בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הטענה שישראל מפקירה שבויים מחוסר אכפתיות ותעלולים ציניים של פוליטיקאים היא עלילה מרושעת. עלילה שיכולה לבוא רק ממי שאין לו את האחריות או שלא אכפת לו ממנה. ישראל עושה שגיאות וטעויות אבל לא מפקירה שבויים
|
עושים טעויות אבל לא מפקירים שבויים. ישראל [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
כאשר שכנע רבין ז"ל את הקבינט לאשר את עסקת ג'יבריל מ-20/05/1985 בה שוחררו 1,187 מחבלים תמורת שלושה חיילי צה"ל, התפטר שמואל תמיר ז"ל - אז ראש צוות המו"מ - כמחאה. העסקה התגלתה כאסון לאומי בהיבטים רבים. נציין רק שלוש השלכות ישירות של העסקה. היא קבעה רף כל כך גבוהה לכל העסקות הבאות, שמלבד המוטיבציה המטורפת לחטוף עוד ועוד מחיילינו או אזרחינו, כל חטיפה הופכת מתחילתה לטראומה לאומית בלתי אפשרית. המחיר האסוני ותוצאותיו הניעו את רבין שלא לאשר את עסקת ארד מ-1987 - כשארד עוד היה חי והיה ידע מודיעיני לגביו - תמורת 400 אסירים פלשתינים, חלקם מהמסוכנים שבמחבלים. משוחררי ג'יבריל באופן ישיר רצחו כמה וכמה ישראלים ובכך הוסיפו אסון על אסון. כשנופל היום חייל בשבי האויב, מתחולל מיד מחול שדים בלתי אפשרי. הרף הגבוה של עסקת ג'יבריל, הנחישות המוצדקת של המשפחות לתחזק את מצוקתן בדעת הקהל הישראלית, התקשורת הלהוטה לכותרות - זו שלנו וזו שבשרות האויב, נוכלים ורמאים בינלאומיים, ספינים והדלפות מגמתיות מכל צד, עורכי דין שעושים לקופתם ולפרסומם האישי ואצים אלי בג"צ, ושפע של נותני עצות עם כוונות טובות - הכול מתערבב לעיסה בלתי אפשרית שיש לה שתי תוצאות וודאיות. מחיר פדיון השבויים מתייקר ואי אפשר, פשוט אי אפשר לצאת מהעיסה בשלום. אפילו ישוחררו שבויינו במחיר סביר - המחלוקת תישאר עמוקה, הנזק שיישאר עצום והחטיפה הבאה תמיד בפתח. למרות הפוליטיקה הצינית והאגו המנופח של הפוליטיקאים לא ניסה אף ראש ממשלה עד היום לעשות הון פוליטי לעצמו מחטופינו. ראש הממשלה הכושל אולמרט יכל בקלות לצבור לעצמו מעט אהדה רגעית מהחלטה על קיום עסקת רגב וגולדווסר. דווקא העובדה שהוא מהסס ונזקק לגיבוי הממשלה לצורך ההחלטה, מעידה על עומק הלבטים והייסורים של החלטה שכזו. מאז נפל רון ארד בשבי ועד עלייתו של אוסאמה בין לאדן על במת ההיסטוריה, לא הושקע מאמץ כה גדול באיתורו של אדם בודד אחד כמו המאמץ שהושקע ברון ארד. אי אפשר שלא לעשות שגיאות וטעויות, יש שפע של מחלוקות לגיטימיות ומוצדקות על הדרך הנכונה, על הפרשנות האפשרית לכל שבב מידע, על המחיר שמותר לשלם ועל הנחות היסוד שעל פיהם נוהגים. אבל אין הפקרות או הפקרה של השבוי. למרות זאת מצא אחיו של רון ארד, במצפה הילה, בעצרת במלאת שנתיים לנפילתו של גלעד שליט בשבי, אל מול קהל צעיר שהשקפת עולמו טרם התגבשה ושרחוק מלהבין את מורכבות הבעיה, להשוות את רון ארד לגלדיאטור שתפקידו היה לשעשע במשחקי מלחמה הנהגה זחוחה ואטומה ומפקירה. אביו של זכריה באומל, שנעדר מאז קרב סולטן יעקב ב-1982, תבע את המדינה על הונאה, מפני שלטענתו הסתירו ממנו מידע. מבקר המדינה קפץ על הכותרות והודיע רק לפני שבוע שהוא מתכוון לבדוק את התנהלות הממשלות בנושא שבויינו בתחום שאין בו תקנות, הוראות שעה, אלא רק שיקול דעת סובייקטיבי בתנאי אי וודאות קשים. לכל משפחות החטופים טענות על הממשלה שבאופן טבעי אחריותה רחבה הרבה יותר. הכול מצטרף לעלילה של הפקרת שבויים מתמשכת - ההיפך מהמציאות. ממשלת ישראל שוגה ושגתה בנושא השבויים, אבל אין שום מנגנון אנושי שיכול שלא לשגות במצבים כאלה. כן - לממשלת ישראל אין רק אחריות להחזרת החטופים. יש לה אחריות שאזרחי ישראל לא ישלמו בחייהם את מחיר העסקה בעתיד, שחטיפת חיילים או אזרחים לא תהיה הלהיט האולטימטיבי של הטרור, ושישראל לא תוכל להיסחט מדינית באמצעות שבויים וחטופים. בשקלול הכללי אין שום אמת מוחלטת, רק הערכות וחששות מוצדקים ואין כל מחיר - למחיר תמיד יש תיקרה למרות שיש ויכוח מה גובהה. הטענה שישראל מפקירה שבויים מחוסר אכפתיות ותעלולים ציניים של פוליטיקאים היא עלילה מרושעת. עלילה שיכולה לבוא רק ממי שאין לו את האחריות או שלא אכפת לו ממנה. ישראל עושה שגיאות וטעויות אבל לא מפקירה שבויים.
|
תאריך:
|
27/06/2008
|
|
|
עודכן:
|
27/06/2008
|
|
דני רשף
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מרק טווין
|
27/06/08 15:18
|
|
2
|
|
חץ
|
27/06/08 20:51
|
|
3
|
|
מומחה למומחים
|
28/06/08 00:14
|
|
4
|
|
א מ רול
|
28/06/08 01:50
|
|
5
|
|
בול
|
28/06/08 08:50
|
|
6
|
|
משה כ
|
28/06/08 10:00
|
|
הפתעה: מסתבר שבצה"ל המופלא שלנו - לא הכל מתחלק לשלושה חלקים.
|
|
|
מערכת היחסים בין מדינת ישראל לבין כנופיות הטרור, דומה למערכת יחסים בין אישה מוכה לבין הגבר האלים שלה. מדינת ישראל היא הצד המוכה, המושפל, הנרמס, המרומה, המבקש והמתחנן, המוותר והסולח - ואילו כנופיות הטרור, המגלמות במערכת יחסים קלינית זו את תפקיד הגבר האלים - הן בעלות התפקיד של הבריון, העבריין, עם ההצדקות שצריך כל העת לספק לפעולותיו העברייניות, להבין אותו ולהרגיעו, לרצות אותו ולהעתיר עליו כל העת בקשות להימנעותו מהאלימות, בקשות שעולות למדינת ישראל מיליארדי דולרים במצטבר - מבלי שיהיו תוצאות, מבלי שייראו תוצאות באופק; כי מאוד קשה לו, לגבר האלים, להתעשת ולרסן את עצמו.
|
|
|
אדוני ראש הממשלה, שרים נכבדים,
|
|
|
לאחר שנתיים של סבל בלתי נתפס למשפחות השבויים ולשבויים עצמם, גילתה לפתע הנהגתנו נכונות לשחרר מחבלים עם דם על הידיים.
|
|
|
נאומו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי בכנסת ישראל עורר נחת רוח שלא מן העולם הזה. איזו אהבה, איזה חום, איזו תמיכה התמוגג עם ישראל, כותרות העיתונים ממש נטפו דבש. נשיא צרפת התקבל בכנסת בחום ובאהדה ובטקס רב רושם כמיטב יכולות ההפקה המרשימות של יו"ר הכנסת דליה איציק. אחר כך נכנס אל אולם המליאה, שבו התייחס לסוגית הגרעין האירני והבהיר שדבר זה לא בא-בחשבון מבחינתה של צרפת. אחר כך הבהיר בדרמטיות שאלה הקוראים להשמדתה של ישראל ימצאו לצדם את צרפת, שתמיד תחסום את דרכם. "העם הצרפתי תמיד עמד לצד מדינת ישראל", הכריז.
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אם עד כה ראוי היה להציג את איתמר בן-גביר כעבריין לשעבר הרי שעכשיו הוא בלי לשעבר רק, לכאורה, לפי שעה
|
|
|
דרור אידר
השיח הרגשי על העסקה עם חמאס משחק לידי מנהיגיו, הששים לסכסך בינינו קובעי המדיניות חייבים להתעלם מהרעש ולהתמקד בעיקר: מניעת תמריץ לאויבינו לשחזר את 7 באוקטובר, כלומר: חיסולם
|
|
|
מנחם רהט
הגאון היהודי בסדר גודל בלתי נתפס, שזכרו הלך ונשתכח מאז פטירתו, אשר חי ומת תחת מעטה סמיך של מסתורין, חוזר בימים אלה למודעות הציבור בזכות שני מפעלי מחקר וזכרון שנחשפים עכשיו: ספר חדש...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|