המשטרה, לא תצאנה נקיות מן הבדיקה. שני שופטים מחוזיים כבר בדקו חלק מהשתלשלות העניינים בנושא ומצאו כי הייתה שם רשלנות רבתי מצד הפרקליטות והמשטרה. עכשיו דורש שר המשפטים בתמיכת ועדת החוקה של הכנסת, להקים ועדת חקירה ממשלתית שתבדוק את כל היבטי הפרשה ותהייה בעלת סמכויות להמליץ המלצות אישיות.

תהיה זו תמימות להניח כי לשר רמון אין עניין אישי בהקמת ועדת חקירה כזו וכי כל עניינו הוא שאיפה לתיקון המערכת. אותה מידה של תמימות תהייה בההנחה כי היועץ המשפטי, פרקליט המדינה וצמרת המשטרה מתנגדים רק מנימוקים ענייניים לוועדה כזו והם מעדיפים רק מתוך שיקול ענייני בדיקה של גורם פנימי, מתוך המערכת שלהם, על בדיקה חיצונית.

תהא התוצאה של בדיקה כזו אשר תהיה ברור שלא יהיה בכוחה למחוק את הרשעתו של חיים רמון. אבל גם לא סביר שבדיקה כזו תהפוך על פניה מסקנות של שני שופטים מחוזיים שקבעו כי גורמי אכיפת החוק פישלו בגדול במקרה זה.

לכן, אולי באמת לא צריך לגרור את המערכת לעוד ועוד חקירות. אך מה שברור הוא דבר אחד: מי שתובע, ובצדק הוא תובע זאת, למצות חקירת חשדות נגד ראש ממשלה ושרים מכהנים מבלי להתחשב בזעזוע שהדבר מביא על הממשלה ומוסדות המדינה, אינו יכול לתבוע חסינות, מפני בדיקה, נגד גורמי האכיפה בנימוק שבדיקה כזו מפעילה לחץ על החוקרים. מי שטוען, ובצדק הוא טוען, בשם שלטון החוק והנוהל התקין כי יש למצות בדיקת תלונות וחשדות נגד רמי מעלה, מבלי להתחשב בערעור היציבות שלטונית שחקירות אלה גורמות, אינו יכול לטעון שאסור לחקור את החוקרים אם הועלו נגדם חשדות להתנהלות בלתי תקינה, כי זו התערבות פוליטית.

לחוקרים אין חסינות וגם לא צריכה להיות להם, כמו שאין חסינות לנשיא חסינות מפני חקירת חשדות, וכך גם לראש הממשלה לשרים ולחברי הכנסת. החסינות היחידה היא שמירה על הוראות החוק והנוהל, ונורמות של הגינות ויושר.

אמון הציבור ברשויות החוק יגבר אם אלו ימחישו שאין להן ממה לחשוש והן מוכנות לאפשר בדיקה וחקירה שלהן, אפילו על-ידי גורמים חיצוניים. גם אם היה כישלון של המערכת בפעילות מסוימת צריך להיות לה החוסן הפנימי להודות בכך, להסיק מסקנות ולתקן. כך גם יגבר בה גם אמון הציבור.

היועץ המשפטי לא צריך לצאת למלחמה נגד ההצעה, גם אם הוא משוכנע שהיא מיותרת. התנגדותו הנחרצת מחזקת את הטענות שיש למערכת מה להסתיר. זה בוודאי שאינו מגביר את אמון הציבור בה.