הכל ניגוד עניינים

החלטת רובינשטיין הקפיצה, מטבע הדברים, כמה וכמה גורמים. בראשם כמה מחברי
הכנסת מטעם האופוזיציה, וכן את התנועה לאיכות השלטון, שמבקשת מהיועץ המשפטי לממשלה את החלטתו. אלה הביעו תמיהה כיצד מעז רובינשטיין שלא לפתוח חקירה נוספת נגד "המאפיונר הידוע" אריק שרון, ובתוך כך דחפו את רובינשטיין עצמו לפעול תוך ניגודי עניינים חמורים.

אלא שהמבקר הביא על עצמו, במידה מסוימת, צרה לא קטנה. המבקר העלה את נושא ניגודי העניינים לגובה כה רם, שעלול עתה לחייבו לבדוק אחרים בנושאים דומים - הפעם דווקא במערכת המשפטית. "אם לשר הבריאות יש, חס וחלילה, בן משפחה חולה, והוא זקוק לתרופה מסוימת, ושר הבריאות מכניס את התרופה הזאת לסל התרופות, זה ניגוד עניינים ברור", אמר המבקר בוועדה לענייני ביקורת המדינה. ציטוט זה לא הובא בתקשורת בווליום המקובל. הוא מעיד, כמובן, על גישתו המחמירה של המבקר לגבי ניגודי עניינים.

ואם מתעניין המבקר גולדברג בניגודי עניינים, כאלה המעלים חשד להתנהגות בלתי כשרה לכאורה, הנה פרשה אחת אותה הוא מוזמן לבדוק: רשם העמותות בדק את שנעשה בתזמורת הסימפונית ירושלים, וגילה ממצאים המעלים חשד לכאורה לעבירות מצד עורכת דין יחזקאל בייניש, שעמד בראשה בתפקיד יושב ראש, ומצד בעלי תפקידים בכירים בה. בייניש מכחיש מכל וכל את החשדות שהועלו נגדו. במס הכנסה לא כל כך התרשמו מההכחשות ופתחו בחקירה פלילית נגד בייניש ונגד הנהלת התזמורת, בחשד לאי העברת ניכויים.

הנושא הזה הובא לטיפולה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בבקשה שתורה על חקירה משטרתית, אך זו הודיעה רשמית, כי בשל חברותה עם רעייתו של עורך דין בייניש,שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, היא מנועה מלעסוק בכך.

על עמדתה זו חזרה השבוע בתגובה לשאלותיי. החלטת ארבל נראית כמעט טבעית, כדי להימנע מניגודי עניינים. אלא שהבעיה מתעוררת דווקא מהצד האחר - מצד השופטת בייניש. אין זה סוד כי בייניש פועלת ומשתדלת למען מינויה של ארבל לבית המשפט העליון. התמדה בכך בעתיד עלולה להעלות חשש לכאורה, לפחות אצלי, כי אפשר יהיה לראות בכך תופעה של "יד רוחצת יד" (אני פועלת למינוייך לבית המשפט העליון, בזכות תפקידי, בשם החברות; את לא פותחת בחקירה נגד בעלי, למרות תפקידך, בשם החברות).

מדובר בדוגמה אומללה, שכן דווקא מי שאיתרע מזלו והוא רואה את המצוקות, דווקא הוא יכול להבין - טוב יותר מאחרים - כיצד ניתן לפתור את אותן מצוקות. עקרון השקיפות והגילוי הנאות, הוא-הוא המקודש, קל וחומר כאשר מדובר בפוליטיקאי.

המבחן הוא האם יקבל אותו בעל תפקיד החלטה עניינית או לא.

אבל, כאמור, המבקר גולדברג ואלה הטוענים עתה נגד שרון בנושא הקרקעות, דחקו ברובינשטיין,בעקיפין, לחטוא בתפקידו. כידוע, רובינשטיין הוא מועמד לכהונת שופט בית המשפט העליון. שר המשפטים, יוסף לפיד, הודיע לרובינשטיין, כי מינויו יובא לאישור הוועדה לבחירת שופטים רק לאחר שיסיים אם הטיפול בתיקי החקירה הנוגעים לכמה בכירים, בהם שרון עצמו.

רובינשטיין יודע מה שכל פקיד בכיר יודע: מימוש ההחלטה תלוי בכך שלפיד יוסיף לכהן בתפקידו, וליתר דיוק, בהמשך קיומה של ממשלת שרון. שהרי אחרת, הוא מסכן את מינויו לתפקיד היוקרתי, שכן לא בטוח שיהיה מי שיקיים את ההבטחה שקיבל.,

וכאן נקלע רובינשטיין, בעל כורחו, למצב של ניגודי עניינים אסורים. מה יעשה עכשיו המבקר? האם יפתח בבדיקה נגד רובינשטיין?

בעיריית רמת-גן מתנהלת לה "מלחמה" לא קטנה, בין ראש העיר, צבי בר, ואנשיו, לבין חבר המועצה, אלי מוסרי. מוסרי, איש מפלגת העבודה, ידוע כאיש נדל"ן ותיק ומנוסה, וגם כיריב שאינו מניח במהירות את נשקו. הוא נחשב לאחד האנשים המבינים בתחומים הנוגעים לרשויות מקומיות, ובתור שכזה יש בכוחו לבקר בזמן אמת פעולות הנעשות בעיריית רמת-גן. אלא שמוסרי, בלהט הקרב, ומתוך רצון להוביל להגשת כתב אישום נגד בר, נקלע לאש נגדית.

מוסרי הגיש בתחילת השנה לבית המשפט העליון עתירה נגד בר, עיריית רמת-גן, שר הפנים, הוועדה המקומית ומכללת רמת-גן. עיקרה: מדוע לא יבוטלו הסכמים שנערכו בין העירייה לבין מכללת רמת-גן, וזאת נוכח שימוש חורג לכאורה במבנים ובקרקע, ונוכח אי קיום ההסכם על ידי המכללה. מדובר בעתירה שאם תתקבל - וזה מוטל בספק - היא עלולה להוביל לנזקים גדולים למכללה, עד כדי סגירת חלקים ממנה. בראש וראשונה היא לולה להוביל להפסקת בניית חניון ענק במקום.

מוסרי, שיודע כיצד ליצור "לובי" ציבורי למאבק זה, צירף לרשימת העותרים את שמותיהם של 107 איש ואישה, שנפגעו, כביכול, מחריגות הבנייה באזור המכללה.

כתבנו "כביכול", שכן בחודשים שחלפו מאז הוגשה העתירה, מתברר כי מוסרי ופרקליטיו צירפו עותרים שלא היו ולא נבראו. במילים פשוטות: מוסרי, שהצהיר בעתירה כי אלה העותרים, מסר לבית המשפט העליון פרטים לא נכונים. לעניין זה יש השלכה על העתירה כולה, שכן ברור כי קיים הבדל מהותי בין עותר שהוא יריב פוליטי ואישי מוצהר, לבין עותר ציבורי המייצג 107 עותרים.

הדברים התבררו בחודשים האחרונים בעקבות מכתב ששיגרה הנהלת המכללה ברמת-גן אל אותם 107 עותרים. הנהלת המכללה קיבלה שורה של מכתבים מצד "עותרים" שלא ידעו שעתרו בשמם: "צורפנו כעותרים שלא בידיעתנו ו/או הסכמתנו", מסרו השופט בדימוס, בנימין קהלת ורעייתו אביבה; "הוחתמנו על עצומה כלשהיא מבלי ידיעה ברורה מה יעשה ברשימה זו", כתבו אבישי ושמחה רדעי; "אין לנו כל מעמד או נגיעה לתביעה", כתבו עמליה שלום ושירלי גרשון; "לא ידענו ששמנו צורף לרשימת העותרים לבג"צ בעניין הפסקת בניית החניון", כתבו בני משפחת תנעמי. אלה רק חלק מהמכתבים שהתקבלו, המעידים כי הם סופחו כעותרים ללא שנתנו הסכמתם המפורשת.

מצוידת במכתבים אלה, פנתה הנהלת המכללה בתלונה אל המשטרה, בבקשה לפתוח בחקירה נגד מוסרי. אך מה רבה היתה הפתעתם, כאשר המשטרה דחתה את הפנייה, תוך קביעה כי "החובה המקצועית לבדיקת הסכמתם של עותרים להצטרף לעתירה, ולקבלת יפוי כח מהם לשם כך, מוטלת לכאורה על מי שהציגו עצמם בכתב העתירה כבאי-כח העותרים". היינו: המשטרה מגלגלת את האחריות לכך בראש וראשונה על באי-כוחו של מוסרי, וברוח זו אף ממליצה: "הדין הנאות לענישה עליה הוא הדין המשמעתי ולא הפלילי, וזאת בדרך של הגשת קובלנה מתאימה אל לשכת עורכי הדין".

נדגיש, כי אלי מוסרי מכחיש מכל וכל את הטענות נגדו. לדבריו, הוא הגיש את העתירה כאיש ציבור, וכחבר מועצת העיר. לגישתו, הוא לא הגיש תצהיר כוזב. נהפוך הוא: מי שלא דובר אמת, אמר, הם כל אותם עותרים שעכשיו טוענים שלא הסכימו לעתירה ו/או ששמם יצורף כעותרים.

הנהלת המכללה לא הרימה ידיים, על אף הגישה המוזרה של המשטרה. אי לכך, באמצעות בא כוחה, עורך הדיןנדב ויסמן, היא הגישה ערר על ההחלטה. עתה יש להמתין ולראות כיצד תנהג הפרקליטות בנושא זה, והאםתיתן ידה להפיכת בית המשפט העליון לכותל אליו ניתן לדחוף פתקים ללא אחריות אישית.