צה"ל יכול להיות מקורי. אם תצמידו עין, ותביטו מקרוב אחר אופן התנהלותו בתחום ההסברה, אתם עשויים לחשוב כי תושבי ישראל מתגוררים אי שם, באיי סיישל הרחוקים או בערבות אוסטרליה. כאילו אין פיגועים, כאילו אין מחסומים, כאילו אין הסכמי רגיעה, כאילו אין איומי טרור, כאילו אין סכנה לדה-לגיטימציה בינלאומית לפעילות ישראל בשטחים. הנה לכם, פעם נוספת, מבט פנימה, לתוך "אסטרטגיית" ההסברה הישראלית.
לאחרונה, נתבקשתי על-ידי גורם מחקרי בחו"ל, העוסק בין היתר בתחום התקשורת, להכין מסמך עמדה העוקב אחר מדיניות ההסברה של ישראל באינטרנט, לרבות ביחס לאירועים הביטחוניים והמדיניים האחרונים. ניסיתי לדלות כל פרט אפשרי, במטרה להבין ולגבש עמדה באשר לשאלה: האם ישנה אסטרטגיה הסברתית, וכיצד היא באה לידי ביטוי באתרים הרשמיים של מדינת ישראל. אולי חשוב מכך: נדרשתי לשאלה כיצד מדינת ישראל מביאה לידי ביטוי את הפרות הסכם הרגיעה (תהדיאה) ע"י ארגוני הטרור.
כשלב ראשון, התחלתי את המסע באתר דובר צה"ל, המייצג למעשה את עמדת הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, באמצעות דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו. להפתעתי, לא מצאתי ולו אזכור אחד, גם לא ברמז, בהודעות דובר צה"ל הרשמיות, ואף לא במבזקים ובדיווחים בנושאי הביטחון השוטף.
אכן כן, שוב, אינכם טועים; אתר דובר צה"ל לא התייחס לחלוטין להפסקת האש עם חמאס, להוראות פתיחת האש, להיערכות צה"ל, לפתיחת מעברי הגבול לאספקת סחורות לעזה, או לסגירת המעברים כתגובה להפרות. כלום. שום דבר. אולי חמור מכך: לא הייתה כל התייחסות לשאלת ההפרות של ההסכם מצד ארגוני הטרור. זאת, אגב, למרות שהרמטכ"ל ובכירים נוספים התייחסו לנושא בתדרוכים ושיחות עם עיתונאים.
אל לשכוח: צה"ל הוא האוחז במידע המבצעי. באחריותו לפרסמו בכל אמצעי אפשרי על-מנת לקדם אינטרסים הסברתיים ישראלים. ברם, נמנע צה"ל מאיגוד הנתונים באופן פומבי, וממתן לסיוע לאלה הרוצים להגן על עמדות ישראל.
השלב הבא: משרד החוץ
במשרד החוץ, בשונה מדובר צה"ל, דווקא היו כמה התייחסויות ונתונים. דא עקא, נראה כי משרד החוץ אינו מייצר מסרי הסברה, אלא בוחר להעתיק את הנתונים המתפרסמים באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, בניהולו של ד"ר ראובן ארליך. צוותי משרד החוץ מסתפקים, אפוא, בעבודה של Copy & Paste ולא מייצרים חומרים הסברתיים. אין מסרים ברורים, אין עמדות רשמיות מטעמם.
מכאן, עולה השאלה הטבעית: מדוע נדרשים אנו לקיומו של "אגף ההסברה" במשרד החוץ, אם אין הוא מייצר הסברה גלויה, אלא רק מעתיק אותה. בפועל, אגף ההסברה - מעיד על עצמו שאין בו צורך.
ביקור באתר משרד הביטחון, מעלה שיממון מוחלט, חמור עוד יותר. דובר משרד הביטחון פרסם הודעות אחרונות אודות טקס התייחדות לזכר חללי קולה (גבעת כח) מחטיבת אלכסנדרוני, ודיווח על טקס אזכרה לציון 60 שנה לקרב בעיבדיס. בפועל, ממשיך אתר משרד הביטחון, שאף אינו כולל מנוע חיפוש בסיסי לאיתור מילות מפתח, לשמש מעין ארגון המפרסם הודעות על טקסי התייחדות לזכר חללים. אלה עיקר עידכוניו השוטפים.
בדובר צה"ל ביקשו להגיב לדברים, וטענו כי "אתר צה"ל מבטא את פעילותו של צה"ל ואינו עוסק בתחומים המשיקים לתחום המדיני". במשתמע, דובר צה"ל מאשר אפוא שהפסקת האש בין ישראל לחמאס, והפרות ההסכם מצד חמאס, כמו גם המשך שיגור רקטות הקסאם ופצצות המרגמה לעבר ישראל, אינם רלוונטיים לצה"ל.
בדובר צה"ל התקשו להסביר מדוע הם אינם מדווחים באופן מסודר אודות ההפרות של ההסכם, למרות שמדובר בפעולות טרור בעלות אופי מבצעי ברור. כמו כן, הוסיף גורם במערכת, באופן בלתי רשמי, כי "צה"ל אינו מדווח על אירועים ביטחוניים שאינם קשורים באופן ברור לצה"ל".
כך לדוגמה, הסביר מדוע סירב צה"ל להתייחס לפיגוע הטרקטור אשר הביא למותם של 3 בני אדם ולפציעתם של רבים אחרים. על-פי קו היגיון דומה, צה"ל ימשיך ויתעלם מפיגועי ירי, פיגועי התאבדות, ואירועי ביטחון נוספים, כל עוד אין בהם נפגעים מטעם כוחות הביטחון או קשר ברור לחיילי צה"ל. באשר לשאלה מדוע דיווח צה"ל בעבר, גם אם בקצרה, על פיגועים "אזרחיים", נאמר כי "לאחרונה הוחלף העורך הראשי של האתר, ומכאן שעשויה להשתנות המדיניות".
לסיכום, ניתן להיווכח בקלות, פעם נוספת, כיצד ההסברה הישראלית יורה לעצמה ברגל. ארגוני השמאל ועמיתיהם מארגוני זכויות האדם הפלשתינים, דואגים להזין את התקשורת הבינלאומית בהודעות אודות "ההפרות הישראליות להסכם הרגיעה". הם כוללים מפות, נתונים, שמות, ותאריכים.
יורים לעצמם ברגל
ניסיון פשוט להבין את עמדת ישראל לשאלת ההפרות, באה על כישלונה עוד טרם נולדה. צה"ל מסרב לדווח, משרד החוץ ממשיך להעתיק מסרי הסברה שאינם נכתבים על-ידי אנשיו, ובמשרד הביטחון, כנראה ששכחו את קיומו של עידן האינטרנט. דבריהם של בכירים במערכת, לפיהם ישנם נתונים אשר מועברים לעיתונאים זרים הפונים לגורמים הרשמיים בישראל, רק מוסיפה ומעידה על אי השתלבותה של מדינת ישראל בעידן התקשורת המודרני. כיום, השימוש באינטרנט הוא בבחינת הדרך המובילה להעביר מידע באופן מאסיבי. הוא הדרך להגיע לביתם של מיליוני בני אדם, שלא על דרך מתווכי מידע, כדוגמת העיתונאים.
בפועל, נראה כי אין כל אסטרטגיה ישראלית, ולכן היא גם לא מתורגמת לשום פעולה אופרטיבית. התנהלות זו, ממשיכה להקרין על חסרונו של מערך ההסברה הלאומי, כזה בעל סמכויות אכיפה ברורות. הלכה למעשה, אין בישראל "יד מכוונת" בתחום התקשורת, אין מסרים קבועים ואחידים, וכל וועדות החקירה שהיו בעניין, כמו כל דוחות המבקר, כולם נזרקו כלא היו.
השאלה הבלתי נמנעת היא: מדוע ממשיכה מדינת ישראל לממן גופים שלא מספקים את הסחורה המקצועית?; מדוע היא ממשיכה לתחזק את מציאות האבטלה הסמויה של פקידיה? ועל זה אמר לי חבר: "גם אני למדתי את אומנות ה-Copy & paste. אולי שישלמו גם לי משכורת חודשית?". אתם יודעים מה, אולי הוא צודק.
