ההבדל בין דאגה לילד ודמגוגיה

בעקבות המהומה הכללית והזעקת המועצה לשלום הילד, קראתי את החלטתו של שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר שעוררה רבים להשתלח בשופט ובהחלטה. כולנו הורים חרדים וקצת היסטריים, וכל מה שנתפס כמאיים על שלומם של ילדנו מעורר את החרדות הבסיסיות ביותר. רקע כזה בוודאי אינו רקע נוח להחלטה הדוחה ביצוע גזר דין של מאסר בפועל שהושת על גננת שהורשעה בהתעללות בילדים ולהחלטה שלא לאסור עליה, עד לפסק הדין בערעור, לעבוד בגן הילדים.

קראתי בעיון את החלטת השופט וראשית אני חייב להודות שלו הייתי במקומו, ספק אם היה לי את האומץ להחליט כפי שהחליט, אפילו הייתי משוכנע לגמרי כי לא נשקפת מהגננת כל סכנה. הסיבה לכך פשוטה. החלטה לאסור על הגננת לעבוד במקצועה היא ההחלטה הרגילה והבטוחה ביותר ואין ספק שתתקבל בהבנה. לעומת זאת ההחלטה שקיבל השופט, יכלה לסבך אותו רק בצרות. הביקורת עליה צפויה מאד ואם חלילה תתרחש תקלה בגן בו תעבוד הגננת, או שיימצא הורה שיחשוב כך, תופנה אצבע מאשימה כלפי השופט שיוחזק אחראי למה שהתרחש.

החלטות שיפוטיות מעין אלו תמיד כרוכות בלבטים ובסיכונים. מסוכן שלא להוציא באופן אוטומטי צו הרחקה של בן זוג שקיים כלפיו חשש להתנהגות אלימה. מסוכן תמיד לשחרר עבריין בעבירה חמורה עד תום ההליכים. ההליך השיפוטי חייב תמיד לאזן בין סיכונים שונים ולנסות לאזן בין זכויות ואינטרסים מנוגדים. אי אפשר לאמץ קו פעולה של ביטחון מוחלט, לא בחיים האישיים שלנו ולא בהחלטות שיפוטיות.

כפי שהבנתי מההחלטה, הגננת עליה מדובר המשיכה בעבודתה גם לאחר שהוגש כתב אישום בעת שהכל ידעו על החשדות המיוחסים לה במשך למעלה מ-4 שנים, ללא שהופנתה כלפיה תלונה אחת. אין לה עבר פלילי ובוודאי שהיא מעוניינת להצליח בערעור ולא סביר שתעשה דבר מה שיסכן את עתידה. ברור לה בוודאי שכל מעשיה נבחנים על-ידי ההורים והסביבה בזכוכית מגדלת, עם או בלי טלוויזיה במעגל סגור. הייתי מוסיף כי אם אכן ייגזר עונשה למאסר, לא ניתן יהיה כנראה למנוע ממנה לעבוד עם ילדים לאחר ריצוי תקופת המאסר ולו גם כעוזרת לגננת.

לצערי לא הצלחתי להשיג את פסק הדין המקורי בו הורשעה הגננת, שכן שיקול חשוב בהחלטת השופט הוא סיכויי הערעור. זהו גם שיקול חשוב בהערכת הצידוק להחלטת השופט שאינו דן רק לפי כתב האישום, אלא על-פי מכלול הראיות בהליך הפלילי. ניתן לחלוק על ההחלטה וכפי שציינתי, איני בטוח שהיה לי האומץ להחליט באופן דומה, גם לו הייתי משוכנע שהסיכון במתן היתר לגננת להמשיך ולעבוד בגן הוא זניח.

מאידך, אם ניתן לחרדות לשלוט בנו, אם נבקש מבתי המשפט ומהשופטים כי יגנו עלינו מפני כל מי שסכנה כלשהי נשקפת ממנו לציבור, אנו יכולים להיפרד מכל זכויות האזרח המוכרות לנו. אנו זקוקים מאד לשופטים כמו השופט דנציגר, המחפשים כל העת את האיזון הנכון בין סיכונים שיש לקחת למען שמירה על זכויות האזרח, לסיכונים מופרזים. ללא ספק שופטים, כמו כל אדם אחר, עלולים לטעות ולעתים לטעויות יכולות להיות תוצאות קשות. מאידך גם להחלטות "בטוחות" יכול להיות מחיר בלתי נסבל וכך גם להחלטות המבוססות על היסטריה הנגרמת עקב שלהוב רגשות חסר אחריות.