על-מנת להצטרף לאחד מסיורי תנועת 'שלום עכשיו' ביהודה ושומרון לא צריך הרבה: כל שעליכם לעשות הוא להתקשר לתמי, אחת מרכזות התנועה, ומקומכם מובטח באחד מחמשת האוטובוסים המפוארים והממוזגים ביותר לתיירים שנראו בארץ, שעל חזיתם בולטות באותיות קידוש הלבנה האותיות V.I.P לאמור: כאן מתרווחים בכיף עדיני נפש ורכי דיבור, שכל תכליתם הקדושה היא להציל את המדינה מפשעי הכיבוש.
ואכן, מבט מהיר לעבר המשתתפים מוכיח כי הרכב המשתתפים הומוגני למדי וסטריאוטיפי להחריד: כאן תמצאו רק יאפים אשכנזים תל אביבים וחיפאים בגילאי 25-50. לעומת זאת, מקומם של אנשי פריפריה, עולים ובעלי חזות מזרחית יהודים וערבים כאחד, באופן לא מפתיע, נפקד.
הערת מסגרת: לנוכח דבריה של נעה המדריכה, שתתרברב בהמשך הנסיעה בקשריה העמוקים עם חברות פלשתיניות ממחנות פליטים, מקומם הנפקד של ערבים מקופחים, תמוה ביותר; בעיקר לנוכח דברי הנוכחים, כי הסיור הנוכחי בלב העיר חברון הוא חגיגי מתמיד, וכולל הכפלת מספר האוטובוסים המכילים כ-200 משתתפים, שאף לא אחד מהם מבני דודינו. עובדה המטילה בספק רב ביותר את אותו קשר אמיץ ועמוק, שכה נישא על כפיים, בין היפים הרחמנים לבין הנכבשים המקופחים, כשזה מגיע למבחן האמת.
"ונזכור את כוווווולם..."
נעה מציגה את עצמה כאחת הפעילות המרכזיות של "שלום עכשיו" ומתנדבת לתאר למשתתפים את ההיסטוריה היהודית של חברון - אליה מועדות פנינו; היסטוריה המתחילה, באופן מפתיע, בתקופת אברהם אבינו, לאמור: גם לנו, בין שינקין לדניה, יש כביכול רגשות יהודיים.
היא מזכירה את מאורעות תרפ"ט, אותו טבח נורא של ערבים ביהודים, שגרמו למשפחות יהודיות לנטוש את הישוב בהמוניהם, אך ב-1967 שבו "להתנחל" בעיר. המתנחלים בחברון, טוענת נעה, שולטים באלפי משפחות פלשתיניות ומזייפים מסמכי שכירות באופן תדיר, במטרה להשתלט על נכסי הפלשתינים. כראיה, היא מביאה את מקרה בית המריבה, או "בית השלום", כפי שמגדירים אותו אנשי היישוב היהודי בעיר, אך לפי נעה וחבריה, זה הבית עליו "השתלטו" המתנחלים תוך זיוף מסמכי הקנייה. כל אלו, היא קובעת, מכשילים את אותו "שלום" מסתורי שמעולם לא נודעו עקבותיו.
היא אף חולקת שבחים חמים לספר הבית המומלץ 'אדוני הארץ', המטיב להפוך את המתנחלים לשעיר לעזאזל, ולפי הסבריה המתקתקים של נעה עדינת המראה, מואשמים המתנחלים, פחות או יותר, בכל פשעי הארץ כולל ניסיון הכניסה הפומבי והמתוקשר לחברון שכשל.
למרבה האירוניה, הכניסה לירושלים עוברת דרך כביש בגין. אלא שנוסעי האוטובוס מחמיצים את האירוניה בלהט הזעקה נגד "המתנחלים", המשמשים, תוך שלילת כל לגיטימציה אנושית כלשהי, כאובייקט חוזר לתיאור עוולות הכיבוש "והכסף המבוזבז על הכבישים 'שם' במקום ב"ישראל" השפויה".
בעברנו בדרך הכפר אל-ערוב, כפר בפאתי גוש-עציון, לא מחמיצה נעה את הזדמנות הפז להביע את מלוא האמפתיה והרגשות הרחמניים הרכים ("יש לי חברה משם!" היא מבשרת ליושבי האוטובוס בשמחה) כלפי תושבי הכפר, שלדבריה אינם יכולים "לצאת משם עם כלי רכב".
בהמשך הנסיעה, נגלים למול עינינו בתי הכפר א-שיוח. כפר ציורי ופסטורלי המשופע בבתים גדולים בעלי גגות רעפים אדומים וקרקעות חקלאיות רחבות ידיים, המעיד, לפי אסכולת נעה וחבריה, על מצבם הכלכלי הקשה והכה מכמיר של יושביו.
בכניסה לכביש העוקף לחברון נעצרת שיירת האוטובוסים על-ידי המשטרה. מסתבר, כי מח"ט חברון הוציא פקודת "שטח צבאי סגור", אך נעה מבטיחה לנו נאמנה, כי העיכוב הינו פרוצדוראלי בלבד ותוך דקות מספר חיש קל, שמחים וטובי לב, נשים פעמינו להתנחלויות חברון להביע את מחאתנו החריפה. אלא שבמשטרה חשבו אחרת, ובמשך כשעה וחצי עוכבו האוטובוסים על-ידי כוחות שיטור ויס"מ לקול זעקות השבר של הפעילים היותר מיליטנטים בחבורה בניצוחו חסר-האונים וההיסטרי של מזכ"ל התנועה, יריב אופנהיימר. הלה בתגובה קרא לפעיליו לעקוף את המשטרה ולצעוד רגלית לכיוון העיר חברון או כפי שהשתמע מדבריו: "מי שיחליט באופן עצמאי לצעוד בשיירת מחאה להתנחלויות - לא אמנע בעדו".
זה המקום בו מצטרף לחגיגה הצבעונית איתמר בן גביר, שהשתולל בטרוף וזעק עם חבריו כלפי אופנהיימר וחבורתו נאצות בלע חסרות פשר. בנקודה זו התרחש טרוף מערכות של שני הצדדים: זעקותיהם וחרפותיהם מלאות הארס של בן גביר וחבריו, מחד; והשבת מלחמה שערה על-ידי פעילי השלום אחוזי הפאניקה, שהשיבו בנאצות והביעו מחאתם בשאגת שירי זיכרון תמוהה ("ונזכווווור את כווווווווווולם!", צווחת פעילה תכולת עיניים למגפון, וגורמת לחיילי היס"מ לגחך למראה ההצגה הטובה בעיר), מאידך.
שאר הפעילים ההמומים התפצלו באופן ספונטאני: אלו לאוטובוסים כצופים מן המניין ומיעוטם לצעדת מחאה צולעת לעבר הישובים שנעצרה ע"י המשטרה כעבור עשרה צעדים. ממקום מושבם באוטובוס הממוזג מגחכים הפעילים הפסיביים למראה הצועדים בחוסר סולידריות בלתי צפוי. "הם מנסים לתפוס כותרות", טענו באומץ וגרמו ללסתותינו ליפול בתדהמה. האמנם פעילי 'שלום עכשיו' מחפשים כותרות? לא ידענו.
מובסים וממורמרים נאלצו הצועדים לשוב לאוטובוסים - שם ממתינה מדריכה נוספת ששמה גם הוא נעה, הממהרת כצפוי להאשים בכישלון הסיור את המתנחלים, המקבלים גיבוי מהממסד ומשפיעים באופן מאגי על כוחות הביטחון הסרבניים. ובאמת, איך הם מעזים למנוע מ"הרוב השפוי" להיכנס לטריטוריה שלהם ולעשות פרובוקציות? חוצפה שכזאת.
הסיור בחברון לא יצא לפועל. תחת זאת, כפיצוי, נערוך תצפית בסמוך ל"התנחלות הבורגנית נווה דניאל", הסמוכה לירושלים. חגית עפרן, "אשת השטח" של התנועה, ששכללה את ההתחסדות האופיינית לדרגת אומנות, מדווחת לפעילים העייפים והמתגעגעים לתל אביב על סיוריה הקבועים בהתנחלויות-בורגניות-מקפחות-פלשתינים באזור גוש עציון. מרביתם של המשתתפים אינם מקשיבים וחוזרים במהרה לאוטובוסים בדרכם חזרה למדינת תל אביב.
את שהתחיל בזעקה רמה הסתיים בערבו של יום בקול ענות חלושה.
